החלטה בתיק בשא 10715/08

א.         בפניי בקשת ב"כ התובע למינויו של מומחה רפואי בתחום השיקומי לבדיקת התובע.

התובע, יליד 1970, נפגע בתאונת דרכים ביום 28.3.05 כשהוא סובל מחבלת ראש, אושפז בבית החולים רמב"ם עד 7.4.05 ואזי הועבר לבית החולים לוינשטיין שם שהה עד סוף אוגוסט של אותה שנה.

ב.         מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום א.א.ג. ד"ר אמיר גורי קבע לתובע בחוות דעתו מיום 23.2.07 10% נכות לצמיתות בגין סחרחורת.

מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי מטעם בית המשפט ד"ר ב. וולר, קבע לתובע בחוות דעתו מיום 12.5.07 10% נכות בגין הפגיעה הקוגניטיבית, ובנוסף 10% נכות בגין ההפרעה בתחושה והחולשה המינימלית משמאל.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי פרופ' א. בלייך קבע לתובע בחוות דעתו מיום 22.10.07 20% נכות נפשית ביחס לשנתיים העוקבות לתאונה ולאחר מכן 10% נכות לצמיתות.

ג.          בבקשתה מיום 1.7.08 עותרת באת כח התובע למינויו של מומחה רפואי בציינה שכתוצאה מן התאונה השתנו חייו של התובע לחלוטין.

באת כח התובע מתבססת על המסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק בית המשפט וכן על הראיות שהובאו בפני בית המשפט מהם עולה כי לתובע צורכי שיקום וריפוי בעתיד לרבות עזרה בעזרים שהם בתחום מומחיותו של מומחה בתחום הרפואה השיקומית.

עוד טוענת באת כח התובע שלצורך מינוי מומחה רפואי די בהבאת ראשית ראיה וכי הגישה בענין מינוי מומחים בתביעות לפי חוק הפלת"ד היא מקלה. בענייננו מדובר בפגיעה רב מערכתית ויש לקבוע את צרכיו היום יומיים והשיקומיים של התובע לרבות עזרים ככל שיידרש בעתיד ובהתאם לאורח חייו ומגבלותיו הגופניות והנפשיות.

חוות דעתו של מומחה רפואי שיקומי תסייע במידה רבה לבית המשפט בריכוז הנתונים הנחוצים.

לטענת ב"כ התובע הצורך בהגשת הבקשה עולה במיוחד לאור הראיות שהובאו בפני בית המשפט מטעמו של התובע.

עד כאן תמצית טענות באת כח התובע בבקשתה.

ד.         ב"כ הנתבעים בתגובתו מיום 14.7.08 סבור שאין להיעתר לבקשה הואיל ושיעור הנכויות של התובע ומהות הנכויות אין בהן כדי להצדיק מינויו של מומחה רפואי שיקומי. אין לתובע צרכים מיוחדים במומו ודי בראיות כפי שהובאו בפני בית המשפט כדי לאפשר לבית המשפט לאמוד את הפיצוי שהתובע זכאי לו.

עוד נטען מטעם הנתבעת שהמומחים הרפואיים כלל לא זומנו לחקירה על חוות הדעת שלהם ובשום שלב לא ביקשה באת כח התובע לעשות כן ואף לא נשלחו למומחים שאלות הבהרה מטעם ב"כ התובע.

אילו סברה ב"כ התובע שיש לתובע צרכים מיוחדים עקב נכותו, הרי היה עליה לפנות בענין זה בשאלות הבהרה למומחים או לזמנם לחקירה, אך דבר זה לא נעשה ואין מקום למינויו של מומחה שיקומי. מתוך חוות הדעת הרפואיות של המומחים לא עולים צרכים מיוחדים כלשהם של התובע ודי בחוות הדעת ובראיות שנשמעו כדי לאפשר לבית המשפט להעריך את נזקיו של התובע ללא צורך במינויו של מומחה שיקומי.

מומחה שיקומי מתמנה באותם מקרים בהם אין די בראיות שהובאו או בחוות הדעת של המומחים כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי או כשנדרשת התייחסות המומחה לעזרים רפואיים, ולא זה המקרה שבפנינו.

עד כאן תמצית טענותיו של ב"כ הנתבעים בתגובתו.

ה.         לאחר שעיינתי בטיעוניהם של באי כח שני הצדדים הגעתי למסקנה שאין מקום להיעתר לבקשה למינוי מומחה רפואי שיקומי (כפי שכבר ציינתי בפרוט' הדיון היום (עמ' 78 לפרוט').

לא שוכנעתי ששיעורי הנכות כפי שנקבעו על ידי המומחים הרפואיים בחוות הדעת שלהם והמגבלות כפי שצויינו על ידי המומחים הרפואיים בחוות הדעת שלהם, יש בהם כדי להצדיק מינויו של מומחה רפואי שיקומי מטעם בית המשפט. יצויין  גם שהמומחים הרפואיים לא נתבקשו להופיע בבית המשפט כדי להיחקר על חוות הדעת שלהם, ואף לא נשלחו אליהם שאלות הבהרה.

ער אני לפסיקה אליה היפנתה באת כח התובע בבקשתה בכל הנוגע למדיניות בתי המשפט באשר למינויים של מומחים רפואיים בתביעות על פי חוק הפלת"ד, ואולם במקרה שבפנינו אני בהחלט סבור שעל יסוד התשתית הראייתית כפי שהונחה בפניי במסגרת העדויות ששמעתי, והמוצגים כפי שהוגשו, ולרבות חוות הדעת של המומחים הרפואיים, אוכל להעריך את נזקיו של התובע ולקבוע בהתאם לכך את הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקיו מבלי שיהא צורך להיזקק לחוות דעתו של מומחה רפואי בתחום השיקומי.