החלטה בתיק בשא 10639/06

1.         בתיק זה הוגשה התנגדות לביצוע שני שטרות ע"ס 7,000 ש"ח כל אחד.

            לתמיכה בהתנגדות הוגש תצהירו של המבקש מס' 1 לפיו נטל הלוואות ב"שוק השחור" מאדם בשם עזמי אלפאר מנצרת. לפי הנטען סילק המבקש חובו לאותו עזמי אשר אישר זאת בפניו, ואף מסר לו כי כל השטרות שנמסרו לו בידי המבקש הוחזרו. המבקש טוען כי מאחר ומדובר היה במספר גדול של שיקים לא הבחין כי שניים מהם לא הוחזרו לידיו, אלו הם השטרות נשוא תיק זה.

            המבקשת מס' 2 טענה כי החתימה על גב השטרות אינה שלה והיא מזויפת.

            ההתנגדות הוגשה בצירוף בקשה להארכת מועד, כאשר נטען כי המבקשים מעולם לא קיבלו את האזהרה לידיהם, ועל התיק נודע להם רק משהגיע לביתם שוטר לביצוע פקודת מאסר. כאמור בהחלטה מיום 20.6.06, מצאתי כי אכן לא בוצעה במקרה דנן המצאה כדין, ולפיכך ההתנגדות הוגשה במועד.

2.         ההתנגדות נדונה בפניי ביום 18.9.06, ב"כ המשיב הסכים לקבלת התנגדותה של המבקשת מס' 2, וויתר על חקירת המבקש מס' 1, כמובן מבלי להודות בטענותיו ותוך עמידה על העמדה לפיה יש לדחות את ההתנגדות.

            ב"כ בעלי הדין סיכמו את טענותיהם בעל פה, וב"כ המשיב ביקש אפשרות להגיש אסמכתאות לעניין חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. המועד שנקצב להגשת האסמכתאות חלף מבלי שהוגש דבר, וביום 27.9.06 הוגשה בקשה מצד ב"כ המבקשים למתן החלטה על פי החומר שבתיק.

            לאחר שחזרתי ושקלתי את טענות בעלי הדין, מצאתי לנכון לקבל את ההתנגדות.

3.              טענתו העיקרית של ב"כ המשיב מדוע יש לדחות את ההתנגדות הייתה היעדר פירוט בהתנגדות. צודק ב"כ המשיב באופן עקרוני ואכן המבקש רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר או כנגד שטר, חייב לפרט הגנתו ואין די באמירות כלליות. ראו לעניין זה בין השאר ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, רע"א 564/89 בנק לאומי נ' מלקולם; ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות בע"מ.

                 כבר דחיתי התנגדויות בשל היעדר פירוט, ובמקרים אחרים חייבתי מבקשים בהפקדת סכום משמעותי כתנאי לקבלתה, בשל סיבה זו. יחד עם זאת, אינני מוצא לנכון לעשות כן במקרה דנן, וזאת מהסיבות שיפורט להלן.

                 ראשית, אין מדובר אך בטענת פירעון. המבקש טוען כי לאחר פירעון ההלוואות הושבו השטרות שמסר לידי עזמי לידיו, והוא לא ידע כי השטרות נשוא תיק זה נותרו בידי עזמי. גם טענה זו מן הראוי כי הייתה מפורטת יותר, ואילו הייתה זו הטענה היחידה אפשר ואכן היה מקום לחייב את המבקש בהפקדה כתנאי לקבלת התנגדותו.

4.              מעבר לטענת הפירעון מעלה המבקש טענה כי מדובר בשטרות שניתנו במסגרת עיסקת הלוואה חוץ-בנקאית. אמנם הזוכה אינו המלווה, אולם לפי הנטען בתצהיר, אשר לא נסתר בשלב זה, הזוכה הינו אדם מטעמו של אותו עזמי. לפיכך, בשלב זה יש לראות בעיסקה במסגרתה נמסרו השיקים כעסקה עליה חל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993. לפיכך, לפי סעיף 8 לחוק, היה לכאורה על המשיב להגיש את בקשת הביצוע בצירוף חוזה ההלוואה, ולפרט את כל הדרוש לפי החוק.

                 גם אם יאמר המשיב כי אינו המלווה אשר ביצע את העיסקה המקורית, הרי לפי סעיף 11 לחוק, אין המשיב יכול ליהנות מהחזקה שבפקודת השטרות בדבר אחיזה כשורה, והנטל עליו להראות כי הוא " אוחז בתום לב בעד תמורה, וכי הוא לא ידע שמקור השטר בחוזה הלוואה כאמור". וכל עוד לא הראה המשיב כי מתקיימת לגביו דרישה זו של החוק, הרי כל זכויותיו בשטר " כפופות להוראות חוק זה כאילו היה המלווה".

                 משהועמד ב"כ המשיב על האמור לעיל במסגרת הדיון ביקש שהות קצרה להגשת אסמכתאותיו לעניין החוק, אולם כאמור לא עשה כן, ואין לי אלא להסיק כי מצא שאכן כפופות זכויות המשיב להוראות החוק.

5.              בנסיבות אלה, סבורני כי יש לברר את כלל נסיבות העיסקה שבין המבקש ועזמי ואת נסיבות קבלת השטרות בידי המשיב, כמו גם הוספת החתימה, הנחזית להיות חתימת המבקשת מס' 2, על גב השטרות.

                 לפיכך, לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבל את ההתנגדות. המשך ההליך יתנהל לפי תקנות סדר הדין המהיר.

                 שאלת הוצאות ההליך בפניי תובא בחשבון בידי בית המשפט אשר יכריע בתביעה לגופה.

ניתנה היום י"ז בתשרי, תשס"ז (9 באוקטובר 2006).