החלטה בתיק בשא 10616/05

1.         המבקשים (להלן, גם "ליצ'י") והמשיבים 1-2 (להלן, גם "יוחנה") הם חברי קיבוץ, הוא המשיב 3 (להלן, גם "הקיבוץ"). התגלעו ביניהם חילוקי דעות לעניין "סכסוך גבולות" בגין דירותיהם הצמודות, המצויות בהליך של  "שיוך מגרשים".  בגדרו של סכסוך זה הונחה בפניו בקשתם של המבקשים למתן צו מניעה זמני.

2.         בתיק היו התפתחויות שונות,  אף  היו ניסיונות גישור ופשרה שלדאבון הלב לא עלו יפה.  לנוכח כל אלו אני אמור להכריע בבקשה לגופה. ואולם, בגדר החלטתי מיום 28/9/05, אף לנוכח טענת יוחנה  וכן הקיבוץ, כי יש למצות הליכי בוררות ולא להידרש להליך לעיצומו, הוריתי לב"כ הצדדים להגיש טיעוניהם בעניין זה.

3.         כאמור, בעלי הדין העיקריים שבפניי,  ליצ'י ויוחנה, הם חברי הקיבוץ.  אין צריך להרחיב את הדיבור על מהותו הייחודית של הקיבוץ, מבחינה חברתית וכלכלית. אין תימה, איפוא,  כי בגדר תקנות התאגדות של הקיבוץ מצויים אף סעיפים המסדירים הליכי בוררות שעה שמתגלעים סכסוכים בין חברי הקיבוץ. וכך, לדוגמא, מורה סעיף 112 לתקנות ההתאגדות של הקיבוץ כי "כל סכסוך בין חברי הקיבוץ יימסר לבירור והכרעה למזכירות או לרשות אחרת שהוסמכה לכך על ידי האסיפה הכללית או על ידי המזכירות...".

4.         הנני דוחה את טענת פרקליטם של ליצ'י על פיה הוא מתייחס בביטול לרציונאל הנעוץ בסעיף הבוררות, לנוכח העובדה שהקיבוץ התרוקן "ממהותו השיתופית".  שהרי הסכסוך שבפנינו נעוץ, במובהק, בסכסוך "אזרחי" של שכנים גובלים, שדירותיהם נמצאות בתהליך של הפרטה, והרי זה הרציונאל של ההליך שבפניי.

5.         עוד הנני דוחה את הסתמכותם של  יוחנה והקיבוץ על כך שיש להפנות את הסכסוך שבפניי לבוררות לנוכח החלטה נוספת של האסיפה הכללית של הקיבוץ שבגדרה כוננה ועדת בוררים שהוסמכה על ידי הרשם האגודות השיתופיות.  כך,  משום שבמובחן מסעיף 112 הנ"ל, ועדת הבוררים האמורה הוסמכה להידרש אך לעניין סכסוכים באשר לזכאותו לרישום של חבר פלוני או לעניין חישוב הוותק שלו. לוועדת הבוררים האמורה לא הוקנתה סמכות בוררות גורפת, כזו המצויה בסעיף 112 הנ"ל.

6.         עוד רשמתי בברכה את נכונותו של הקיבוץ,  רק על מנת להפיס דעתם של ליצ'י, כי הבורר שימונה לא יהא חבר הקיבוץ אלא יהא גורם שלא  יהיו עוררין על הניטרליות שלו, דוגמת חבר קיבוץ אחר.

7.         ואולם חרף כל הנתונים האמורים,  שלכאורה אמורים היו להטות את הכף נגד ליצ'י, בדעתי לאמץ את עמדתם של ליצ'י, וזאת רק משום שאני מאמץ את עמדתם על פיה יוחנה והקיבוץ לא פעלו בהתאם לסעיף 5(א) סיפא לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, המורה כי בית המשפט יעכב הליכים מקום שסוכם לנתבם לבוררות. ואולם זאת "ובלבד  שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש  לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".

            לעניין זה הרי פסיקת בתי המשפט, אף דברי מלומדים, מורים אותנו כי "יש לשים  לב לכך שהמועד הקובע להוכחת נכונותו של הנתבע איננו מועד הדרישה למסור את הסכסוך לבוררות. הדגש צריך להיות על ההתנהגות בעבר ולא על ההתרצות לקיום בוררות בהווה, לאחר שהוגשה התובענה לבית המשפט" (אוטולנגי, "הבוררות", עמ' 117-118).

8.         עיון בחומר שלפניי מעלה כי בטרם נקטו ליצ'י בהליכים משפטיים, שיגר פרקליטם מכתבי דרישה שהייתה בהם, ולו "תחינה", שהקיבוץ יפעיל סמכותו האפשרית, ולו על דרך של בוררות.  וכך עולים הם פני הדברים למקרא מכתבו מיום 19/5/05 ליוחנה, בהעתק לקיבוץ, בגדרו הוא לא רק "צחצח חרבות", אלא  ציין כי "הנני נכון לערוך פגישה מסודרת, לנסות ולבחון את דרישותיכם/בקשותיכם ביחס למצב הנתון" (סעיף 9 לנספח 4 לטיעונו). מכתב זה לא זכה לכל מענה.  ועוד שטח בא-כוחם של ליצ'י טענותיו במכתב מיום 12/6/05 למשיבה 4.

9.         אם אכן סבורים היו  יוחנה והקיבוץ כי אכן מדובר  בסכסוך מובהק שיש להפנות אותו לבוררות, מצפה הייתי מהם גם להיענות למכתבו של ב"כ ליצ'י ולהשיב לו, וגם להסב תשומת לבו למנגנון הבוררות ולחובה להפעיל אותו.  בגדר שני תצהיריו של המצהיר מטעם הקיבוץ,  מר זאב שפרינג, הוא אינו מתייחס כל עיקר לנתון האמור. חמור מכך: בגדר תצהיריהם של יוחנה הם משיבים שהם לא השיבו למכתבו של ב"כ ליצ'י, משום שזו הייתה הנחייתו של הקיבוץ.  משעה שמר שפרינג אינו מגיב לטיעון זה, אין לי אלא להניח כי הדברים נכונים. משום כך לא יכולים  יוחנה והקיבוץ, רק לאחר שננקטו הליכים משפטיים,  "לעורר מרבצו" את סעיף הבוררות.  במצב דברים זה, ככל שעסקינן בהליך הבוררות, עבר זמנו בטל קורבנו.

10.        לפיכך, הנני דוחה את טיעוני יוחנה וטיעוני הקיבוץ שנפרסו בתיק בש"א 18089/05, ככל שעסקינן בשאלת הבוררות.

11.        הנני מחייב  את המשיבים 1-2, ואת המשיב 3, ביחד ולחוד, לשלם למבקשים הוצאות ההליך האמור בסך 3,700 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

12.        המזכירות תגנוז תיק בש"א 18089/05.

13.        לנוכח הנתונים שבפניי, אף לנוכח  הצהרות שנמסרו עד כה ועל מנת להסיר כל ספק,  רשמתי לפניי כי לא ייעשה שימוש בהיתר בנייה שניתן ליוחנה על ידי המשיבה 4, לשיטתה עקב טעות.

14.        שומה עליי להידרש לבקשה לגופה וכן לעניין טענת המשיבה 4 כי יש לנתב הסכסוך עמה לבית המשפט  לעניינים מינהליים.  לעניין זה הנני מזמן דיון ליום 18/5/06 שעה 9:10.

15.        המזכירות תמציא העתק מהחלטתי לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתנה היום כ"ה בניסן, תשס"ו (23 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.