החלטה בתיק בשא 1058/08

הקדמה :

לפני בקשה דחופה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בצפת (כב' השופט שכיב סרחאן) מיום 21/1/08, אשר ניתן על יסוד הסכמת הצדדים במהלך הדיון.

בקשה זו תחילתה בתביעה שהוגשה על ידי המשיב, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק" או "המשיב"), כנגד המבקש, בגין חוב של המבקש לבנק. תחילה נדחתה בקשת רשות להתגונן שהגיש המבקש ואולם במסגרת ערעור על אותו פסק דין, הוסכם כי הדיון יוחזר לבית המשפט קמא בשאלה אחת בלבד והיא, כפי שניסח אותה בית המשפט קמא: "האם רשאית היתה המשיבה לפרוע את ההלוואה בפירעון מיידי, או כפי המערער, ליתן למערער לפרוע את שתי ההלוואות בחיוב בתשלומים". 

במסגרת דיון לפני בית המשפט קמא מיום 21/1/08, עת העדיף המבקש לייצג את עצמו, נרשמו מפי הצדדים הדברים הבאים:

" הצדדים: בהמלצת בית המשפט מוסכם עלינו כי לסילוק סופי ומוחלט של חוב הנתבע כלפי התובע ישלם הנתבע לתובע סך של 67,554 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור של פריים + 6%, כפי שהוסכם בהסכם ההלוואה החדש מיום 1.2.05 ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבע : אני משריין לעצמי את הזכות לתבוע את הבנק בגין נזקים שנגרמו לי על זה שהעמידו את ההלוואה הקודמת על סך 20,000 ש"ח לפירעון מיידי ללא סמכות, לפי דעתי.

ב"כ התובע : אנו טוענים כי הייתה לנו הסמכות להעמיד את ההלוואה הקודמת לפירעון מיידי".

בית המשפט קמא, בפסק דינו מיום 21/1/08 אישר את הסכמת הצדדים ביחס לגובה החוב של המבקש לבנק, כפי שנרשמה דלעיל, ונתן לה תוקף של פסק דין.

לאחר מתן פסק הדין הגיש המבקש בקשות מבקשות שונות, לרבות בקשה לביטול פסק דין  ולחילופין בקשה לתיקון טעות חישוב ובקשה להבהרת החלטה (בקשה מיום 22/1/08); וכן בקשה לעיון חוזר בבקשה, בקשה לתיקון טעות חישוב, בקשה למתן הוצאות בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב הליכים (בקשה מיום 5/2/08);

בהחלטתו מיום 21/2/08 דחה בית המשפט קמא את בקשותיו של המבקש לעיון חוזר, לביטול החלטה, להבהרת פסק הדין, לתיקון טעות חישוב, לחיוב בהוצאות בבר"ע ולעיכוב הליכים, בקובעו כדלקמן:

"לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לה. ראשית, המדובר בפסק דין בהסכמת הצדדים, שניתן במעמד הצדדים והמאשר הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים במהלך המשפט. לא הוכחה בפניי עילה בדין לביטולו. פסק הדין ברור לחלוטין ואינו טעון כל הבהרה, לא כל שכן לאחר מתן ההחלטה מיום 27/1/08. שנית, בית המשפט סיים, למעשה, את מלאכתו ואינו קונה סמכות עניינית להיעתר לבקשה, למעט העתירה לעיכוב ביצוע פסק הדין. שלישית, גם בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לא מצאתי ממש ודינה להידחות. המדובר בפסק דין כספי, ולא שוכנעתי כי לפי מאזן הנזקים שייגרמו לצדדים נוטה דווקא לצידו של המבקש, באופן שיצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין. לא הוכח כי ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין. טענות המבקש בנידון דידן, בעלמא הן. הבקשה נדחית...".

לאחר מתן החלטה זו, הגיש המבקש ביום 26/2/08 בקשה דחופה לאכיפת פסק דין, וכך קבע בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 9/3/08 ביחס לבקשה זו:

"לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה, מהטעם כי בית המשפט סיים, למעשה, את מלאכתו. דומני, כי לא אחטא לאמת אם אמליץ למבקש, מר שלום טרבלסי, להיעזר בשירותיו של עורך דין בכל הקשור לאכיפת פסק הדין שניתן בתיק. מטעמי צדק, אין צו להוצאות".

המבקש הגיש את בקשתו דנא להארכת המועד להגשת ערעור, אשר כוללת מניה וביה גם את הודעת הערעור עצמה, רק ביום 29/4/08, בתום למעלה משלושה חודשים מיום מתן פסק הדין.

טענות הצדדים :

לטענת המבקש, המועד להגשת הערעור צריך להימנות רק מיום 16/3/08, הוא המועד בו הומצאה לו החלטת בית המשפט קמא מיום 9/3/08 בבקשה שהגיש. לשיטתו של המבקש, בהתחשב במועד בו הומצאה לו ההחלטה בבקשה שהגיש וכן בהתחשב בפגרת חג הפסח, יש לקבוע כי המועד להגשת ערעור הינו עד ליום 8/5/08, כך שבמועד הגשת הבקשה דנא טרם חלף המועד להגשת ערעור.  

לגופו של הערעור, נטען בבקשה כי פסק הדין של בית המשפט קמא ניתן על יסוד אמירה של המבקש לאחר הדיון, אשר לא נרשמה בפרוטוקול והוצאה מהקשרה ואשר אינה קשורה כלל למחלוקת בין הצדדים, כפי שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת גלגול קודם של התיק, ולפיכך, אין לראות בה משום הסכמה לפשרה. כן טוען המבקש כי חרג בית המשפט קמא מסמכותו עת נתן פסק דין בפשרה בניגוד להנחיות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי, כאשר בנוסף לכך, פסק הדין לוקה בטעות חישוב והוא אינו ברור דיו ואינו "ממצה את הדיון", וגם מטעם זה יש להיעתר לבקשה.

במסגרת הודעת הערעור על פסק הדין קמא, עותר המבקש לקבלת מספר סעדים, כמפורט בבקשתו.

מאידך, המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה וכי אין כל סיבה מוצדקת לאפשר למבקש להגיש את ערעורו כעת מקום בו היה עליו להגישו עוד ביום 8/3/08.