החלטה בתיק בשא 10536/07

המשיב הגיש ביום 24.12.06 תביעה על סך 5,046,933 ש"ח כנגד המבקשת, ושני המבקשים, שהם בעלי ענין וערבים לחובות המבקשת.

המבקשים הגישו בקשה זו לרשות להתגונן, כשהיא נסמכת על תצהירו של המבקש 2, חוות דעת רו"ח האני ניג'ם וחוו"ד סולימאן עלי סולימאן. התצהיר משתרע על 47 עמודים, וב"כ המבקשים אף טען שאורך הבקשה הוא מרכיב בהחלטה אם לתת רשות להתגונן, אך לא כך הוא. רשות להתגונן ניתנת בכל מקרה שיש בידי המבקשים הגנה כלשהיא ולו לכאורה, ואינה ניתנת כאשר אין בידיהם הגנה כלשהיא כנגד התביעה, בין אם העדר ההגנה מתגלה לאורך 47 עמודים, ובין אם הוא מתגלה לאורך 2 עמודים.

ואלה טענות ההגנה של המבקשים:

א.         לא נוהל חשבון ליווי סגור לפי הסכם הליווי, אלא מספר רב של חשבונות, חלקם של המבקת וחלקם על שם המבקשים, שמכולם ביחד נוהל הליווי.

ב.         לא ניתן אשראי לפי דו"חות הפיקוח.

ג.          הוחזרו שיקים שלא כדין, דבר שערער את מעמדה של המבקשת וגרם להעדר רוכשים, שינוי לרעה בתנאי הספקים, קבלת הלוואות מהשוק האפור.

ד.         חיוב בעמלות מעבר למוסכם, הן לגבי עמלות ניהול הפרוייקט (400,906 ש"ח מעבר למוסכם), הן לגבי עמלות ערבות מכר (604,755 ש"ח מעבר למוסכם), הן לגבי עמלות אשראי (305,301 ש"ח מעבר למוסכם), הן לגבי עמלת העמדת הלוואה שבועית במשך 126 פעמים (31,000 ש"ח מעבר למוסכם). סה"כ - 1,417,519 ש"ח. 

ה.         חישוב ריבית לא נכון מיום 16.11.06 ועד 22.12.06 בסך 136,293 ש"ח.

ו.          כפיית תיקון סעיפים בהסכם הליווי.

ז.          היעזרות בבנקים אחרים - שולם בשיקים מבנק מרכנתיל סך של 1,911,589 ש"ח שהיה נחסך לו פעל המשיב כנדרש.

ח.         שיהוי בהגשת התביעה לשם גביית ריבית יתר - היה על המשיב להגיש תביעתו כבר בפברואר 2005. נטען שיש להפחית מסכום התביעה 557,630 ש"ח ולשנות את מועד הריבית לפברואר 2005.

ט.         הפסד 60,000 ש"ח שנותר אחד הרוכשים חייב למבקשת עקב כינוס נכסים על ידי בנק ירושלים, למרות שהמבקשים ביקשו מהמשיב לטפל בענין.

י.          תשלום דמי שכירות לרוכשים עקב הפסקת הבניה בהעדר אשראי. דמי השכירות שולמו הם 421,120 ש"ח. 

י"א.      גרימת נזק של 11,000,000 ש"ח.

י"ב.      גביית ריביות יתר בסך 451,413 ש"ח.

המשיב קיים חקירה קצרה של המצהיר ואחד המומחים, ולא שאל על כל נושא בתצהיר הארוך יתר המידה (וכולל לפחות 17 עמודים של טיעונים משפטיים). על פי הדין, "בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט שוקל את מהימנותו של הנתבע, ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו אשר בתצהיר. די לנתבע בסך שבתצהירו הראה הגנה אפשרית בפני התביעה, ולו בדוחק, אלא אם התמוטטה הגנה זו בחקירה שכנגד (ד"ר זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 640). אולם המשיבה צודקת בטענה, כי הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו. היינו, בעוד. שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד בפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן, אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". על כן, בבקשה לרשות להתגונן אין להסיק מאי חקירה הסכמה לטענות שבתצהיר.

אשר לטענה שלא נוהל חשבון ליווי אחד, אלא מספר חשבונות, לא הצביעו המבקשים על כל נזק שנגרם להם מפעולה נטענת זו, אפילו אם נניח שיש להתעלם מהסכמת המבקשים לכך, כבר בהסכם הליווי (סעיף 23). לפיכך, אני דוחה טענה זו כבסיס למתן רשות להתגונן.

המבקשים טוענים, כאמור, שלא ניתן להם אשראי בהתאם לדוחות הפיקוח. לפי סעיף 8 (1) להסכם הליווי נקבע:

"מסגרת אשראי מגשר ומסגרת למתן ערבויות בגין שלב א של הפרוייקט יועמדו לטובתנו אך לאחר שנציג בפניכם חוזים לבניית (צ"ל "למכירת", כפי שעולה גם מס"ק (2) בהמשך)) 10 יח"ד לפחות מיחדות שלב א'. "