החלטה בתיק בשא 10458/08

המבקש עותר למתן הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתה מיום 29/3/07 של כב' השופטת רונית פינצ'וק-אלט (ת"א 22666/03).  הערעור הוגש לצד הבקשה הנוכחית.

בהחלטה האמורה, התקבלה חלקית עתירתו של המבקש למתן חשבונות ונקבע כי הוא אינו זכאי להחזר כספים שלא במסגרת בדיקת החשבונות, וכי שאלת זכאותו להשבת כספים תידון בחלקה השני של ההתדיינות, במסגרת ההכרעה במחלוקת הכספית.

ביום 6/5/07 הגישה המבקש בקשת רשות ערעור על החלטה זו (בר"ע 1693/07), שנדונה לפני כב' השופטת דליה גנות.

בהחלטתה בדיון מיום 20/9/07 קבעה כב' השופטת גנות כי היא  סבורה שהחלטה זו אינה אלא פסק דין חלקי בתיק, ומשכך לא היה מקום להגיש עליה בקשת רשות ערעור כי אם ערעור בזכות. בנוסף, הופנו הצדדים למסגרת הליך גישור, והתבקשו להגיש טיעונים בשאלה האם מדובר בפסק דין חלקי, ככל שהגישור לא יצלח. 

בפועל, הליך הגישור לא הוביל להסכם, והצדדים הגישו את טיעוניהם.

בהחלטתה מיום 7/5/08 קבעה כב' השופטת גנות, כי דחייתה החלקית של תביעת המבקש למתן חשבונות, מהווה סוף פסוק וסיום המחלוקת, שכן לא ניתן לעבור לשלב הבא של בירור ההתחשבנות הכספית בין בעלי הדין, ולפיכך, מדובר בפסק דין חלקי, שניתן להשיג עליו על דרך ערעור בזכות.  

לעומת זאת, נקבע כי מסקנת בית המשפט קמא לפיה זכאותו של המבקש להשבת הכספים ששילם לידי הנתבע תוכרע לאחר בדיקת החשבונות, היא בגדר החלטה אחרת, שכן היא אינה מסיימת את המחלוקת בין הצדדים בנושא זה, והמחלוקת תוכרע לאחר בדיקת החשבונות ובהתאם לממצאיה.

בבקשה הנוכחית, טוען המבקש, כי לאור התנהלות הליך הגישור וההתדיינות שנערכה בעניין ההליך הערעורי הראוי, הרי שמדובר בטעות שבדין המגבשת טעם מיוחד למתן ארכה.

המשיב טוען בתגובתו, כי מדובר בטעות שבדין, שניתן היה למנוע אותה, שכן היא נסבה על הלכה ידועה, לפיה דחיית בקשה למתן חשבונות מהווה פסק דין ולא החלטה אחרת.  בנוסף, טוען המשיב, כי המבקש יכול היה להימנע מהמצב שנוצר אילו היה מגיש במקביל לבקשת רשות הערעור, גם ערעור.

בהקשר מעין זה נקבע בבש"א 8946/07 יונה נ' ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ, תק-על 2007(4) 4374-

"אכן, טעות של בעל דין ביחס למצב המשפטי (או העובדתי) עשויה להקים טעם מיוחד, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה. בבחינת השאלה האם הטעות מקימה "טעם מיוחד" נלקחים בחשבון גם מהותו של האינטרס העומד על הפרק, כמו גם האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין האחרים, ובראשם אינטרס ההסתמכות (ראו, בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרן, פ"ד נד(4) 702)".

בהקשר של אינטרס ההסתמכות, נאמר בבש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים, פ"ד נו(1) 193-

"אחד המקרים בהם ניתן להכיר בטעות בדין כטעם מיוחד הוא מקרה בו לא נפגעת הצפייה הלגיטימית של בעל הדין האחר ביחס לסופיות ההליכים (בש"א 3424/94 Interlego נ' Exim Lines Bros. בש"א 1468/99- בנק הפועלים בע"מ נ' בוני התיכון בע"מ, דינים עליון נו 124).  כך, למשל, ניתנה הארכת מועד מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר, ביחס לכוונתו להגיש עתירה לדיון נוסף.

ההודעה שללה את צפייתו של בעל הדין האחר להתגבשות "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים (בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל נ' אלינא אוריאלי, תקדין עליון 2000(1) 487). באותו אופן קיומו של הליך תלוי ועומד הוכר כטעם מיוחד (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (ירו', ש' לוין עורך, מה' 7, 1995) 892).  אמנם מדובר בהליך תלוי ועומד אשר אין בו פגם, שכן הליך שהוגש שלא כראוי אין בו כדי לפגום בצפיית בעל הדין האחר לסופיות ההליך (רע"א 3766/01 ב' אור נ' אלדן), ולא ניתן לפתוח את ההליך מחדש על ידי צעדים מלאכותיים. ברם, כאשר הערפל הדיוני שנוצר על ידי בעלי הדין במשותף הוא שהוביל לטעות, לא יכולה להיווצר צפייה לגיטמית לסופיות, רק בשל הכשל הדיוני".

בענייננו, אין המדובר ב"ערפל דיוני" שנוצר על ידי שני הצדדים במשותף ובנוסף, אני מסכים עם המשיב בכך שההלכה לפיה דחיית עתירה למתן חשבונות מגבשת פסק דין, היא הלכה משפטית מוכרת יחסית, כך שניתן היה לחסוך את הגשת בקשת רשות הערעור בנושא.

עם זאת, הצדדים העלו את כל טיעוניהם בעניין ההליך הערעורי הראוי, בפני כב' השופטת גנות, כך שאין כל פגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיב.  דווקא לאור ההתדיינות הממושכת בעניין, מן הראוי שלא למנוע מהמבקש את העלאת השגותיו על החלטת בית המשפט קמא, ואין גם הצדקה "לצפות" ממנו, באופן רטרואקטיבי, להגיש ערעור במקביל לבקשת רשות הערעור.

בנוסף, הליך הגישור שהתנהל במשך תקופה מסויימת, מפחית גם הוא מהמשקל שניתן לייחס למחדל הדיוני המסויים מצד המבקש.

הבקשה מתקבלת.  הוצאות ההליך, בסך 4,000 ש"ח + מע"מ - לפי תוצאת פסק הדין בערעור.

ניתנה היום י"ז באב, תשס"ח (18 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.