החלטה בתיק בשא 10403/05

1.      נימוקי ההתנגדות:

כנגד החייב הוצאה התראת פשיטת רגל, בגין פס"ד אשר נתן תוקף להסכם גירושין בבימ"ש לענייני משפחה.

בבקשה נאמר כי הסכם הגירושין אושר כפס"ד בנסיבות של עושק וכפייה ואינו פרי תולדה של סכסוך משפטי שהוכרע.

החייב צירף כתב תביעה אשר הוגש ביום 19.4.05, בו ביקש לבטל את פסה"ד.

באותו כתב תביעה נאמר כי החייב והמבקשת הם בני זוג לשעבר אשר התגרשו.

עוד נטען כי החייב היה נשוי למבקשת בנישואים שניים לאחר כשלון נישואיו הראשונים, בין היתר, בגין רומן שהוביל לנישואיו עם המבקשת. מדובר בקשר טעון, פתלתל הדוק ורבוי פרידות.

הקשר המיוחד של הצדדים הוביל, לטענת החייב, להתחייבות החייב בהסכמים עושקים בכל קני מידה.

במהלך כל התקופה היתה המבקשת מאיימת על החייב בפרידה והילכה עליו אימים.

החייב טען כי המבקשת הבינה כבר בשלבים מוקדמים את כוחה המאגי עליו ולא היססה לעשות בכוח זה שימוש מושכל ומגמתי.

עוד נאמר בכתב התביעה כי בין הצדדים נערכו מספר הסכמים, כאשר ההסכם אותו ביקש החייב לבטל הינו הסכם מאוג' 2003.

החייב טען כי בהסכם נקבעו מזונותיו הבסיסיים של הקטין, שהוא בנם המשותף, בסך של 5,000 ש"ח לחודש, וכן תשלום של 10,000 ש"ח לחודש עבור מזונות המבקשת לכל חייה. כמו כן נקבעו סנקציות שונות במסגרת ההסכם ונקבע כי אין לחברה הרשומה על שם החייב והמבקשת כל חובות, וכי אין המבקשת חייבת כל חובות לאותה חברה.

המבקש טען כי מדובר בחוזה למראית עין וכי חלים עליו בנוסף לכך גם סעיפים 14,15,18 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973.

החייב צירף לכתב התביעה חוו"ד פסיכולוגית, ממנה עולה לדבריו כי חתם על ההסכם מתוך מצוקה נפשית, מבלי שהבין את משמעות ההסכם וזאת בגין מבנה אישיותו.

עוד טען החייב כי חתם על ההסכם מתוך אמונה כי המבקשת תמשיך את הקשר איתו.

החייב טען כי לא היה מיוצג בהסכם.

תנאי ההסכם הם דרקוניים וחד צדדיים. ההסכם אושר כפס"ד מבלי שתנאיו התבררו במסגרת התדיינות משפטית בין הצדדים.

בית המשפט הפנה שאלה לתובע כאשר ניסה לברר אם הוא ער להתחייבויותיו. התובע היה משוכנע כי מדובר בטקס בלבד אשר נועד להשאיר את המבקשת איתו, ולכן אישר באופן אוטומטי את הסכמתו.

במסגרת ההתנגדות שבפניי חזר החייב על האמור בכתב התביעה לביטול פסה"ד. עוד פירט החייב את הכספים אשר משכה המבקשת, לטענתו, מהחברה המשותפת בה העניק לה ללא תמורה 50% מהון המניות. הכספים אותם משכה המבקשת על פי כרטיס הנהלת החשבונות של החברה הינם בסכום של למעלה מ- 1.4 מליון ש"ח.

החייב היה זכאי להחזר כספים אלה במסגרת כל הסכם ממון. אולם, המבקשת דאגה לנסח את ההסכם אשר קיבל תוקף של פס"ד כך שתובטח לה הבעלות בכספים.