החלטה בתיק בשא 10380/08

המבקשות עותרות להורות על ביטול העיקול שהוטל על זכויותיהן, עד לסכום של 1,000,000$, אצל חברת פוינטר טלוקיישן בע"מ, וזאת במסגרת החלטתה מיום 22/7/07 של כב' השופטת נורית אחיטוב.

העיקול הזמני התבקש וניתן, במהלך בתקופה שבה התנהל בין הצדדים הליך בוררות בפני ה- International Chamber of Commerce (ICC) . 

הצורך בעיקול נבע, על פי הנטען, ממזכר הבנות שנערך בין המבקשת 2 לבין חברת פוינטר, בדבר רכישתה (העתידית, נכון למועד הגשת בש"א 11943/07) של המבקשת 2 על ידי חברת פוינטר.  המשיבה טענה , כי הרכישה צפויה לרוקן מתוכן כל החלטה עתידית בתביעתה. 

בהחלטתה מיום 22/7/07 קבעה כב' השופטת אחיטוב, כי יש לשריין סכום כסף מסויים עתידי, במידה שהמשיבה תזכה בבוררות, אך עם זאת, מן הראוי להכפיף לעיקול סכום של 1,000,000$ בלבד, ולא את הסכום שהתבקש (3,300,000$).

ביום 22/4/08 ניתן פסק הבוררות של הבורר הנכבד Noah Rubins (עותק ממנו צורף כנספח לבקשה ולתגובה, ועותק מתורגם לעברית צורף כנספח ב' לתגובה), ומעיון בו, ניתן להיווכח, כי תביעת המשיבה התקבלה באופן חלקי.

המבקשות טוענות, כי בהתאם לפסק הבוררות, הן העבירו לחשבון המשיבה סכום של 341,497$, ולפיכך, ומאחר שאין מחלוקת כי הסכום שולם במלואו, הן עותרות לבטל את העיקול ולהורות לחברת פוינטר (המחזיקה) לשחרר את כל הסכומים המוחזקים ברשותה.

בהחלטתי מיום 29/5/08, נעתרתי לבקשה להורות למחזיקה לשחרר לידי המבקשות סכום של 2,202,697 ש"ח, מתוך הסכום שהוכפף לעיקול.

העובדות הרלוונטיות תוארו בהרחבה בפסק הבוררות (עליו מבוססות, על פי הנטען, העובדות הנטענות בתגובה לבקשה הנוכחית).

המשיבה היתה בתקופה הרלוונטית לבוררות חברה העוסקת בפיתוח, שיווק ומכירה של תוכנת מערכות אלחוטיות לתקשורת נתונים ולציוד תקשורת אלחוטית המשלב איתור וניווט המבוססים על מערכת ה- GPS.

המבקשת 1 עסקה בתקופה הרלוונטית לבוררות, בתחום של ייצור חומרה של המערכות האלחוטיות, והמבקשת 2 עסקה בשיווק ומכירה של החומרה המיוצרת על ידי המבקשת 1 (עובר למתן פסק הבוררות, שינתה המבקשת 2 את שמה לשמה הנוכחי- אם. אס. ווי. אסטס בע"מ). 

בפסק הבוררות נקבע, כי בחודש נובמבר שנת 2000 חתמו המשיבה והמבקשת 1 על הסכם אספקה, לפיו המבקשת 1 תעניק למשיבה בלעדיות בטריטוריות שונות בעולם, למכירת מוצרי המבקשות המפורטים בהסכם האספקה (הסכם האספקה צורף כנספח ג' לתגובה). צויין, כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשאלה, האם מכירת הציוד התבצעה בהתאם להסכם האספקה.

בתחילת שנת 2002, הבעלים של המבקשות, הציג את המשיבה לחברת ZAO Geo-System Navigation (GSN), שמקום מושבה ברוסיה, וביקשה ליצור מיזם משותף במוסקבה עם שותף זר להקמת מערכת מעקב אחר כלי רכב.  המשיבה ביקשה להיות שותפה במיזם המשותף, ולספק למיזם המשותף את מוצרי החומרה של המבקשות, לרבות יחידות מסויימות מסוג 370.

הצדדים ניהלו משא ומתן בנוגע לאפשרות הרחבת הסכם הבלעדיות, באופן שיכלול את אזור מוסקבה. בפסק הבוררות נאמר, כי קיימת מחלוקת מהותית לגבי תוכן, עיתוי ותוצאת המשא ומתן בין הצדדים.

ב-8/2/02 חתמה המשיבה על מזכר הבנות עם חברת GSN .  מזכר ההבנות התייחס לשיווק המשותף, ההפצה והמכירות של ציוד המבקשות באזור מוסקבה, וצפה את הקמת המיזם המשותף בין המשיבה לחברת GSN בכדי ליישם מהלכים אלה.

הבורר ציין, כי על אף חוסר בהירות ראייתי, נראה שהמשיבה וחברת GSN התחילו לעבוד יחד במוסקבה, בחודש פברואר שנת 2002, תוך הקמת חברה משותפת, לצורך הפעלת המיזם המשותף (חברת סטארקום-רוס).

המשיבה טענה לפני הבורר, כי המבקשות נפגשו עם נציג של חברת GSN בכדי לערוך הסכם בדבר מכירת ציוד החומרה על ידי המבקשות ישירות לחברת GSN,תוך עקיפת תפקידה של המשיבה כמשווקת בלעדית.  בנוסף, טענה המשיבה כי המבקשות "שידלו" את חברת GSN לנטוש את המיזם המשותף עימה, ולהקים מיזם משותף נפרד, שהמשיבה לא תהא צד לו.

המשיבה ביקשה מהמבקשות להפסיק את המגעים עם חברת GSN.  ב"כ המבקשות הכחיש את הפרת הסכם האספקה וטען להפרה יסודית של ההסכם מצד המשיבה. בשלב מסויים, חברת GSN ביקשה לחדש את פעילות המיזם המשותף, בכפוף לדרישות מסויימות שהציגה, ותוך שציינה כי קיבלה הצעות טובות יותר ממתחריה של המשיבה. לאור זאת, תוך זמן קצר, הופסקו הקשרים בין המשיבה לבין החברות הרוסיות.

במסגרת הליך הבוררות, טענה המשיבה, כי המבקשות (ובייחוד המבקשת 2) החלה למכור יחידות מסוג 370 לחברת סטארקום-רוס בסוף חודש פברואר שנת 2003, והמשיכה למכרן גם לאחר מכן.

המשיבה טענה לאחריותן של המבקשות על פי עילות שונות- הפרת סעיפי בלעדיות ואי תחרות, הפרת סעיפי סודיות, גרם הפרת חוזה, הפרת חובת תום הלב, עשיית עושר ולא במשפט, אי מתן הודעה בדבר סיום החוזה, גזילת סודות מסחריים והפרת חוזה רשלנית.