החלטה בתיק בשא 1038/05

א.         רקע - התביעה

1.         שני המשיבים היו חברי קיבוץ כפר סאלד (להלן - "המבקש" או "הקיבוץ") מזה שנים רבות. לטענתם, הם נאלצו לעזוב את הקיבוץ עקב כך שהקיבוץ קיפחם ונהג כלפיהם באופן בלתי שוויוני, בשנת 2001.

עקב עזיבתם, היו המשיבים זכאים לדמי עזיבה, בהתאם לכללים הנוגעים, החלים על חברי הקיבוץ. ואכן, הקיבוץ החל לשלם להם דמי עזיבה.

2.         לטענת המבקשים, הפר הקיבוץ את חובתו לשלם להם את הכספים המגיעים להם, בנוגע לחברותם וסיומה. על כן, הגישו נגד הקיבוץ תביעה, ובה תבעו סעד של הצהרה באשר לזכויותיהם, באופן שבית המשפט יגדיר את זכויותיהם כמי שהיו חברים בקיבוץ כבעלי חלק בהונו ורכושו, וכמי שזכאים לתמורה בגין תרומתם לקיבוץ ובהונו. כן עתרו לסעד של הצהרה באשר לזכויותיהם של הורי המבקש מספר 1 בהון הקיבוץ ורכושו.

3.         בתביעתם, טענו המשיבים כי עקרונות היסוד, עליהם מבוסס היה הקיבוץ, כקואופרטיב המשותף לכלל חבריו, תוך קיום שיתוף ברכוש, במאמץ ובמשאבים וסיפוק צרכי היחיד, עברו תמורות בשנים האחרונות. בשנת 1999 שונה תקנון הקיבוץ - אך שינויים אלה לא ביטאו את התמורות האמיתיות שחלו בקיבוץ, שכן הקיבוץ עובר תהליכי הפרטה החל משנת 2001, אשר התבטאו, בין היתר, בשינויים ערכיים מהפכניים שחלו בהתייחסות לכללי הבעלות על רכוש הפרט, קבלת תמורה בגין חלקו של היחיד בהון האגודה ורכושה, וכן שינוי כללי השוויון, בהענקת תמורה למאמציו של היחיד, מתמורה שוויונית לתמורה פרטנית.

            על כן, טוענים המשיבים בתביעתם כי משעזבו את חברותם בקיבוץ ומגוריהם בו, יש לחשב את התשלומים, להם הם זכאים בגין עזיבתם, על פי עקרונות של סבירות והגינות, לשיטתם, תוך התחשבות בשווי תרומתם ותרומת הורי המשיב מס' 1 לקיבוץ, מצבם המשפחתי, שווי רכושו של הקיבוץ ולפי עקרונות כלליים החלים במשק, כגון הכללים בדבר פיצויי פיטורין החלים במשק. כן טוענים המבקשים בתביעתם, כי הינם זכאים לקבל סכום, המבטא את העושר והרווח, שכל אחד מחברי הקיבוץ עשוי להפיק כתוצאה מתהליכי הפרטת הקיבוץ, לרבות שווי דירת מגוריהם שהותירו בקיבוץ, ושווי החלק היחסי ברכוש שהותירו הורי המבקש מספר 1.

            (ראה סיכום תביעות המשיבים בפסקה ה' לכתב התביעה).

ב.         ההליך

4.         עוד בטרם הוגש כתב הגנה, הגיש הקיבוץ בקשה לעיכוב הליכים על פי סעיף 5(א) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968. זאת לנוכח תנית בוררות, המופיעה בתקנון הקיבוץ, אשר הותקן בהתאם להוראות סעיף 52(ו) לפקודת האגודות השיתופיות. לחילופין, עתר הקיבוץ לדחיית התובענה על הסף, מנימוקים של העדר סמכות עניינית, שכן בתביעתם כרכו המשיבים תביעה לפיצויי פיטורין ופנסיה - תביעה שהיא בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה, וכן תביעה לזכויות בעיזבון הורי המשיב מס' 1 - תביעה שהינה בגדר סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.

5.         לחילופי חילופין, עתר הקיבוץ למחיקת התביעה על הסף, שכן תביעתם מופנית כנגד תוקפם של כללי העזיבה, אינה מגלה עילת תביעה כנגדו, שכן המשיבים אוחזים כללים אלה מחד, ומאידך טוענים לבטלותם, תוך שהם כבר נטלו כספים מן הקיבוץ ע"ח דמי העזיבה. בכך גילו המשיבים דעתם, כי כללי העזיבה היו מקובלים עליהם.

טענה שניה הינה, כי תביעתם של המשיבים לזכויות ברכוש הקיבוץ הינה תביעה לזכויות קנייניות ערטילאיות, וככזו אינה מגלה עילה.

טענה נוספת שבפי הקיבוץ, נוגעת לתשלומים אשר לשיטתו, תובעים המשיבים מכח זכויותיהם בגין יחסי עובד- מעביד. חרף העובדה כי היחסים שבין אגודה כשיתופית מסוג קיבוץ לבין חבריה, אינה יחסי עובד-מעביד. עוד טוען הקיבוץ כי התביעה הינה טורדנית וקנטרנית - שכן הסעדים המפורטים בה אינם ברורים.

טענה אחרונה שבפי הקיבוץ, נוגעת לתשלום אגרה בחסר, שכן התביעה הינה תביעה לסעד כספי במסווה של סעד הצהרתי. על כן, על המשיבים היה לשלם בעטיה אגרה כפי ערך התובענה.

6.         המשיבים מתנגדים לבקשה. לשיטתם אין ההליך ראוי להתברר במסגרת בוררות. שכן, על פי הכללים, אשר התפתחו בפסיקה, בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968, ועל פי הפרשנות שניתנה בפסיקה לגבי סעיפי בוררות בסכסוכים, שבין חברי אגודות שיתופיות לבין האגודות, אין סכסוך הנוגע ל"עניינים חוקתיים", כפי הסכסוך דידן, ראוי להתברר במסגרת בוררות, שעה שהסכם הבוררות מצוי בתקנון האגודה השיתופית, אשר הותקן בהתאם להוראת סעיף 52 (1) לפקודת האגודות השיתופיות.

מוסיפים המשיבים וטוענים, כי סעיף הבוררות שבתקנון הקיבוץ מחוסר תוקף, שכן התקנון עצמו אינו תואם כיום למסגרת המשתנה של מערכת היחסים בתוך הקיבוץ. על כן, קיימת, לשיטת המשיבים, אי התאמה בין התקנון, למסגרת החוקית של הפקודה - אי התאמה המהווה, לשיטת המשיבים, משום חריגה מסמכות המאיינת את תוקפו של סעיף הבוררות.

7.         עוד טוענים המשיבים, כי הקיבוץ בעצמו לא גילה נכונות לפנות להליכי בוררות ולעשות את  כל הנדרש לשם כך.

9.         באשר לבקשות החילופיות, טוענים המשיבים, כי אינם תובעים זכויות כעובדים מכח יחסי עובד-מעביד, אלא רק מסתמכים על הכללים, הקבועים ביחס לזכויות עובדים, כמודד, לצורך קביעת המנגנון, לפיו יקבעו זכויותיהם. ואילו ביחס לזכויותיהם כיורשים, אין הם תובעים להכריז עליהם כיורשים, אלא רק את זכויות העיזבון, כאשר היורשים יקבעו על ידי הערכאה המוסמכת.

9.         באשר לטענות שיהוי ומניעות, טוענים המשיבים כי אין המדובר בטענות סף, אלא בטענות המצדיקות בירור עובדתי, שאין מקומם באכסניה זו של בקשת ביניים. הוא הדין באשר לטענת ההשתק של הקיבוץ, באשר לדמי העזיבה אשר כבר שולמו.

10.        בטרם אפנה לדיון לגופן של טענות הצדדים, אציין, כי הקיבוץ הגיש, בד בבד עם בקשה זו, בקשה נוספת, בה עתר לצרף כנתבעים נוספים את התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"ם), רשם האגודות השיתופיות וכן מנהל מקרקעי ישראל.

לטענת הקיבוץ, המשיבים מערערים על תוקפם של הכללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוץ התשנ"ג-1993, אשר פורסמו על ידי התק"מ באישור רשם האגודות השיתופיות, על כן, הנתבעים הנכונים בתובענה, הינם "קודם כל וראשית כל" התק"מ ורשם האגודות השיתופיות, שכן מעשה יצירת הם שמותקפים. על כן, אם תתקבל התובענה דנן - יסבלו מכך כל הקיבוצים בארץ.

11.        הואיל ובקשה זו אינה עולה בקנה אחד עם הבקשה דידן, ביקשתי כי המבקש יבהיר הכיצד עולה בקשה זו בקנה אחד עם הבקשה דידן.