החלטה בתיק בשא 10379/00

ביום 5.5.05 הגיש הבנק - התובע תביעה בסדר דין מקוצר נגד שלושת הנתבעים בגין ערבותם לחובות החייב העיקרי, משה דדוש.

על פי כתב - התביעה פתח הבנק ביום 1.6.83 לבקשת דדוש משה חשבון עובר ושב על שמו מס' 332081 ובו התחייב כלפי הבנק על פי האמור בכתב - התנאים בחשבון עו"ש שנחתם על ידו. (העתק כתב - התנאים, נספח א' לכתב - התביעה).

ביום 2.1.96 פתח הבנק לבקשתו של החייב העיקרי חשבון עובר ושב נוסף על שמו מס' 465240 ובו התחייב כלפי הבנק על פי האמור בכתב - התנאים בחשבון עו"ש שנחתם על ידו. (העתק כתב - התנאים, נספח ב' לכתב - התביעה).

שלושת הנתבעים (להלן "הערבים") ערבו לחייב ולצורך זה חתמו בשלושה מועדים שונים על כתב ערבות לאבטחת כל חובות החייב לבנק, מוגבל לקרן בסך 20,000 ש"ח כמפורט בכתב - הערבות. (העתק כתב הערבות  המוגבל בסכום - נספח ג' לכתב - התביעה). ערבותם של הערבים הינה לכל חובות החייב העיקרי לבנק ולא לחשבון ספציפי.

החשבונות הפכו לחשבונות דביטוריים בגלל משיכות יתר שבוצעו ע"י החייב, וביום 13.8.99 שלח ב"כ הבנק לערבים העתק מדרישתו לחייב לתשלום החוב. (העתק הדרישה - נספח ד' לכתב - התביעה).

ביום 21.12.99 הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר נגד החייב ע"ס 90,771.35 ש"ח בת.א. 30384/99 בבית משפט זה. (העתק כתב - התביעה לרבות העתק דפי החשבונות שצורפו לה - נספח ה' לכתב - התביעה).

ביום 4.2.01 ניתן פסק - דין נגד החייב ,לאחר שבקשת הרשות להתגונן מטעמו - נדחתה. (העתק פסק - הדין - נספח ו' לכתב התביעה).

פסק - הדין הנ"ל הוגש לביצוע בת. הוצל"פ 02-06353-01-6בלישכת הוצל"פ בחיפה.

ביום 30.7.01 שלח ב"כ הבנק הודעות לערבים בדבר הגשת התביעה ומתן פסק - דין נגד החייב. (העתק ההודעות - נספחים ז' 3 - 1 לכתב - התביעה).

לאחר ההליכים שננקטו במסגרת ת. ההוצל"פ הנ"ל נגד החייב, אישרה ראש הוצל"פ לבקשת הבנק שהוגשה בהתאם לסעיף 27 (א) (2) לחוק הערבות, כי "מוצו ההליכים נגד החייב". (העתק פסיקתא המאשרת הגשת תובענה כנגד הערבים - נספח ח' לכתב - התביעה).

כמו כן צורף לכתב - התביעה אישור בדבר שיעורי הריבית הנהוגים בבנק. (נספח ט' לכתב - התביעה).

סך החוב המורכב מקרן וריבית עד ליום הגשת התביעה - 82,875.63 ש"ח הוא סכום התביעה.

בהתאם להוראות סעיף 17 ה (א) לחוק הערבות, חייב כל אחד מהערבים לבנק את חלקו היחסי של החוב הכולל הנ"ל, דהיינו סך 27,625.21 ש"ח ש"ח. על פי האמור בכתב - התביעה, עולה יתרת חובו של החייב בת. ההוצל"פ שנפתח נגדו - על הסכום הכולל הנתבע מן הערבים בתביעה זו.

כפי שצויין לעיל החייב העיקרי לא עמד בהתחייבויותיו לבנק, וביום 10.12.97 נשלח מכתב התראה אליו ואל המבקשים לתשלום החוב. במכתב זה נכללה יתרת - הלוואה שטרם הגיע מועד פרעונה (4,257 ש"ח), ואילו במועד הגשת כתב - התביעה נגד החייב העיקרי (שנתיים לאחר מכן), נסתיימה תקופת ההלוואה, ויתרת - ההלוואה שלא נפרעה נמצאת בחשבון העו"ש השני (465240) של החייב העיקרי, הוא חשבון התמורה של הלוואה זו. (מכתב התראה - נספח א' לסיכומי ב"כ המשיב).

מכתב התראה נוסף נשלח לחייב העיקרי ביום 7.12.06 (נספח ב' לסיכומי ב"כ המשיב), והוא מתייחס רק לחוב שנצבר בחשבון העו"ש הראשון (332081), ומכאן השוני בסכומים הנקובים במכתבי - ההתראה.

התביעה בה עסקינן הוגשה נגד הנתבעים, לאחר שנתקבלה החלטה על מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי. (נספחים ד' 1 - ד' 2 לסיכומי ב"כ המשיב).

טענות המבקשים הבאות לידי ביטוי בתצהירו של החייב העיקרי, מתמצות בעיקרן בכך ששולמו כספים רבים על חשבון החוב, אך תשלומים אלה לא עודכנו בת. ההוצל"פ של החייב העיקרי.

צודקת באת - כוח המשיב כי טענותיו של המבקש הן כלליות ובלתי - מפורטות בעליל, ורובן ככולן נדחו ע"י ראש הוצל"פ, אשר נתנה החלטה על מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי.

בהקשר זה מזכיר המבקש כספים שנגבו מאלי יפרח ויוסף עמר. המבקש אינו מציין סכומים אך טוען שמדובר בעשרות אלפי שקלים אשר נעלמו כלא היו.