החלטה בתיק בשא 10375/06

ביום 5.3.95 התקשר המבקש עם משיב 1 (להלן: "המשיב") בהסכם לפיתוח מקרקעין לשימושים תיירותיים ומסחריים במסגרתו הוסכם על בירור סכסוכים שיתגלעו בין הצדדים להסכם על ידי בורר (להלן: "הסכם הבוררות").

ביום 1.12.05 פנה המשיב במכתב אל המבקש ובו טען להפרה יסודית של ההסכם האמור על ידי המבקש, ודרש מהמבקש לשלם לו סך של 1,600,000$ והודיע למבקש כי אם לא תענה דרישתו האמורה הוא דורש לנהל הליך של בוררות.

משלא נענתה דרישתו פנה המשיב אל עו"ד אילן בומבך, יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין (להלן: "יו"ר ועד מחוז תל אביב") בבקשה למינוי בורר שידון בסכסוך שבינו לבין המבקש.

ביום 5.4.06 מינה עו"ד אילן בומבך את עו"ד משה קשת לשמש כבורר בסכסוך שבין המבקש למשיב.

בבשא 10374/06 עתר המבקש לבטל את מינוי הבורר.

בבקשה לסעד זמני שלפני עותר המבקש לאסור על הבורר לפתוח בהליך הבוררות בין המבקש למשיב ובכלל זה לאסור על הבורר לקיים את ישיבת הבוררות שנקבעה ליום 17.5.06.

דיון

         א.         המבקש מבסס את זכותו לביטול מינוי הבורר על הטעמים שלהלן:

1.       על פי הסכם הבוררות היה על המשיב לנסות ליישב את הסכסוך עם המשיב בהידברות ישירה ובמידה שנסיון כזה לא יעלה יפה לנסות ולהגיע להסכמה בדבר בורר מוסכם ורק לאחר מכן לפנות ליו"ר ועד מחוז ת"א בבקשה למינוי בורר. משלא נקט המשיב בדרך האמורה לא קנה יו"ר ועד מחוז ת"א את הסמכות למנות בורר ליישוב הסכסוך.

2.       העילות המשמשות בסיס לתביעת המשיב, כאמור במכתבו מיום 1.12.05 התיישנו ולבית המשפט סמכות לדון בטענה זו של המבקש.

לטענת המשיב, במכתבו מיום 1.12.05 הציע למנות בורר מוסכם, אולם המבקש לא טרח להשיב לפנייתו. יתר על כן, בתקופה שלאחר מכן ניסה המבקש לבטל את מינוי הבורר באמצעות פניות ליו"ר ועד מחוז תל אביב, לבורר הראשון שמונה לדון בסכסוך, עו"ד רם כספי ולבורר הנוכחי, אולם בכל אותה תקופה שנמשכה כחמישה חודשים, לא ניסה המבקש לשתף פעולה עם המשיב לפתרון הסכסוך ו/או למינוי בורר מוסכם.

אשר לטענת ההתיישנות, טוען המבקש כי אין באמור במכתבו מיום 1.12.05 כדי למצות את טענותיו נגד המבקש ומכל מקום לא ניתן לקיים דיון בטענת התיישנות בטרם הוגשה תביעה ופורטו העובדות והעילות שעליהן היא מבוססת.

עוד טוען המשיב, כי טענת התיישנות אינה מפקיעה את סמכות הבורר לדון בסכסוך.

         ב.         מכתב הדרישה למינוי בורר מוסכם הועבר אל המבקש ביום 1.12.05 או בסמוך לכך. בכך, גילה דעתו המשיב לגבי האופן בו בדעתו ליישב את הסכסוך. המבקש מצדו לא הביע הסכמתו ואף לא הציע דרך חלופית ליישוב הסכסוך. במצב דברים זה, איני סבור שנפל פגם בפנייתו של המשיב ליו"ר ועד מחוז תל אביב למינוי בורר.

ועוד. גם לאחר פנייתו של המשיב אל יו"ר ועד מחוז תל אביב לא הציע המבקש דרכים חלופיות ליישוב הסכסוך ומתקבל הרושם שפניו של המבקש אינם לבירור הסכסוך ויישובו, אלא לעיכוב בירור הסכסוך.

          ג.          לטעמי, אין בטענת ההתיישנות שמעלה המבקש כדי למנוע בירור הסכסוך בפני בורר. לפי הוראות סעיף 2 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, טענת התיישנות מהווה טענת הגנה אותה ניתן לטעון בפני "בית משפט" שעל פי הגדרת חוק ההתיישנות כולל "כל רשות שיפוטית או בורר". ממילא, יש בכך כדי ללמד שבורר מוסמך לדון בטענת התיישנות הנטענת בפניו.

ועוד. משטרם הוגשה תביעתו של המשיב נראה שטענת ההתיישנות שהוגשה על ידי המבקש הועלתה טרם זמנה.

         ד.         לנוכח האמור עד כאן נראה שסיכויי המבקש לזכות בבקשתו לביטול מינוי הבורר, אינם טובים.

         ה.         ניהול הליכים לביטול מינוי הבורר במקביל להליכי הבוררות לא טומן בחובו נזק ממשי לבעלי הדין, למצער לא בשלב זה. מנגד, זכאי המשיב לברר את הסכסוך שבינו לבין המבקש בהתאם ללוח הזמנים שנקבע על ידי הבורר. בנסיבות אלה, נוטה מאזן הנוחות נגד עיכוב הליכי הבוררות.

מטעמים אלה החלטתי לדחות את הבקשה.