החלטה בתיק בשא 10320/04

בפני בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערבון.

המבקש הינו בנו של המשיב הפורמלי.

המבקש טוען כי המשיב - (להלן: "הבנק"), פתח תיק הוצל"פ נגד אביו, המשיב הפורמלי, בגין חוב בסך 410,000 ש"ח (להלן: "הסכום הפסוק"). כב' ראש ההוצל"פ בחיפה, מר דאוד מאזן, חייב את המבקש בתשלום  הסכום הפסוק.

מתברר כי המבקש נחקר בפני ראש ההוצל"פ והודה בעובדה שהוא והמשיב הפורמלי מנהלים עסק משותף בתחום איטום הגגות. הבנק ביקש וקיבל צו עיקול כנגד נכסים וכספים משותפים שקיומם הוכח ואף צו העיקול נמסר למבקש.

על פי סעיף 46 - 48 לחוק ההוצל"פ, החליט כב' ראש ההוצל"פ לחייב את המבקש בחוב הפסוק.

בקשת המבקש על שני חלקיה נדחתה, אך בהתאם להחלטת ביהמ"ש העליון שבתי ודנתי שוב בשתי הבקשות ואף לשם פירוט הנימוקים אפשרתי למבקש לתת הסברים נוספים בהתאם להחלטתי מיום 3/1/05 ובעיקר הסברים הנוגעים לתשלומים ולסכומים שפורטו בסעיף 11 לבקשה.

ב"כ המבקש הגיש הודעה ממנה עולה כי הוסכם בין המבקש לב"כ על תשלום שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח. השכר בגין הבקשה להארכת מועד 2,000 ש"ח וכן תשלום הסך של 8,000 ש"ח בשמונה תשלומים חודשיים החל מיום 1/8/04, קרי, תשלום של 1,000 ש"ח לכל חודש.

מהדברים הנ"ל עולה כי כבר חלפו 7 חודשים מיום התחייבות המבקש.

ב"כ המבקש טוען כי המבקש לא עמד בהסכם התשלומים, אך הוא נמנע מלנקוב בסכום ששולם ע"י המבקש עד להגשת הודעתו על פי החלטה מיום 3/1/05 וגם ביחס לסך של 2,000 ש"ח המוזכרים בסעיף 1 להודעתו; לא ברור באם הסכום שולם באם לאו.

יש להעיר שבהודעה אין התייחסות מטעם המבקש להוצאות ההליך בבימ"ש עליון ולשכ"ט עו"ד; אם שולם שכ"ט כלשהו. מכל מקום לא נטען כי עבור ההליך בבית המשפט העליון לא נתבקש שכ"ט עו"ד ולא שולם כל סכום.

המבקש בן 23 שנים; חסר כל ומתגורר עם אמו בדירת עמיגור; אך מחקירתו בפני כב' ראש ההוצל"פ עולה כי הוא ניהל ומנהל עסקים משותפים עם אביו.

אמו של המבקש עובדת במשרה חלקית במספרה ומשתכרת סכום זעום - ראה סעיף 3 לתצהיר. המבקש בחר שלא לנקוב "בסכום הזעום" הנ"ל.

למרות האמור לעיל, מתברר, כי מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה שאמו של המבקש משתכרת הסך של 1,301 ש"ח וכן קיצבת נכות הנעה בין הסך של 854 עד 923 ש"ח.

המבקש צירף דף מחשבון מס' 468993 מבנק הפועלים;  נראה לי כי המדובר בחשבון אמו. מהדף עולה כי משולמת לאם קיצבה מהמל"ל.

המבקש צירף אסמכתא של תמצית חשבון זמנית והנוגעת לחשבון הבנק מס' 437360. המדובר בדף אחד הנושא שמו של המבקש והמתייחס לתנועות חשבון הבנק בין 15/3/04 ועד ליום 15/6/04. עיון בדף זה מראה כי ברב הימים חשבונו של המבקש עמד ביתרת זכות וכי ביום 20/4/04 הפקיד המבקש בחשבונו שיק ע"ס 6,000 ש"ח; וביום 22/4/04 הפקיד המבקש במזומן לחשבונו הסך של 17,000 ש"ח (גם אם שיק ע"ס 6,000 ש"ח חזר, הרי יש בהפקדות הנ"ל כדי להצביע על רמת הכנסתו).

זאת ועוד, מדף חשבון הבנק עולה כי המבקש מחזיק בכרטיס אשראי מסוג דיינרס וכרטיס נוסף של ויזה, שבאמצעותם הוציא כספים מדי חודש שאדם חסר אמצעים, אינו יכול להוציאם.

עיון בתיק מראה כי הבקשה דנן הובאה בפני כב' השופט סוקול שהורה על הגשת תגובת המשיב, אך לא נתבקשה תגובת המדינה, שהיא בעצם הגוף הרלבנטי.

העדרה של תגובה מהגורם הרלבנטי, אין בה כדי להביא לקבלת הבקשה באופן אוטומטי, כי מחובת ביהמ"ש לבחון את הבקשה לגופה ובמיוחד כאשר אי מתן תשובה לא נבע מהתרשלות הגורם הרלבנטי, או מזלזול מטעמו בבימ"ש ובהחלטותיו.

על כן, מי שאינו עונה על דרישות תקנות ביהמ"ש (אגרות) ובעיקר כאשר בפנינו מבקש שהופקד בחשבונו בבנק תוך יומיים הסך של 23,000 ש"ח ובסמוך לכך הוא התחייב לשלם שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח, יכול להכלל בקטגוריה של אלה הזכאים לפטור מתשלום אגרה וערבון.