החלטה בתיק בשא 103/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בתיק עב 1073/03, 1748/03 (מותב בראשות כב' השופט הראשי חיים סומך ונציגי הציבור - הגב' ודאד נסאר ומר אילן גבריאלי). פסק הדין ניתן ביום 29.11.05 והומצא לב"כ המבקשת ביום 5.12.05, כך שהמועד להגשת הערעור היה ביום 4.1.06. הבקשה להארכת מועד הוגשה לראשונה ביום 11.1.05 ללא תשלום האגרה. ביום 15.1.06 הוגשה בקשה שניה בצירוף האגרה.

2.      נימוקי הבקשה הם:

2.1.   האיחור בהגשת הבקשה נבע מטעות משרדית מצערת ובתום לב.

2.2.   לפי הפסיקה האחרונה, הכלל לפיו טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד עבר תהליך של שחיקה, וכיום חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסת כנוקשה יתר על המידה.

2.3.   הנושאים אותם רוצה להעלות המבקשת בערעורה הינם עקרוניים ונוגעים בשאלות חוקיות וחוקתיות של פיטורי עובדת בהריון, וזכויותיה הנובעות מכך. אשר על כן, עומדים למבקשת סיכויים טובים לזכות בערעורה.

3.      המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:

3.1.   בקשת המבקשת אינה מראה הסבר מספק לאיחור בן 11 ימים בהגשתה, קל וחומר שאין בה טעם מיוחד שיש בו כדי להאריך את המועד להגשת הערעור.

3.2.   המבקשת לא פירטה מהי אותה טעות משרדית אשר גרמה לאיחור, ואף לא צורף תצהיר לבקשה אשר יאמת את העובדות המועלות בבקשה.

3.3.   סיכוייה של המבקשת לזכות בערעורה הם קלושים, שכן ערעורה  נסוב על קביעות עובדתיות של בית הדין קמא, ומסתמך על טענות כלליות וסתומות.

4.      על פי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן- תקנות בית הדין) המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי הוא שלושים יום מן היום שבו הומצא למערער פסק הדין. עם זאת, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה " מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות בית הדין). כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא .

5.      אכן, בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון : "כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי  טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות

6.      תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה .." (ההדגשה שלי- א.א.).

7.      זאת ועוד, לעניין זה נאמר בספרו של זוסמן כי  "המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב לפחות לפרש את המועדים של האירועים הרלבנטיים ואינו יכול לצפות לכך שעל פי טענה כללית וסתומה שבתצהיר ישיג הארכת מועד" (זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 7, סעיף 689).

8.      דברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר לא מוגש תצהיר לתמיכה בבקשה, אשר יפרט ויאמת את הסיבות לאיחור. אמנם בהתאם לפסיקת בית דין זה, ההוראה בתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת תמיכה בתצהיר בכל בקשה אינה חלה בבית הדין לעבודה. לפיכך, אין חובה לצרף תצהיר לכל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, והדבר תלוי בסוג הטענות המועלות בבקשה  (דב"ע מט/107 - 9 מדינת ישראל נ' אלי מזרחי, פסק דין מיום 21.6.1989). נראה לי, כי במקרה הנדון, משטעותו המשרדית של ב"כ המבקשת לא פורטה בבקשה, אין דרך לראות בה משום טעם מיוחד.

9.      ב"כ המבקשת מפנה בענין זה ל"עקרוניות" של הערעור. אינני סבור כטענת ב"כ המבקשת. בית הדין קמא כי הפיטורים לא נעשו תוך הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, קרי בשל ההריון. בית הדין קמא שמע את העדים וביסס את קביעותיו על ממצאים עובדתיים. נוכח ממצאים אילו לא מתעורר במקרה כל ענין עקרוני שדי בו כדי לראות בו "טעם מיוחד".

10.  לאור כל האמור, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ תוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

ניתנה היום י"ב באדר, תשס"ו (12 במרץ 2006), בהעדר הצדדים.

_____________

אילן איטח,  רשם