החלטה בתיק בשא 10292/07

1.              בפני התנגדות לביצוע שטר.

2.              המשיב, שהינו תאגיד בנקאי, הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, המחאה על סך של 40,000 ש"ח, שמועד פרעונה 24.3.2004, משוכה על ידי המבקשת לפקודת ק.ה.ב. קורל החזקות ופיתוח בע"מ (להלן "חברת קורל"), ואשר הוסבה לטובת המשיב.

3.             במסגרת תצהירה שצורף להתנגדות, העלתה המבקשת מספר טענות, כמפורט להלן:

א.         במהלך שנת 2004 ניהלה המבקשת מו"מ לצורך רכישת שירותי מחשוב עם מר פיליפ הוברט מחברת קורל.

ב.         במסגרת המו"מ ולצורך גילוי רצינות, מסרה המבקשת המחאה על סך 40,000 ש"ח לפקודת חברת קורל.

ג.          לאחר שהעסקה לא הבשילה ולא יצאה אל הפועל, הגיעה המבקשת להסכמה עם מר הוברט על החזרת ההמחאה, כאשר האחרון הבטיח לה, כי למרות שההמחאה הופקדה בבנק, הוא נתן הוראה למשיכתה ולא תהיה כל בעיה. ליתר ביטחון, ביטלה גם המבקשת את ההמחאה.

ד.         בחודש נובמבר 2004, התקבל אצל המבקשת מכתב מאת המשיב בנוגע להמחאה שחזרה. בתגובה, שלחה המבקשת מכתב במסגרתו הודיעה כי ההמחאה ניתנה לחברת קורל לצורך משא ומתן לקבלת שירותי מחשוב ומשלא יצאה העסקה לפועל בוטלה ההמחאה בהסכמת החברה ויש לבוא אל האחרונה בכל דרישה כספית. לטענתה, לא קיבלה כל תגובה מהמשיב והיה לה ברור כי הנושא נסגר.

ה.         בסעיף 21 לתצהיר מוסיפה המבקשת כי מדובר בהמחאה שנמסרה לביטחון והופקדה בניגוד למוסכם ובסעיף 22 הוסיפה, כי מר הוברט מסר לה כי הודיע למשיב על דרישתו לקבלת ההמחאה, אולם המשיב התנגד לכך.

4.              המבקשת צרפה להתנגדות את תצהירו של מר פיליפ הוברט, מנהלה של חברת קורל, שחזר ואישר את טענותיה של המבקשת.

5.             בחינת טענותיה של המבקשת במסגרת ההתנגדות שהוגשה על ידיה והשאלה האם ליתן לה רשות להתגונן מפני התביעה על בסיס טענות אלו, יעשו לאור ההלכות שנקבעו לעניין ההליך של סדר דין מקוצר. הלכה היא כי מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675, ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ  (מאגר נבו)). לפיכך, נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

עוד נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, נדרש ממבקש הרשות להגן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400). המבקש רשות להתגונן נדרש להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש תצהירו, ורק הוא, גם כתב הגנה בתיק (ראה גם  ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721).

7.         בדיון שהתקיים בפני היום, נחקרה המבקשת על תצהירה. במהלך החקירה הבהירה המבקשת כי לא רשמה את תאריך הפרעון ואף לא את שם הנפרעת על גבי ההמחאה, מאחר וההמחאה לא היתה אמורה להפרע. המבקשת עמדה על גרסתה, כאמור בתצהירה, והיא לא נסתרה במאומה בחקירתה הנגדית.

            מנגד, הודתה המבקשת כי היא מכירה את מר הוברט כידיד ולכן גם פנתה אליו. עוד אשרה המבקשת כי חתמה לטובת מר הוברט על ערבות בגין הלוואה שנטל מהמשיב, במהלך חודש מרץ 2004.

8.        הלכה היא כי נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תובענה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר די לו שיראה הגנה שהיה מעלה כנגד הצד הסמוך. הגנה זו פוגמת בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם  לעניין צד השלישי,שאליו סוחר השטר. משמעלה הנתבע הגנה לכאורה כנגד תביעתו של צד קרוב צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ולהוכיח את אחיזתו בשטר כשורה. השאלה האם התובע הינו אוחז כשורה אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן. הלכה פסוקה היא כי בשלב זה של הדיון בית המשפט לא ידון בסוגיה זו ויניח אותה להכרעת בית המשפט שידון בתיק לגופו, שכן הדבר מחייב עדות מטעם האוחז בדבר מתן תמורה בתום לב, כאמור בסעיף 29 (ב) לפקודת השטרות (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה,  מהדורה שמינית, 235-237. ע"א 218/66 חביה ואח' נגד גליק, פ"ד כ(4)63, 67. ע"א 366/65 תימור חברה להנדסה ובנין בע"מ נגד מ. אנגלרד חרושת ברזל בע"מ, פ"ד יט(4) 229).

9.         המבקשת העלתה טענה בדבר מסירת המחאה לביטחון וכשלון תמורה מלא, משלא יצאה לפועל העסקה בינה לבין חברת קורל. טענותיה בעניין זה, המהוות טענות הגנה כנגד תביעתו של צד קרוב לשטר, לא נסתרו וב"כ המשיב בחר שלא לחקור את מר הוברט על תצהירו שצורף להתנגדות ואשר תומך אחת לאחת בגרסתה של המבקשת.

                כאמור, בשלב זה של ההליך, די בכך כדי שהמבקשת תזכה במתן רשות להתגונן ואין מקום לבירור שאלת אחיזתו של המשיב בשטר כשורה.

10.           אינני מקבל את טענתו של ב"כ המשיב, כמפורט בסיכומיו, באשר טענות אלו אמורות להתברר בבית המשפט, תוך הבאת ראיות מטעם הצדדים. לא הוכח בפני, ולו לכאורה, כי למבקשת היו עסקים נוספים ומורכבים עם מר הוברט ועצם העובדה שחתמה לו על ערבות לצורך נטילת הלוואה, אינה מעלה ואינה מורידה בשלב זה של ההליך ובודאי שאינה הופכת את הגנת המבקשת ל"הגנת בדים".

11.           לאור האמור לעיל, ניתנת למבקשת רשות להתגונן מפני התובענה.

12.            הוצאות הבקשה, בסך של 1,500 ש"ח, ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.