החלטה בתיק בשא 10291/05

בפני בקשת נאמן בפשיטת רגל להכריז על ביטול הענקה אשר ביצע החייב לטובת בתו, המשיבה 1 (להלן: " המשיבה"), של זכויותיו בדירה המצויה בקומה א' ברחוב דיזנגוף 75 בתל אביב, והידועה כחלקת משנה 13 בחלקה 111, גוש 7092 (להלן: " הדירה").

1. העובדות הרלוונטיות:

ביום 10.1.96 העביר החייב את הדירה לבתו, בהתאם להסכם מכר ללא תמורה אשר נחתם ביניהם. העברת הדירה על שם הבת נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 21.4.96.

ביום 1.7.99 ניתן פסק דין כנגד החייב, בת.א. 27040/96, במסגרתו חויב בתשלום כספים לתובע באותו הליך, מר אברהם בן רובי (להלן: " הנושה").

ביום 25.2.02 הגיש הנושה בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל לחייב. הבקשה נתקבלה, וביום 22.5.02 הומצאה התראת פשיטת הרגל לבא כוחו של החייב.

החייב לא מילא אחר הדרישות שבהתראה תוך המועד הקבוע בהתראה - 7 ימים - ולפיכך התגבש ביום 29.5.02 מעשה פשיטת רגל.

צו מניעה למניעת כל דיספוזיציה בדירה נשוא התובענה, ניתן בתיק זה על ידי השופטת אלשיך בהחלטתה מיום 18.6.02.

ביום 14.9.02 הלך החייב לעולמו. הליכי פשיטת הרגל נמשכו, וביום 17.3.04 ניתן צו כינוס על נכסי החייב. ביום 10.4.05 ניתן צו הקובע כי העיזבון ינוהל כעיזבון בפשיטת רגל, ומונה הנאמן לעיזבון.

לאחר מינויו, הגיש הנאמן ביום 3.5.05 בקשה לביטול ההענקה ביחס לדירה הנדונה כאן, וכן ביחס לדירה נוספת, אשר הבעלות בה הועברה מהחייב למשיב 2, בעלה של המשיבה (להלן: " דירת שמואל").

ביחס לדירת שמואל, טענו המשיבים כי הרישום בלשכת רישום המקרקעין - לפיו העברת דירת שמואל נעשתה אף היא בלא תמורה על ידי החייב - הנו שגוי, וכי הדירה נרכשה על ידי המשיב 2 בתמורה מלאה, בסך 260,000$.

טענה זו נתקבלה על ידי הנאמן, ובמהלך ישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 5.12.05, הודיע הנאמן כי הוא מוותר על בקשת ביטול ההענקה ביחס לדירת שמואל, ומבקש להמשיך את ההליכים רק ביחס לדירת המשיבה.

לאחר קיום הדיון, הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. סיכומי הנאמן הוגשו ביום 12.1.06, סיכומי המשיבים ביום 8.3.06, וסיכומי תשובה מטעם הנאמן הוגשו ביום 22.3.06.

לאחר מכן כפי הנראה אבד תיק בית המשפט. בעקבות בקשתו של הנאמן מיום 15.2.07, שוחזר התיק בהתאם להחלטתי מיום 22.2.07.

2. טענות הנאמן:

לטענת הנאמן, יש לבטל את ההענקה של זכויות החייב בדירה למשיבה, מכוח סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: " הפקודה"), משבוצעה במהלך עשר השנים שקדמו למעשה פשיטת הרגל.

מעשה פשיטת הרגל בגינו ניתן צו הכינוס אירע ביום 29.5.02 - שבעה ימים לאחר המצאת ההתראה לחייב, כאמור בגוף ההתראה, ובהתאם לסעיף 5(6) לפקודה, הקובע כי אי-קיום הוראות התראה מהווה מעשה פשיטת רגל.

לשיטת הנאמן, מועד ההענקה הרלוונטי אליו יש להתייחס כמועד העברת הדירה, הנו מועד השלמת רישום ההעברה במרשם המקרקעין - 21.4.96, מכיוון שמדובר בעסקה במקרקעין אשר מסתיימת ברישום בהתאם להוראות חוק המקרקעין תשכ"ט- 1969. 

בין אם המועד הקובע הנו יום השלמת הרישום הנ"ל ובין אם הנו יום חתימת הסכם המכר, 10.1.96, הרי שהעברת הדירה התבצעה כשש שנים קודם למועד פשיטת הרגל ונופלת בגדר סעיף 96(ב) לפקודה.

הנאמן טען, כי המשיבים לא הוכיחו שבעת ההענקה היה החייב כשר לפירעון חובותיו בלא להיזקק לדירה המוענקת, כנדרש בסיפת סעיף 96(ב) לפקודה לצורך מניעת ביטול ההענקה.