החלטה בתיק בשא 10228/06

1. הבקשה שבפניי הינה בקשה לעשות שימוש בסמכותו של בימ"ש לפי תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, ולהורות שהחלטה מיום 18.6.03 בדבר צו מניעה זמני כנגד המשיבה 1, תעמוד בתוקפה עד להכרעה בערעור אשר בדעת המבקש להגיש על החלטת ביימ"ש מיום 30.4.06.

בבקשה נאמר כי ביום 18.6.03 נתן בימ"ש צו מניעה זמני, המורה למשיבה להימנע מביצוע כל עסקה במקרקעין נשוא הבקשה בתיק העיקרי, מלבד שכירות שלא תעלה על 6 חודשים, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 50,000 ש"ח.

צו מניעה זה ניתן במסגרת בקשת המבקש לאכיפת אגרת חוב כנגד המשיבה.

בקשה זו נדחתה על ידי בפס"ד אשר ניתן ביום 30.4.06.

לדברי המבקש, בדעתו לערער על פסק דין זה לבימ"ש העליון עד ליום 14.6.06.

מהטעמים אשר צוינו בסיכומים בתיק העיקרי, סבור המבקש כי סיכוייו לזכות בערעור הם טובים לכאורה.

אם תבצע המשיבה עסקאות במקרקעין נשוא אגרת החוב שאכיפתה התבקשה, הרי שיהיה בכך כדי לסכל את תוצאות הערעור אם יתקבל.

לא יהיה בידי המבקש להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה בערעור ואם יבוטל צו המניעה.

הבקשה הוגשה במעמד צד אחד לאור הנזקים החמורים אשר ייגרמו למבקש.

בבקשה נאמר כי הבקשה איננה נתמכת בתצהיר, שכן העובדות שמשמעות לה יסוד, עולות מהחלטת בימ"ש ומהראיות בתיק.

2. בתגובת המשיבים נאמר כי מטרתו של המבקש היא להמשיך ולגרום לשיתוק פעילותה העסקית של המשיבה וכפועל יוצא מכך לנזקים כספיים גדולים.

כל זאת מתוך מניעים אישיים פסולים, לאחר שבקשתו של המבקש לאכיפת השעבוד נדחתה וגירסתו הוכחה כדמיונית.

לא יעלה על הדעת להמשיך ולגרום למשיבה שלא לעשות שימוש בזכותה הקניינית, רק על יסוד בקשתו המופרכת של המבקש.

אין בבקשתו של המבקש כל טעם כדי להצדיק את המשך מתן הסעד הזמני שיפגע במשיבים.

בעל דין המבקש כי ינתן לו סעד זמני לתקופת הערעור, צריך להראות טעמים מיוחדים למתן הסעד.

 עליו להראות כי סיכויי הערעור טובים, כי ללא מתן סעד זמני ייגרם לו נזק בלתי הפיך וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

המשיבים טענו כי סיכויי הערעור הם אפסיים שכן הוכח שלמבקש אין כל עילת תביעה כנגדם.

פסה"ד מושתת רובו ככולו על ממצאים עובדתיים ועל קביעתו של בית המשפט כי עדותו של המבקש לא היתה אמינה עליו.

כמו כן, המבקש לא הוכיח  כי ייגרם לו נזק או נזק בלתי הפיך.