החלטה בתיק בשא 10125/05

המשיב הגיש כנגד המבקשים כתב תביעה בסדר דין מקוצר, בו עתר לחיובם בתשלום הסך של 3,688,340 ש"ח, בצירוף ריביות, כשביחס למבקשת מס' 6, הועמדה התביעה על סך של מיליון ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה למדד, מיום 4.11.03 ועד ליום הגשת התביעה, והצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ואילך.

בכתב התביעה נטען, כי המבקשת מס' 1 (להלן: "החברה"), הינה חברה בע"מ, שמנהלת חשבון דביטורי אצל המשיב.

המבקשים מס' 2-3, ערבו לחובות החברה, כל אחד מהם עד כדי 50%, והחברות, המבקשות מס' 4-5, ערבו לכל חיובי החברה.

ביחס למבקשת מס' 6, הרי שזאת חתמה על כתב ערבות, בסך של מיליון ש"ח, בתוספת הצמדה מיום 4.11.03, לכל חיובי החברה.

ביום 24.11.03, לאחר שהחברה פיגרה בפרעון חיוביה כלפי הבנק, נחתם הסדר פרעון חובות (להלן: "ההסדר").

בהסדר אישרו המבקשים כולם, את יתרות החוב ואת נכונותן, ואף אישרו, שיתרות אלה כוללות יתרה בלתי מסולקת בגין הלוואה ביין יפני, בסך 3.6 מיליון יין, וכן בגין הלוואה בסך 7.2 מיליון יין, שהועמדה לחברה, ביום 19.4.02.

על פי ההסדר, היה על המשיב להעמיד לחברה הלוואות, כמפורט בסעיף 4.4 שבו, כשהחברה נטלה על עצמה לפרוע אותן, וכן את ההלוואה השניה ביין, כנזכר לעיל.

בהתאם להסדר הועמדו לחברה 4 הלוואות.

החברה הפרה את ההסדר, היא לא פרעה את ההלוואה בסך 7.2 יין, כשנכון ליום הגשת התביעה, עמדה יתרת הקרן על סך של 600,000 יין, ויתרת פיגורים בסך 1,240,462 יין, ובסך הכל, 1,840,462 יין, וכן, לא עמדה החברה בהתחייבותה לפרעון ההלוואות, שנלקחו על פי הסדר פרעון החובות.

התובענה הוגשה בגין פרעון ההלוואות הספציפיות בלבד.

המבקשים עתרו למתן רשות להתגונן, ובהחלטה זו נדון עניינם של המבקשים מס' 1 ו3-6 בלבד, באשר בעניינו של המבקש מס' 2, ניתנה על ידי החלטה, בפתח הדיון היום, לפיה, נדחתה הבקשה בהעדר תצהיר, תוך שהתרתי לבנק להגיש פסק דין לחתימה בעניינו.

הבקשה למתן רשות להתגונן, שנתמכה בתצהיריהם של המבקשים מס' 3 ו-6.

המבקש מס' 3, מר אריה שמש (להלן: "מר שמש") טען, כי הבנק, המשיב, פעל בחוסר תום לב ובכוחניות.

החברה ניהלה ומנהלת את פעילותה העסקית בבנק, מזה עשור, והתובענה מתייחסת רק למקטע אחד מסוים, במערכת היחסים בין הצדדים, תוך התעלמות ממה שקדם להסדר.

ההסדר הינו חוליה אחרונה בשרשרת מהלכים מול הבנק, והוא נכפה על המבקשים, הר כגיגית, תוך ניצול כוחו של הבנק.

אותה הלוואה שאי פרעונה הביא לחתימת ההסדר, היתה הלוואה שניטלה, לפני 12 שנה, לצורך פרויקט מקרקעין, והיא הובטחה במשכנתא, שעדיין רשומה לטובת הבנק.

לאורך השנים, חודשו ההלוואות השונות, החברה עמדה בתשלומים, אך אין בידי המבקשים, את כל הניירת הנדרשת, להוכחת טענותיהם.

ההלוואות ביין ובפרנקים, ניטלו על פי יעוץ שניתן על ידי נציגי הבנק, ייעוץ שהמבקשים סמכו עליו, עד שבתחילת שנת 2003, העלה הבנק דרישות חדשות קשות כלפי המבקשים,  ואז נחתם ההסכם (שצורף כנספח לכתב התביעה, אך הוגש בדיון, וסומן מש/1, וכך יקרא מכאן ולהבא).

הוסיף מר שמש וטען, שמסמכי ההלוואה השניה ביין לא צורפו לתובענה, ואין כל אינדיקציה מה עלה בגורלה, ולגבי חלק מההלוואות, הרי שמועד פרעונן, טרם הגיע.