החלטה בתיק בשא 10050/07

בקשה למחיקת כתב ההגנה בשל הפרת צווים למתן מענה לשאלון ועיון במסמכים.

בקשות שעניינן הליכי ביניים שלא נענו, ראוי שיוסדרו בין הצדדים בהסכמה בינהם ללא הטרחת בית המשפט , בפרט כאשר כבר ניתנו צווים שיפוטיים.   בזבוז זמנו של בית המשפט בעניינים אלה, בין בבקשות סרק או בבקשות שלא ניתן להן פירוט מספיק ומסודר, ובין באי השלמת הליכים שגרמה להגשת בקשה מוצדקת - ראוי שתחייב הצד שחטא בהוצאות לטובת אוצר המדינה. כך בכוונתי לנהוג אף בבקשה זו. מכאן לגוף הבקשה.

1.         התביעה מייחסת לנתבעים הוצאת לשון הרע על דרך פרסום בעיתון. בתאריך 5.3.07 נתן בית המשפט (כב' השופט א. טובי) צו ובו חייב התובע ליתן מענה לכלל השאלות שהופנו אליו ע"י ב"כ הנתבעים, וכן ליתן תצהיר גלוי מסמכים כללי ומפורט. זאת לאחר שהוגשה בקשה לחייב את המשיב להוסיף ולענות לשאלות עליהן לא ענה או ענה בצורה מתחמקת לפי הטענה.

2.         ב 14.6.07 הוגשה בקשה זו שעניינה מחיקת כתב התביעה מחמת אי מתן המענה הנוסף שנדרש.

3.         ב 1.5.07 שלח ב"כ המשיב מכתב ובו טען לחיסיון מסמכים שנזכרו בגלוי המסמכים מטעמו והעיון בהם התבקש (מסמכים שנזכרו בכותרת "התכתבויות עם גורמים רשמיים שונים (חסוי)").

4.         בתגובה לדרישה לפרט מהותו של החיסיון הגיב ב"כ המשיב באותו מכתב מ  1.5.07 שמדובר בהתכתבויות הכוללות פרטים אישיים של גורמים שלא ניתן לחשוף זהותם. מעבר לטענה כללית זו - לא פורט דבר.

5.         ב 27.5.07 פנה שוב ב"כ המבקשים אל ב"כ המשיב ובו פירט הדרישות לעיון ומתן התשובות שטרם נענו חרף הצו השיפוטי. המשיב נתן תצהיר משלים לשאלון, אך גם הוא לא השביע רצונם של המבקשים הטוענים לחוסרים דיוניים שהתבקשו ולגביהם ניתנו צווים.

המשיב טוען כי לאחר כל ההשלמות השיב על כל שהתבקש וחוייב להשיב. הוא לא טרח לפרט תשובה שניתנה ביחס לכל שאלה, ומדוע לשיטתו  ניתן מענה, ושלח בית המשפט לתור אחר התשובות, למרות שבבקשה למחיקת התביעה פורטו השאלות להן לא ניתן מענה, והמסמכים שלא נשלחו.

המשיב אינו חולק על כך שבהחלטת כב' השופט טובי חוייב הוא להשיב על כל השאלות כפי שנשאלו, לאחר שכבר הוגשה בקשה בעניין. יש לציין כי באותה ישיבה לא התנגד ב"כ המשיב למתן מענה לשאלה זו או אחרת מכל טעם שהוא. לפיכך אין מקום לפתיחת עניין זה מחדש. יש לבחון אך אם נענו השאלות.

6.         בשאלה 2(א) נשאל המשיב  מיהי "הנתבעת 4" הנזכרת בסע' 5 לכתב התביעה. המשיב טען שמדובר בטעות שהרי בתיק זה יש רק שלוש נתבעות. אכן במובן זה בטעות עסקינן, אלא שברור שהנתבעות ביקשו לדעת לגוף העניין מיהי אותה סוכנת ביטוח אליה התייחס המשיב בכינוי "הנתבעת 4" . לא ניתן מענה לשאלה ואני מחייב אותו להשיב.

7.         בשאלה 2(ד) נשאל המשיב מתי ובגין מה הוגשה נגדו התלונה במשטרה, שהגישה נגדו אותה סוכנת. בגין מה - השיב המשיב בתצהיר המשלים. הוא לא השיב מתי הוגשו התלונות. אף לשאלה זו אני מחייבו להשיב.

8.         בשאלה 3(א) נשאל המשיב לגבי מידע שהוא או בא כוחו מסרו לביה"ד המשמעתי של נציבות שירות המדינה, כשאם נמסר מידע כזה - השאלה היתה מה נמסר. התשובה שנתנה הנה שהמידע שנמסר מצוי בתיק ביה"ד המשמעתי. והוא לא רלבנטי. התשובה "לא רלבנטי" כאמור אינה קבילה בשלב דיוני זה, לאחר הצו שניתן, ואין לפתוח הצו לדיון מחדש. היתה למשיב היכולת להתנגד למתן מענה לשאלה זו או אחרת בטרם מתן הצו. אני מחייב המשיב ליתן מענה, וניתן ליתן מענה על דרך שליחת המסמכים עצמם (ככל שיש כאלה, לפי טענת המשיב עצמו) מהן עולה התשובה, בצירוף תשובה שמדובר במלוא המידע שנמסר.

9.         בשאלה 3(ג)  נשאל המשיב מה גרם לביה"ד המשמעתי לחשוב כי שירת שירות צבאי ללא רבב. עם זאת התשובה לשאלה ממן זו כפי שנוסחה, אמורה להיות בהכרעת הדין או גזר הדין בביה"ד המשמעתי, ולכן התשובה שניתנה ע"י המשיב, חרף נוסחה הססגוני משהו, די בה.

10.        בשאלה 5 הופנה המשיב לסע' 33 בכתב התביעה שם טען כי תפקידו הנוכחי מתמצה בפיקוח בלבד, ונשאל האם קרה אי פעם כי המליץ כמפקח לשלול מבעל רישיון את רשיונו, והדבר לא בוצע. כשאם התשובה חיובית, התבקש המשיב לפרט הנסיבות. תשובת המשיב הנה שאין בהגדרת תפקידו פונקציה של המלצה על שלילת רישיונות לנשק בכלל, אלא תפקידו רק לבקר את אותם ארגונים, כשאת דו"חות הביקורת שלו הוא מעביר לגורמים המוסמכים. תפקידו הוא לערוך ביקורת אצל גופים אשר קבלו רישיון נשק מפקיד הרישוי במשרד הפנים ואם יש בעיה עם גוף מסוים , הוא מעביר דו"ח וממצאי ביקורת לפקיד הרישוי, ובסמכות האחרון בלבד לקבוע אם לבצע שימוע לאותו נבדק אם לאו. המבקשת אינה מסתפקת בתשובה זו (למרות ההרחבה לה שניתנה בתצהיר המשלים) ומבהירה שכוונת השאלה הנה למה שבוצע בפועל ולא להגדרת הסמכויות. אלא שהשאלה כפי שנשאלה נענתה לטעמי, ולא התבקש עד כה שאלון משלים בנוסח ממוקד יותר שיתייחס לתשובה כפי שניתנה.  גם במכתב מה 27.5.07 הסתפק ב"כ המבקשת בטענה לפיה השאלה לא נענתה, למרות שהתשובה בעיקרה אכן ניתנה בתצהיר התשובות הקודם, ולא הבהיר למה כוונתו. משכך, איני מחייב להוסיף ולהשיב, ולהסרת ספק - לא אפתח הפתח בשלב דיוני זה להגשת שאלון משלים (גם להטרחת בעל דין בהליכי ביניים יש גבול שבהגיון, וזאת אף בתביעה שעניינה לשון הרע).

11.        ביחס לעיון במסמכים -  ב"כ המבקשת לא פירט מה בדיוק התבקש וטרם התקבל, לאחר צירוף המסמכים למכתב מיום 1.5.07, ולאחר הגלוי המבהיר פשר המסמכים בתצהיר מיום 4.6.07. זאת בין כדרישה לעיון במסמך ספציפי שלא גולה ובין כדרישה למשלוח מסמך שגולה ושלא נענתה. בהתייחסות הכללית בסעיף 10 לבקשה, המפנה לתכתובת בין הצדדים, אין די. משכך, אין בכוונתי להיעתר לבקשה מחמת הפרת צו עיון, ואני דוחה טעם זה שבבקשה.  עם זאת אני מחייב המשיב לשלוח המסמכים שפורטו בסע' 11(ד) לגלוי המסמכים מיום 4.6.07. זאת יעשה יחד עם מתן התשובות החסרות שחייבתי אותו להשלים.

12.        לאור רדיקליות הסעד המבוקש תינתן למבקש אפשרות אחרונה להשלים התשובות, ויחד עם התשובות החסרות ישלח המסמכים הנזכרים שגולו בסע' 11(ד) לגלוי מטעמו. זאת בהעתק לתיק ביהמ"ש, כדי לוודא ביצוע האמור.

13.        לאור קבלת טעמי הבקשה אך באופן חלקי (תוך מתן הזדמנות אחרונה למשיב להשלים החוסרים), אין צו להוצאות בין בעלי הדין.

עם זאת אני מחייב המשיב בהוצאות בסך 1000 ש"ח לטובת אוצר המדינה. המזכירות תשלח החלטה זו למרכז לגביית אגרות.

14.        אני קובע התיק לת.פ. ל 30.11.07. היה ועד אז לא תימצאנה התשובות החסרות בתיק בית המשפט, יחד עם המסמכים שחייבתי המשיב לשלוח, אראה עצמי חופשי להיעתר לבקשה ולמחוק התביעה (עם הוצאות כתנאי לחידוש).