החלטה בתיק בשא 10050/06

1.         בתיק זה הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר לסכום של 52,915 ש"ח לתשלום דמי תיווך.

            התביעה נסמכת על כתב התחייבות עליו חתום המבקש לפיו התחייב לכאורה לשלם דמי תיווך בשיעור של 5% מתוך התמורה שתשולם עבור מגרש לבניה. סעיף 3 להסכם מציין כי סכום העיסקה המוערך הוא כ - 200,000$. המבקש חתם על ההסכם בתחתיתו כשהוא מוסיף כי החתימה היא "בשמי ובשם אבי", וכמו כן חתם המבקש על ההסכם שלוש חתימתו לידי פרטי המתחייבים, המבקש ואביו, ליד פרטי הנכס, וליד סעיף 2 להסכם אשר קובע את פרטי ההתחייבות.

            אין מחלוקת בין בעלי הדין כי הנכס נמכר בתמורה ל - 180,000$, ולפיכך דורש המשיב סכום של 5% מסכום זה בתוספת מע"מ.

2.         בבקשת הרשות להתגונן העלה המבקש שתי טענות. האחת כי התחייבותו שלו הינה לתשלום דמי תיווך עבור מחצית המגרש, שכן כפי שידע היטב המשיב המגרש נרכש עבורו ועבור אביו במשותף. הטענה השנייה היא כי נדרש לשלם דמי תיווך בשיעור של 2% בלבד, והמשיב הוא שרשם את המספר 5 בהסכם לאחר שההסכם נחתם על ידו כשהוא ריק, ומבלי שהוא קיבל לידיו העתק ממנו.

            בהחלטה מיום 12.6.06 ניתן כנגד המבקש פסק דין חלקי בגין הסכום בו הודה, דהיינו דמי תיווך בשיעור של 2% מתוך תמורה בסך 90,000$ בצירוף מע"מ, ובסך הכל 9,321 ש"ח.

            הדיון בבקשה נערך ביום 11.9.06, המבקש נחקר על תצהירו ובעלי הדין סיכמו את טענותיהם.

            בפתח הדיון התחייב המבקש, לאחר שיחה טלפונית עם אביו, להעביר למשיב גם את הסכום המוסכם על האב, ובסך הכל 18,642 ש"ח.

3.         מכאן, כי המחלוקת בין בעלי הדין צומצמה ועומדת כיום 5,400$ בצירוף מע"מ (בצירוף הפרשים), כאשר קיימת מחלוקת גם באשר לשער הדולר המחייב. 

            כאמור למבקש שתי טענות. באשר לטענתו הראשונה, כי הוא חב בתשלום מחצית מדמי התיווך בלבד, הרי שהיא לא הופרכה בשלב זה.

            ההסכם מציין כי המתחייבים הם המבקש ואביו, ואף חתימת המבקש הינו בשמו ובשם אביו. את השאלה מה הייתה כוונת בעלי הדין במעמד האירוע יש לברר בשמעית גרסאות שניהם. בשלב זה אינני יכול לקבוע האם יש לראות את ההסכם כמחייב במלואו את המבקש, או שמא הסכים המשיב כי החיוב יחולק באופן נפרד בין שני רוכשי הנכס.

4.         טענתו השנייה של המבקש בעייתית הרבה יותר. מתברר כי בעקבות אירוע בין בעלי הדין הגיש המשיב תלונה כנגד המבקש בגין דחיפה. במסגרת חקירתו בגין אירוע זה התייחס המבקש גם לעיסקה דנן והצהיר במשטרה כי:

                        "בשנה שעברה פניתי אני ובא שלי למתווך לצורך רכישת מגרש, יותר נכון, פניתי אני בעצמי גם בשמו של אבי לאותו מתווך, ערך המגרש היה 180,000$ כאשר אבא שלי שילם 90,000$ וגם אני אותו סכום...

                        ממה שהבנו כל בני המשפחה שלי שכל צד בעסקה, הכוונה לכל אחד מהקונים, צריך לשלם 2% מהסכום שהוא משלם, דהיינו 90,000$ + מע"מ, כלומר זה יוצא 4% + מע"מ על שנינו שזה כמעט 5% ועל זה הוא החתים אותי בטופס ההתחייבות הזה וככה הבנתי".

           סבורני כי דברים אלה סותרים את טענתו של המבקש כי חתם על הטופס כשהוא ריק, וטענתו כי רק בעת קבלת התביעה נודע לו שהמשיב רשם כי דמי התיווך שישולמו יהיו בשיעור של 5%.

           למבקש ניתנה אפשרות להסביר את גרסתו בחקירה, אולם הוא טען שאין סתירה בין גרסתו במשטרה וגרסתו בבית המשפט.

           גם אם אקבל כי המבקש האמין באמת ובתמים כי החובה עליו היא לשלם 2% מחלקו בעיסקה בלבד, הרי מדבריו עולה בבירור כי היה מודע לדרישה לתשלום 5%, גם אם לא הבין אותה. לפיכך הטענה כי לא ידע כלל על הדרישה בוודאי אינה יכולה להתקבל.

           לאמור לעיל יש להוסיף כי ההסכם חתום על המבקש לא רק בתחתיתו, אלא גם ליד הפרטים שהוספו בכתב יד. בנוסף, אין להתעלם מהעובדה שהמבקש הינו שוטר בעיסוקו, אשר בוודאי לא ניתן לומר לגביו כי מדובר באדם נאיבי אשר יחתום בקלות על הסכמים ריקים.

5.         כידוע ההלכה הפסוקה מחייבת אותי לקבל את דברי מבקש רשות להתגונן, ככל שלא נסתרו, וזאת בלא קשר להתרשמותי מהעד, שהרי: "אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות" (ע"א 64/88, פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ), וכפי שנקבע גם בע"א 1266/91 יעקב קרן נ' בנק איגוד לישראל:

"טענה, שבא עליה תצהירו של נתבע, יניח בית המשפט כי אמת היא, ואם מגלה התצהיר הגנה אפשרית - תינתן לנתבע רשות להתגונן. כל זאת, כמובן, אם לא נתברר לבית המשפט, כי טענות הנתבע תלויות הן על בלימה, או שבחקירה נגדית מסתבר כי הגנתו הגנת בדים היא".