החלטה בתיק בשא 10038/07

לפניי שתי בקשות לדחיית התביעה על הסף מפאת התיישנות. 

כתב התביעה (במתכונתו המתוקנת) הוגש מטעם רוכשי דירות בשכונת קריית הסביונים ביהוד, כנגד הנתבעת (אפריקה ישראל בע"מ) כחברה שיזמה ובנתה את השכונה, והוא נסב על שתי טענות עיקריות-

(א)    מצגי שווא מצד התובעת לגבי מבנים שייבנו בסביבת השכונה- לטענת התובעים, על פי הפרסומים השונים, עתידים היו להיבנות מבני ציבור שונים, שלא נבנו בפועל.

(ב)     התובעים 1, 2 ו-7 עתרו לקבלת פיצויים בגין ליקויי בנייה שונים שהתגלו בדירותיהם. על פי הנטען בכתב התביעה, לאחר גילויים של ליקויי הבנייה, פנו תובעים אלה לנתבעת לצורך תיקון הליקויים, והנתבעת שלחה מטעמה את הקבלן המבצע, צד ג', לתיקון הליקויים, אלא שהליקויים לא תוקנו במלואם וכנדרש.

הנתבעת שלחה הודעת צד ג' כנגד אמירת בע"מ, החברה הקבלנית שבנתה בפועל את דירותיהם של התובעים, ועל פי הנטען, התחייבה במסגרת הסכם הקבלנות לתקן את ליקויי הבנייה, ככל שיתגלו. ניתן להיווכח, כי מטבע הדברים, הודעת צד ג' אכן נסבה על ליקויי הבנייה הנטענים, ולא על מצגי השווא הנטענים, בדבר בניית מבני הציבור.

בהתאם לכך, בקשתה של צד ג' להורות על סילוק התביעה על הסף, נסבה על הטענות העובדתיות הקשורות לליקויי הבנייה הנטענים, והמועדים הקשורים להן. 

לאחר מכן, הגישה הנתבעת תגובה בה היא מצטרפת לבקשת צד ג', ומבקשת לסלק את התביעה על הסף, ככל שהיא נוגעת לליקויי הבנייה הנטענים, אלא שבהמשך הבקשה, ניתן להיווכח, כי הנתבעת טוענת גם להתיישנות עילת התביעה הנוגעת לאי הקמתם של מבני ציבור.

צד ג' והנתבעת מסתמכות על המועדים שבהם נמסרו הדירות לתובעים 1, 2 ו-7, שאין מחלוקת, כי הם מצויים מן העבר השני של תקופת ההתיישנות.

על פי הנטען, התובעים 1 (בני הזוג שיפר) חתמו על הסכם המכר ביום 4/11/93 והדירה נמסרה להם בינואר 1995; התובעים 2 (בני הזוג אשכנזי) חתמו על הסכם המכר ביום 15/10/93, והדירה נמסרה להם בדצמבר 1994 והתובעים 7 (בני הזוג פז) חתמו על הסכם המכר ביום 16/12/93, והדירה נמסרה להם באוגוסט 1994.

בהתאם לכך, טוענות צד ג' והנתבעת, כי עילת התביעה התגבשה כבר במועד מסירת הדירה, שבו התגלו הליקויים הנטענים. צד ג' והנתבעת טוענות, כי על פי הוראת סעיף 10ג' לחוזה המכר, תקופת האחריות היא שלוש שנים מסוף תקופת הבדק.  לפיכך, ומאחר שתיקוני שנת הבדק בדירות התובעים 1, 2 ו-7 התבצעו עד לסוף שנת 1997, הרי שתקופת האחריות על פי הוראות חוזה המכר, הסתיימה כבר בשנת 2000. 

צד ג' והנתבעת מסתמכות על הוראת סעיף 19 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, הקובעת- "רשאים בעלי הדין להסכים, בחוזה נפרד בכתב, על תקופת התיישנות ארוכה מן הקבועה בחוק זה, ובתביעה שענינה אינו מקרקעין-גם על תקופת התיישנות קצרה מן הקבועה בחוק זה, ובלבד שלא תקצר מששה חודשים".

סעיף 10 להסכם המכר מיום 16/12/93, (נספח ב' לבקשת הנתבעת) עוסק באחריות הנתבעת לפגמים, ככל שיתגלו בדירות הרוכשים.

סעיף 10(א) קובע כי "תקופות הבדק", לצורך הסכם המכר, משמען התקופות הגלומות בחוק המכר (דירות) (תיקון מס' 3), התש"ן-1990, או כל תקופות אחרות כפי שיקבעו בחיקוק אחר.

בסעיף 10(ב) להסכם המכר התחייבה הנתבעת לתקן על חשבונה "פגמים וקלקולים" בממכר ובבניין וכן אי התאמות בין הממכר לבין תאורו במפרט או בתקן רשמי או בתקנות, כפי שהינם במועד חתימת החוזה, ככל שיתגלו במשך תקופות הבדק, וזאת בכפוף להתקיימותם של מספר תנאים מצטברים.

סעיף 10(ג) להסכם המכר קובע- "במדה ובמהלך תקופה של שלוש שנים אחר כל תקופת בדק כדלעיל (להלן- "תקופת האחריות") יוכיח הקונה מעל כל ספק כי פגמים נוספים שהתגלו בממכר נובעים מתכנון, מעבודה או מחומרים גרועים, וכן כי בנסיבות בענין ואף בהתחשב בחלוף השנים- אין הפגמים בגדר תופעה סבירה, ו/או בגדר בלאי סביר, כי אז תתקן החברה את הפגמים, והוראות סעיפים ב' לעיל, ו-ד' ו-ה' להלן יחולו בשינויים המחוייבים לפי הענין".

תקופת הבדק מוגדרת בחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, כתקופה הקבועה בתוספת, שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה. בתוספת לחוק המכר מוגדרות תקופות בדק שונות ביחס לליקויים שונים, שאורכן בין שנה לשבע שנים (כלומר, בניגוד לטענת הנתבעת בבקשתה, תקופת הבדק המקסימלית היא בת למעלה משלוש שנים).

כחודש קודם לכן, ביום 4/11/93, נערך הסכם קצר שכונה "חוזה נפרד", ולפיו-

"בהמשך לחוזה שנערך ונחתם בין הצדדים היום (להלן "החוזה"), מוצהר ומוסכם במפורש כי לאחר תום תקופת האחריות כמוגדר בחוזה, ובכפוף להוראות חוק המכר (דירות) (תיקון מס. 3) התש"ן-1990 לא יהיה הקונה זכאי לבוא אל החברה בכל תביעות שהן (בין עפ"י החוזה ובין בנזיקין) לתקונים, פצויים או נזיקין בגין פגמים כלשהם בדירה כמפורט בסעיף 10 של החוזה.  יש לראות חוזה זה כחוזה נפרד המגביל את תקופת ההתיישנות בהתאם לדרישות סעיף 19 מחוק ההתיישנות תשי"ח-1958".

כאמור, תקופת האחריות הוגדרה בסעיף 10(ג) להסכם המכר, כתקופה בת שלוש שנים מתום תקופת הבדק, שכאמור, על פי חוק המכר, עשויות להמשך בין שנה לשבע שנים, לפי העניין.