החלטה בתיק בשא 1003/08

בהמשך להחלטתי הקודמת מיום 10/3/08, הגישו התובעים הודעה לפיה הם מקבלים את המלצתי בדבר פיצול הדיון, באופן שהסעד הכספי יתבע במסגרת תביעה כספית, שתוגש לבית משפט השלום, ואילו הסעד ההצהרתי יוותר בתביעה הנוכחית.

בהחלטתי מיום 10/3/08 קבעתי כי לאור מהותם של הסעדים הנתבעים, יש להורות על פיצול הדיון בתביעה, אלא אם כן בדעת התובעים לפעול על פי החלטתו של כב' השופט יפרח, ולכמת את הסעד ההצהרתי, כך שכל הסעדים יידונו בבית משפט השלום.

בהודעתם מיום 13/4/08 הודיעו התובעים, כאמור, כי הם מקבלים את המלצתי בעניין פיצול הדיון, באופן שהסעד הכספי ייתבע במסגרת תביעה כספית שתוגש בנפרד לבית המשפט השלום, ואילו הסעד ההצהרתי יוותר בתביעה הנוכחית.

התובעים צירפו להודעתם נוסח כתב תביעה מתוקן, בו נתבע רק הסעד ההצהרתי לפיו על הנתבע לשלם לתובעים סכום של 0.75% מכל תקבול או תמורה שישולם לו או לתאגידים שבשליטתו, בקשר לקידוחים ולחפירות בפרוייקט בצ'ילה נשוא התביעה (בגין שכר הטירחה לו הם זכאים). 

בתגובתו, טוען הנתבע, כי לאור הודעת התובעים, יש למחוק את הסעדים הכספיים ולהטיל על התובעים הוצאות משפט. כאמור, בנוסח כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה, לא מופיעים סעדים כספיים כלשהם, כך שאין טעם במתן הוראה פוזיטיבית למחיקת הסעדים.

בנוסף, טוען הנתבע, כי יש להורות לתובעים למחוק את התביעה הנוספת שהגישו בבית משפט השלום (וזאת לאור העובדה שבבקשתם, טוענים התובעים כי התביעה הנוכחית הוגשה מלכתחילה בטעות בבית משפט השלום).  בתשובה לתגובה, לא מצאתי התייחסות לשאלה, מהו מצבה של התביעה שהוגשה בטעות לבית משפט השלום, וככל שהיא טרם נמחקה, מתבקשים התובעים לפעול למחיקתה (שכן בכל מקרה, בנוסחה הנוכחי, היא אינה יכולה להתברר).

הנתבע טוען, כי יש לחייב את התובעים ליתן תגובה מלאה להחלטתי הקודמת, ולהבהיר מדוע לא יכומת הסעד ההצהרתי.  לטענתו, אין טעם לדון בתביעה למתן הסעד ההצהרתי, שכן מדובר בתביעה תיאורטית, המותנית בביצועו של הפרוייקט בצ'ילה, שכלל לא ברור אם יתבצע ויתממש.

במקביל לבקשה זו, תלויה ועומדת בקשת התובעים לקביעת אגרת בית המשפט, וזאת, לטענתם, לאחר שמזכירות בית המשפט יידעה אותם כי עליהם לשאת בתשלום אגרה בעד הסעד ההצהרתי בשיעור המינימלי של תביעה כספית. התובעים טוענים, כי התביעה הועברה לבית משפט זה בשל העובדה שלא ניתן להעריכה בכסף, וממילא גם לא ניתן להעריכה בשיעור המינימלי של תביעה כספית.

לטענתם, הם אינם יכולים לתבוע את הנתבע בסכום כסף, לגבי פרוייקט ערטילאי שאין להם כל ידיעה האם ומתי יתקיים ומה יהיה היקפו, אלא ביכולתם רק לבקש פסק דין הצהרתי שיקבע האם הפרוייקט יניב תקבולים כלשהם.

בתגובתה, טוענת הפרקליטות כי אין מניעה לכמת את הסעד ההצהרתי, ביחס לממוצע הרווחים השנתי.

בתשובתם לתגובה, טוענים התובעים, כי רווחי החברה בעשר השנים האחרונות אינם מהווים אינדיקציה לסכום תביעה משוער, שכן מדובר בפרוייקט שונה לחלוטין שכלל לא ברור אם ייצא לפועל, ואין זה סביר לחייב את התובעים באגרה בגין רווחים ערטילאיים, שלא ברור כלל אם יופקו.

ניתן להיווכח, כי שתי הבקשות מושפעות זו מזו, שכן ככל שהתובעים יכמתו את הסעד ההצהרתי שבתביעתם, ועל פי סכומו, תועבר התביעה לבית משפט השלום, הרי שממילא ההליך בבית משפט זה יתייתר לחלוטין, וכמובן לא יהיה כל צורך בתשלום אגרה.  לעומת זאת, ככל שהתביעה לסעד ההצהרתי תיוותר כפי שהיא מוצאת את ביטויה בנוסח כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה, הרי שממילא יהיה מדובר בתביעה הצהרתית לכל דבר ועניין, וסכום האגרה שיתחייב בגינה ייקבע על פי תקנה 3(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007.

נושא סיווגן הראוי של תביעות לצורך תשלום האגרה, נדון בהחלטתה של כב' השופטת דיאנה סלע בבש"א (חיפה) 2241/07 אורקל תעשיות ומיכון בע"מ נ' M.D.Y&Firekel Investment Assets Ltd., תק-מח 2007(1) 9869, בה נאמר, בין היתר- "בתי המשפט נדרשו לא אחת למשמעות הגשתן של תביעות לפסק דין הצהרתי והאגרה המשולמת בגינן, וצמצמו עד מאוד את האפשרות להגיש תביעות חוזרות ונשנות, בנסיבות בהן פיצול הסכסוך לתובענות שונות עשוי להיות שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש, בעיקר מטעמים של חיסכון באגרה. בתי המשפט מורים לצדדים לגבש את תביעותיהם באופן מלא כולל הסעדים המבוקשים על ידם. אכן, מקום שמדובר בנזקים שטרם התגבשו ולא ניתן לשומם לא יחול הכלל האמור, ולעניין זה ייתכן שיש מקום להתיר פיצול סעדים.  ואולם, אין הדבר כך מקום שצד עותר לפסק דין הצהרתי אשר לאחריו יגיש תביעות נוספות כספיות...כן נקבע בפסיקה, כי בית המשפט יימנע מליתן סעד הצהרתי מקום בו יכול המבקש להשיג את מבוקשו בדרך אחרת, ואם מתן הסעד יביא לידי כפל תביעות...מנגד, לבית המשפט שיקול דעת רחב אם ליתן סעד הצהרתי אם לאו- ע"א 490/02 הרצל שאבי נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(3) 700. ככלל, הנטייה היא להשתמש בשיקול הדעת ביד נדיבה ורחבה- ע"א 226/80 כאהן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 463, 468.  יכול בעל דין להסתפק בבקשה לסעד הצהרתי ולתבוע לאחר מכן סעד אופרטיבי כ"השלמה" להכרה בזכותו, ובמקרה כאמור, אף אינו נדרש לבקש פיצול סעדים- ע"א 4646/90 אריה בר חן נ. מנחם שמעון, פ"ד מו(5) 798; ע"א 4796/95 אלעוברה נ. אלעוברה, פ"ד נא(2) 669, 679. לבית המשפט יש שיקול דעת לקבוע את נקודת האיזון בין האינטרסים המנוגדים: אינטרס התובע (צ"ל הנתבע) שלא יוטרד פעמיים בשל אותו עניין, והאינטרס של התובע לקבל הצהרה בלבד- ע"א 1094/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ. חאג' אחמד סמיר מחמד חמדן, פ"ד נ(5) 820, 829-830 והאסמכתאות שם".

לשם בחינת אופן סיווגו הראוי של הסעד ההצהרתי בענייננו, יש לבחון את העילה שממנה, על פי הנטען, נובע הסעד.

בסעיף 37 לכתב התביעה טענו התובעים, כי הנתבע חייב לשלם להם סכום של 0.75% מכל תקבול או תמורה שישולמו לו בקשר לפרוייקט בצ'ילה, וזאת על יסוד סעיף הבונוס ותוצאות ההליך.

על פי סעיף 15 לכתב התביעה, רכיב הבונוס מעוגן בסעיפים 1(ד)- 1(ה) להסכם שכר הטירחה מיום 11/12/05.

בסעיף 1(ה) להסכם נאמר- "כלומר, באם הפרוייקט יצלח ויופקו ו/או יוצאו מחצבים ו/או מתכות ו/או אוצרות כלשהם מהמקרקעין אזי, לסכומים הנ"ל, יתווסף תשלום נוסף בסך של 0.5% , בתוספת מ.ע.מ. בגינו, מהתקבול ו/או התמורה שישתלמו לך ו/או לרשותך ו/או לחברות ו/או לתאגידים שבשליטתך בגין הפרויקט...".

מטענות התובעים עולה, כי בשלב הנוכחי, לא ברור האם הפרוייקט בצ'ילה יניב רווחים כלשהם.

מכאן, כי הסעד ההצהרתי הנתבע הוא אכן צופה פני עתיד, ואין אפשרות לכמתו לסעד כספי או לנבא את הרווחים העתידיים.