החלטה בתיק בשא 005801/05

ביום 23.6.03 זכתה המבקשת במכרז למתן שירותים של טעינת תקציב וירטואלית באשנבים ובאתר האינטרנט של רשות הדואר, שפרסמה המשיבה.

ביום 2.9.03 נחתם הסכם בין המבקשת למשיבה, לפיו התחייבה המבקשת לספק למשיבה מערכת המיועדת לביצוע פעילות של טעינה וירטואלית, לרבות טעינה מקוונת של מכשירי רט"ו סולריים TOP-UP, והפקת מספרי קוד המאפשרים קבלת שירותי תקשורת מנותני השירותים, EVD (להלן: "ההסכם").

לטענת המבקשתת השלימה את היערכותה לאספקת שירותי EVD והצדדים נערכו לאספקת שירותי TOP-UP ואף נקבע מועד להפעלת מערכת TOP-UP, תחילת פברואר 2005.

ביום 21.2.05 הודיעה המשיבה למבקשת על ביטול ההסכם, בטענה שמערכת ה - EVD סופקה על ידי המבקשת באיחור, מערכת ה - TOP-UP לא סופקה והמבקשת לא מסוגלת לספקה בכוחות עצמה, כיוון שאינה בעלת המערכת. עוד טענה המשיבה, כי המבקשת סיפקה לה קודי גישה של בזק בינלאומי בע"מ וברק אי.טי.סי. (1995) בע"מ ללא הרשאתן, חלק מקודי הגישה פגומים, וכי המבקשת הסבה את זכויותיה וחובותיה מכוח ההסכם לקרדיט תשלומים בע"מ בניגוד להוראות ההסכם.

המבקשת דחתה את טענות המשיבה ודרשה ממנה לחזור בה מההודעה על ביטול ההסכם. דרישה זו לא נענתה.

בבהמרצת פתיחה 354/05 עתרה המבקשת לאכוף על המשיבה לקיים את ההסכם.

בבקשה שלפני עותרת המבקשת להורות למשיבה לאפשר למבקשת להפעיל את מערכות ה - EVD  ו - TOP-UP כאמור בהסכם. לחילופין, להורות למשיבה לאפשר למבקשת להפעיל את מערכת      ה - EVD כאמור בהסכם.

כן, עתרה המבקשת לאסור על המשיבה להתקשר עם צד שלישי לקבלת השירותים נשוא ההסכם.

דיון

החלטתי לדחות את הבקשה מהטעמים שיפורטו להלן:

א.      שוכנעתי שבקיום ההסכם, הכולל התקנת מערכות והטמעתן במערכת הקיימת ו/או העתידית של המשיבה, תמיכה במערכות שיותקנו ואחזקתן, טיפול בתלונות אודות קודי גישה המסופקים על ידי המבקשת והדרכת עובדי המשיבה, גלומה דרישה מוגברת של אמון והבנה בין הצדדים למשך תקופה ארוכה.

ועוד. בסעיף 6.2 להסכם הוסכם שכל צד יהיה רשאי לבטל את ההסכם ללא נימוק בהודעה מוקדמת של 90 יום. הודעת הביטול אותה שלחה המשיבה אמנם אינה נסמכת על סעיף 6.2 להסכם, אולם יש בסעיף זה כדי לשקף את הבנת הצדדים כי ההסכם מחייב יחסי אמון שבהעדרם לא ניתן לאכוף את ההסכם על צד שאינו מעוניין עוד בקיומו.

ב.      לגרסת המבקשת, עם כריתת ההסכם הפסיקה את כל פעילותה העסקית שאינה קשורה בהסכם והתמקדה בביצוע התחייבויותיה על פי ההסכם. לטענתה, אם לא ייאכף ההסכם תופסק פעילותה והשקעתה עד כה תרד לטמיון.

כאמור, המבקשת הסכימה בסעיף 6.2 להסכם ליתן למשיבה את הכוח להפסיק את ההתקשרות עם המבקשת בכל עת וללא נימוק בהודעה מוקדמת של 90 יום. מכאן, שהיה על המבקשת לקחת בחשבון שההסכם עלול להתבטל בכל עת, ואם למרות זאת בחרה למקד את כל פעילותה העסקית על הסכם זה, נטלה על עצמה ביודעין סיכון אותו נוטל על עצמו כל עסק המבוסס על לקוח בודד.

ועוד. בהסכם שכרתה המבקשת עם אי.פי.אר.אס בע"מ נקבע שהמבקשת רשאית לסיים את ההתקשרות באופן מיידי וללא הודעה מוקדמת. בכך, יש כדי לחזק את מסקנתי שהמבקשת הייתה ערה לאפשרות שההסכם יתבטל בכל עת והיא אף התארגנה בהתאם.

 מכל מקום, נזקה של המבקשת מדחיית הבקשה לסעד זמני הוא נזק הניתן להערכה ולפיצוי כספי.

ג.        לנוכח האמור עד כאן, איני רואה צורך להידרש לבירור מפורט של טענות הצדדים לעניין הפרת ההסכם. אציין רק שמעדות מנהלה של המבקשת עולה כי אי.פי.אר.אס בע"מ היא הבעלים של מערכת TOP-UP. בכך, לכאורה נסתרת הצהרת המבקשת במבוא להסכם, לפיה היא הבעלים של המערכת אותה תספק למשיבה. לעניין זה יש חשיבות רבה לאור העובדה שהחוזה נחתם בעקבות זכיית המבקשת במכרז פומבי, שכן המשיבה אינה רשאית לוותר על תנאי מתנאי המכרז שהיה בו כדי להגביל אחרים מלהשתתף במכרז בו זכתה המבקשת. לכך, יש להוסיף, כי בסעיף 29.2 להסכם הסכימו הצדדים כי כל שינוי או תוספת או ויתור על תנאי מתנאי ההסכם טעונים מסמך בכתב, בחתימת שני הצדדים, שאם לא כן לא יהיה להם תוקף. הואיל ואין בידי המבקשת הסכמה בכתב מטעם המשיבה, לפיה הסכימה לוותר על דרישת הבעלות של המבקשת על מערכת ה - TOP-UP, נראה לכאורה שהמבקשת הציגה מצג כוזב כאילו היא הבעלים של מערכת TOP-UP, ומצג זה מבסס כראוי את זכות לבטל את החוזה.

הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך -.30,000 ש"ח.

מוצע למבקשת להסכים, כי בכפוף לזכותה לבקש רשות לערער על החלטתי ובכפוף לתוצאות הליך כזה אם יינקט, תדחה התובענה ללא חיוב נוסף בהוצאות ומבלי שיהא בכך משום ויתור על טענותיה, ותוך מתן רשות לפיצול סעדים שיאפשר לה לתבוע סעד כספי.