החלטה בתיק בש 987/08

הקדמה :

לפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כב' ס. הנשיא השופט ג'ורג' אזולאי), לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו במ"ת 08-05-2882, זאת לאחר שהוסכם בין הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו וקיימת עילת מעצר, ולאחר שנקבע בהחלטת כב' בית המשפט קמא כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר.

כתב האישום :

במסגרת כתב האישום מיוחסים לנאשם שלושה אישומים שונים.

על פי עובדות האישום הראשון, בתאריך 13/1/08 תיווך העורר, הנאשם מס' 1 בכתב האישום, בפעולת סחר בסם מסוכן מסוג הרואין, בכך שהפגיש בין סוכן סמוי של משטרת ישראל (להלן: "הסוכן הסמוי") לבין נאשם מס' 2 בכתב האישום, אשר מכר לסוכן הסמוי סם מסוכן מסוג הרואין במשך של 1.0446 גרם נטו תמורת תשלום בסך של 400 ש"ח, בנוכחות ובתיווך העורר. בשל מעשים אלה מיוחסות לעורר עבירה של תיווך לסחר בסם מסוכן- עבירה לפי סעיף 13 + 14 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים").

על פי עובדות האישום השני, בנסיבות המפורטות באישום הראשון, ביום 24/1/08 תיווך העורר בפעולת סחר בסם מסוכן מסוג הרואין בכך שהפגיש בין הסוכן הסמוי לבין נאשם מס' 3 בכתב האישום, אשר מכר לסוכן הסמוי סם מסוכן מסוג הרואין במשך של 0.6162 גרם נטו תמורת תשלום בסך של 200 ש"ח, ובתמורה קיבל העורר מהסוכן הסמוי סך של 50 ש"ח, במקום מנה אחת של סם מסוכן מסוג הרואין, כפי שהוסכם ביניהם. בשל מעשים אלה מיוחסות לעורר עבירה של תיווך לסחר בסם מסוכן - עבירה לפי סעיף 13 + 14 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים.

על פי עובדות האישום השלישי, בנסיבות המפורטות באישום הראשון, בתאריך 29/1/08 סחר העורר בסם מסוכן מסוג הרואין, באופן שקיבל מהסוכן הסמוי סך של 300 ש"ח ובתמורה העביר לו שתי מנות סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 0.5015 גרם נטו. בשל מעשים אלה מיוחסות לעורר עבירה של סחר בסם מסוכן - עבירה לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים.

טענות הסנגור :

לטענת הסנגור, שגה בית המשפט קמא עת החליט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו, ובמסגרת הערר מתמקד בטיעון המתייחס לחלופת המעצר.

הסנגור טוען כי העורר הינו נרקומן, אשר ביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום בכדי לממן לעצמו את מנת הסם אותה צרך.

עוד טוען הסנגור כי העורר השתחרר זה עתה מבית הסוהר, לאחר שריצה תקופת מאסר שנגזרה עליו בגין עבירות של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, כאשר בתקופת שהותו בין כתלי בית הסוהר הגיע לתקופת "שיא" מבחינת שימוש בסמים ותלות בסמים.

לטענת הסנגור, בנסיבות אלה אין לראות במעשיו של העורר משום סחר בסמים במובן הקלאסי, אשר מצמיח תועלת כספית לסוחר, כי אם פעולות שנועדו לספק לו את מנת הסם בה הינו תלוי, אף אם, לכאורה, המדובר מבחינה משפטית בעסקת סמים.

הסנגור המלומד מוסיף וטוען כי בנסיבות המקרה הנדון שגה בית המשפט קמא משלא מצא במעשיו של הסוכן הסמוי התנהגות הגובלת בהדחה לדבר עבירה ומשלא התייחס אליו כ"סוכן מדיח", כפי שנקבע במקרים דומים למקרה זה, בייחוד מקום בו הסוכן הסמוי הוא זה שיצר קשר עם העורר והציע לו לרכוש סמים או לתווך בינו לבין המוכר.

כן מציין הסנגור כי בהחלטות קודמות של בית המשפט קמא, שניתנו אף הן בקשר לאותו מבצע משטרתי רחב היקף שכונה "אביב פורח", אשר במסגרתו הוגשו כתבי אישום כנגד למעלה מ-20 נרקומנים (להלן: "המבצע המשטרתי"), הוחלט על שחרור אותם נאשמים שהוגדרו כ"דגי רקק", ובית המשפט קמא אף ראה לנכון למתוח ביקורת על דרך התנהלות המבצע המשטרתי.

לטענת הסנגור, שגה בית המשפט קמא משאבחן את מקרהו של העורר ממקרים של נאשמים אחרים, אותם החליט לשחרר בחלופת מעצר, חרף העובדה שבאותם מקרים, מדובר היה בנאשמים אשר תלוי ועומד כנגדם מאסר מותנה, וחרף העובדה שנסיבות ביצוע העבירות, באותם מקרים, היו חמורות יותר מהמקרה הנדון הואיל והעורר במקרה דנא ביצע לכאורה את המעשים על רקע התמכרותו לסם, ולא במטרה להשיג רווח כספי.

הסנגור טוען עוד כי העובדה שתלוי ועומד כנגד העורר מאסר על תנאי, אין בה, כשלעצמה, כדי להטות את הכף לטובת מעצרו.

כן טוען הסנגור כי ההליכים המשפטיים כנגד העורר צפויים להימשך זמן רב, וגם לנתון זה יש ליתן משקל בנסיבות העניין.

לבסוף, טוען הסנגור כי שגה בית המשפט קמא משלא בחן את חלופת המעצר שהוצעה בדמות אחיו של העורר, שהינו נכה צה"ל, אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי אשר אינו עובד ואשר הביע את הסכמתו לפקח על העורר ולקיים את כל התנאים אותם יציב בית המשפט, וכן מוסיף כי לא יתנגד לכך שבנוסף למשמורן זה ולתנאים המגבילים שייקבעו, יוטל על העורר איזוק אלקטרוני, כשלשיטתו, חלופה זו יש בה כדי לאיין את המסוכנות שהמשיבה מייחסת לעורר.

טענות המשיבה :