החלטה בתיק בש 9767/07

1.      לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 3090/07.

2.      נגד המשיב הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של רכישת נשק (עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), הובלת נשק שלא כדין (עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין) והדחה בעדות (עבירה לפי סעיף 246(א) לחוק העונשין).

3.      לפי עובדות האישום הראשון, בסוף 2006 לערך, רכש המשיב מאחד ששמו דיב שקיראת, נשק מסוג מקלע "קארלו" תמורת 11,500 ש"ח, נטלו והובילו מהמקום. שקיראת עצמו רכש את הנשק בחברון יחד עם שניים: ענאן חליאלה ודורגאם אבו סרחאן. באישום השני נטען שביום 12/7/2007, בתרגיל חקירה מבוקר שערכה המשטרה במסגרתו הופגש המשיב עם שקיראת בחדר חקירות, הניע המשיב את שקיראת למסור גרסת שקר בפני חוקריו בכל הנוגע לקשרים ביניהם.  

4.      בדיון לפני, הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, והדיון הצטמצם, לפיכך, לקיומן של עילת מעצר וחלופות מעצר.

5.      לעניין העילה, מקובלת עלי טענת המבקשת שבמקרה זה קיימות שתי עילות מעצר: עילת המעצר האחת היא עילת המסוכנות שמקורה בחזקת מסוכנות סטטוטורית הקמה בהיותה של עבירת אחזקת נשק עבירת ביטחון (ס' 35(ב) וסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק")).  עילת מעצר שנייה קמה בגין חשש לשיבוש הליכי משפט לפי ס' 21(א)(1)(א) העולה מנסיבות העבירה השנייה המיוחסת למשיב. המבקש לא הפריך את חזקת המסוכנות שקמה נגדו כאמור לעיל.

6.      לעניין החלופה, טוען ב"כ המשיב שמידת המסוכנות הכרוכה בשחרורו של המשיב פחותה. שכן למשיב אין הרשעות קודמות בעבירות מסוג זה, מה ששולל קיומו של דפוס התנהגות עברייני - שיטתי בתחום זה, ובניגוד לשותפיו להם מיוחסים מספר פרטי אישום, למשיב מיוחס אישום אחד בלבד. עוד טוען ב"כ המשיב, שמעצר עד תום ההליכים יפגע קשות במשפחת המשיב, הנתונה במצב כלכלי קשה, כשהמשיב הוא המפרנס היחיד של המשפחה ואשתו הנמצאת בהריון מתקדם ואינה יכולה לעבוד או לקבל קצבת ביטוח לאומי מאחר והיא נמצאת בארץ מכוח איחוד משפחות. ב"כ המשיב מציע שתי חלופות: החלופה האחת - מעצר בית מלא במגוריו הנוכחיים של המשיב, בפיקוח אשתו, בתנאי ערבות גבוהה של המשיב ושל שני ערבים, הפקדה כספית של 2,000 ש"ח והתייצבות בתחנת המשטרה. חלופת המעצר השנייה המוצעת היא מעצר בית בבית אחיו של המשיב שהוא גם יהיה זה שיפקח עליו. 

7.      על פי הפסיקה ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים בעבירות נשק נגזרת, בין היתר, ממידת החומרה שבנסיבות העבירה, ובמיוחד מהמטרה לה נועד הנשק. לצורך כך נקבע בפסיקה מדרג של חומרה, החל מהחזקת נשק לשם פעילות טרוריסטית וכלה בהחזקת כלי נשק שרישיונו פג ולא חודש בעתו. בשלב זה של ההליך אמנם לא ניתן לקבוע בוודאות מה הייתה המטרה שלשמה הוחזק הנשק. אולם לצורך כך די במסקנה סבירה המוסקת על פי כללי ההיגיון הבריא מעובדות המקרה, ואין נדרש שכנוע מעל לספק סביר (ראה: ב"ש 625/82 חלמי אבו מוך בן עבדון רחמן מחמוד נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3), 668; בש"פ 9126/04 עבדאללה חוסייני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם)).

8.      במקרה שלפנינו, הנסיבות מצביעות על כך שהמשיב רכש את הנשק לשם מכירתו. כך עולה מהודעתו המפלילה של שקיראת, אשר הסביר שמכר למשיב את הנשק נשוא האישום ואקדח נוסף לצורך "קומבינה" (עמ' 4 להודעתו במשטרה מיום 5.7.07 ש' 103), וכי המשיב סיפר לו שמכר את שני הנשקים "לחברים שלו מהצפון ...אבל הם מהצפון ... זה מה שהבנתי מעדאל הוא זה שסיפר לי" (עמ' 2 ש' 19-20 להודעה במשטרה מיום 7.7.07). מסקנה זו גם נתמכת מעצם טיבו של הנשק נשוא האישום, שהוא תת-מקלע שאינו משמש בד"כ להגנה עצמית, ומכך שהנשק אינו מצוי כיום בחזקתו של המשיב. רכישת נשק לצורכי מסחר מצביעה על מסוכנות גבוהה, שכן הנשק עלול לעבור לגורמים שיבצעו באמצעותו עבירות פליליות ואף לארגוני טרור שיעשו בו שימוש לפיגועים (ע"פ 909/98 טאהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ת"פ (י-ם) 231/03 מדינת ישראל נ' זעתר (לא פורסם); ב"ש 9680/07 מדינת ישראל נ' אוסאמה (בן טאלב) זחאיכה (לא פורסם)). בעניין זה יש להביא בחשבון שגם אם אין הוכחות לדפוס התנהגות עברייני קבוע של המשיב בתחום עברייני זה, מהודעתו המפלילה של שקיראתעולה שהמשיב היה מעורב פעם נוספת ברכישת נשק (אקדח) שגם אותו הוא רכש לשם מכירתו לאחרים.

9.      בנסיבות אלה ולאור עילת המעצר הנוספת שקמה נגד המשיב, שיסודה בחשש לשיבוש הליכי משפט העולה מנסיבות ביצוע העבירה השנייה המיוחסת לו, אני סבור שאין להפיג את המסוכנות הכרוכה בשחרורו של המשיב בחלופת מעצר. לפיכך, אינני רואה מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

10.  התוצאה היא שאני נעתר לבקשה ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, ט"ו באב, תשס"ז (30 ביולי 2007), במעמד ב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: