החלטה בתיק בש 9752/06

א.        רקע

בקשה למעצר עד תום ההליכים, על רקע כתב אישום שהוגש בענינו של המשיב, לפיו מואשם הוא בסדרת עבירות תעבורה של נהיגה תחת פסילה, ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח, מעשי פזיזות ורשלנות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים וסירוב להבדק.

עפ"י כתב האישום, נהג המשיב ביום 14.11.06 ברכב, זאת לאחר שנפסל לנהיגה, ומשכך נהג ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח.הנאשם נהג בנתיב הנגדי של הכביש, וכמעט התנגש ברכב אחר שנסע בנתיב הנגדי וגרם לו לסטות מנתיב נסיעתו, תוך שהוא נוהג בהיותו נתון תחת השפעת משקאות משכרים ומסרב להבדק, לפי דרישת שוטר.   

ב.         ראיות לכאורה

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת, לעניין קיומן של ראיות לכאורה. לאור האמור,  ביקשתי וקיבלתי לעיוני את חומר החקירה שנאסף בתיק, כדי שאוכל לבחון את טיבו ולהתרשם מהארועים נשוא כתב האישום.

תיק החקירה נשוא עניננו כולל בתוכו לענייננו את הראיות הבאות:

א.     דו"ח פעולה של השוטר נסים דבוש מיום 14.11.06 (מסומן ג' (1) בחומר הראיות), ממנו עולה כי הבחין במשיב נוהג ברכב נשוא כתב האישום, החל מתחילת הנסיעה ועד שנעצר (ש' 12 ואילך לדו"ח). עם מעצרו הבחין העד כי נודף מהמשיב ריח חריף של אלכוהול. השוטר ביקש מהמשיב לערוך בדיקת אלכוהול או בדיקת דם ואולם הוא סירב (ש' 22-23). בדיקתו במסוף המשטרתי העלתה כי המשיב פסול לנהיגה (ש' 24).

ב.      דו"ח פעולה של השוטר אבי וקנין מיום 14.11.06 (מסומן ג' (2) בחומר הראיות), ממנו עולה כי הבחין בנהיגת המשיב ברכב כשהוא מזגזג על הכביש וכמעט מתנגש ברכב שחור שהגיע ממול (ש' 15 לדו"ח).  עם מעצרו הבחין גם עד זה בריח חריף של אלכוהול שנדף ממנו ואף שאל את המשיב אם שתה. המשיב אישר בפניו כי שתה קצת כמה בקבוקים. המשיב סירב להבדק בדיקת דם (ש' 19-22). .

ג.       דו"ח פעולה של השוטר אוחנה שמעון מיום 14.11.06 (מסומן ג' (3) בחומר הראיות), ממנו עולה כי הבחין במשיב נוהג ברכב נשוא כתב האישום, בנסיעה פרועה (11-12 לדו"ח).

ד.      דו"ח מעצר המשיב (מסומן ב' בחומר הראיות) שבו נרשמה תגובת המשיב בה מאשר כי שתה קצת.

ה.      אישור משרד הרישוי לפיו למשיב 8 פסילות, וכן פסילת רישוי מיום 18.8.04.

ו.        הודעת המשיב עצמו מיום 14.11.06 המודה כי נהג ברכב (ש' 4), שתה חצי בירה היניקן בסמוך לנהיגה (ש' 9 , ש' 19 , ש' 39 וש' 46), ומסרב לבדיקת אלכוהול מחשש ל"פדיחות" (ש' 24). גם בדיקת נשיפה סירב לבצע (ש' 48). כן מאשר את פרטי לבושו המתוארים בעדויות השוטרים (ש' 26). המשיב מאשר כי מאז 4 שנים אין לו רשיון נהיגה, הוא אינו יכול להוציא רשיון כאמור (ש' 31-33) ואף את האמור במסוף המשטרתי לפיו אין בידו רשיון נהיגה מזה 15 שנה (ש' 34-35).   כן מאשר מודעותו לכך שעבר על החוק (ש' 37). 

ב"כ המשיב העלה סדרת טענות כנגד חומר הראיות. ראשית טען כי לא מצא בחומר הראיות מספר רכבו של המשיב. ובכן, לא ברורה לי הטענה, שכן נתון זה מופיע בכל שלושת דוחות הפעולה שנסקרו לעיל, כמו גם בהודעת המשיב.

שנית טען כי לא ברור כי המשיב נהג בפסילה שכן לא נמצא בחומר הראיות גזר הדין. אכן גזר הין האמור חסר בחומר הראיות, אם כי קיים בר.פ. איזכור שלו, ואולם ברור כי המשיב נהג ללא רשיון נהיגה וממילא ללא ביטוח, כשהוא מודע למעשיו אלה.

טענה שלישית של ב"כ המשיב הינה חוסר ראיות בדבר מעשי הפזיזות. לעניין זה ר' דוחות השוטרים אוחנה ווקנין שפורטו לעיל.

בדבר הסירוב להבדק טען ב"כ המשיב כי המשיב מפחד ממחטים. אף אם נכונה טענה זו (והיא אכן מופיעה בהודעתו המשטרתית), עדיין לא מוסבר סירובו לערוך בדיקת נשיפה, שבה אין כל מחט שהיא.

במהלך טיעוניו הציג בפני ב"כ המשיב עותק הנחזה להיות רשיון זמני הרשום על שם המשיב. למען האמת, לא ברור לי טיבו של המסמך ונדמה לי, כי ראוי שרשויות החקירה יבדקוהו, באשר אינו תואם הוא לכאורה לחומר הראיות הקיים ואף להודעת המשיב עצמו. גם טיעוניו בדבר האפשרות שהמשיב לא ידע על פסילתו, אינן עולים מחומר הראיות והן ספקולטיביות גרידא. אדרבא, עיון בפרוטוקול ע"פ 7278/04 שהתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 12.1.05 עולה, כי המשיב נכח אישית בדיון בעניינו, בו נדחה ערעורו, על גזר הדין מיום 20.4.04 שגם בו נכח הוא באופן אישי.

ניתן לסכם ולומר, כי מבחינת חומר הראיות, לא נראה לי כי יש ממש בטענות הסנגור, כי לא קיימות ראיות לכאורה, או כי קיים כרסום או חולשה בתשתית הראייתית הקיימת, ונראה לי כי קיימות ראיות לכאורה למכביר, כנדרש בשלב זה של בקשת המעצר עד תום ההליכים.

לא למיותר יהיה לציין, כי כידוע, בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, לא בוחן בית המשפט כל ראיה לעצמה, אלא בוחן הוא את מכלול הראיות ומעריך על פי שקלולן עד כמה, ברמה הלכאורית, יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב באשמות המיוחסות לו. עוד ראוי לזכור, כי השאלה הניצבת בפני בית המשפט, אינה האם יש למשיב סיכוי לצאת זכאי בדינו, אלא אם יש סיכוי שיורשע. (ר' לענין זה פסה"ד המנחה בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ (2) 133).  סיכוי כאמור, במקרה שבפני, ישנו, על רקע חומר הראיות האמור, בלא כל ספק.

ג.         עילת מעצר

משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה ונוכח סוג העבירות, ברור הוא כי קיימת עילת מעצר הנובעת ממסוכנות המשיב. אף ב"כ המשיב מסכים לכך. לכך יש להוסיף את עברו המכביד של המשיב, בשלל עבירות, פליליות ותעבורתיות, בעטיין אף ריצה תקופות מאסר לא מבוטלות ואף תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה בן 12 חדשים, שלא הרתיעו כך נראה. לעניין זה ראוי להזכיר את דברי כב' השופטת ארבל בהחלטת בש"פ 3357/06   כעביה נ' מדינת ישראל, שניתנה ביום 27.4.06, ולפיו אושר מעצרו עד תום ההליכים של אדם בגין ביצוע עבירות  תעבורתיות דומות לאלה נשוא ענייננו.