החלטה בתיק בש 967/05

א.         המבקשת הגישה כנגד המשיב מופראג' בן אברהים חיאדרה (להלן: "המשיב"), כתב אישום בו פורטו הטענות העובדתיות הבאות: המשיב הוא אביה של אום כולתום חיאדרה, ילידת 1981 (להלן: "הבת"), שעברה להתגורר בבית הוריה שבסחנין לפני כשמונה חודשים לאחר שנפרדה מבעלה. במהלך תקופה זו התערערו היחסים בין המשיב לבין הבת הואיל והמשיב סבר שהתנהגותה של הבת אינה הולמת ופוגעת בכבודו.

בתאריך 10.2.05 או בסמוך לכך עזבה הבת את בית הוריה.

ביום 17.2.05 בשעות הבוקר, כשנודע למשיב שהבת עומדת להגיע ללשכת התעסוקה בסחנין הצטייד המשיב באקדח אותו החזיק ללא רשות כדין. בסמוך לשעה 11:00 (בתאריך 17.2.05), הגיע המשיב ללשכת התעסוקה בסחנין כשהוא נושא ברשותו את האקדח שלא כדין, במטרה לירות בבת ולפגוע בה.

המשיב המתין לבואה של הבת בלשכה ואף חיפש אותה באזור. בסמוך לשעה 11:20 הבחין המשיב בבתו, בין השניים התנהל ויכוח, ובמהלכו דרש ממנה המשיב לחזור הביתה, אך הבת הודיעה שהיא איננה מוכנה לכך וכי היא תתלונן כנגד המשיב, ובסופו של דבר נמלטה ממנו בריצה לכיוון הכביש הראשי.

המשיב רדף אחריה ואף כיוון לעברה את האקדח, ירה לעברה שלוש יריות וניסה לפגוע בה ואולם, הבת לא נפגעה.

לאחר הירי ובמהלך המרדף, דלקו עוברי אורח אחר המשיב. המשיב תפס את הבת בשערותיה, היכה אותה מכות אגרוף בפניה ובגופה עד כי אחת משיניה נשברה אך עוברי אורח השתלטו על המשיב והרחיקו אותו מן המקום.

המבקשת מייחסת למשיב ביצוע עבירות של : חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)

(2) של חוק העונשין, תשל"ז-1977, עבירות בנשק לפי סעיף 144 (א) + (ב) לחוק העונשין, חבלה חמורה בבן משפחה, לפי סעיף 335  (א' 1) וסעיף 333 של חוק העונשין, וכן תקיפת בן משפחה לפי סעיף 382 (ב) בצרוף סעיף 379 לחוק העונשין.

ב.         בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת כנגד המשיב בקשה למעצרו עד תום ההליכים כשהמבקשת מתבססת על כך שברשותה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, וכן קיימת לטענתה עילת מעצר בשים לב להוראות סעיף 21 (א) (1) (ג) (4) +(5) של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996, ולטענת המבקשת קיים גם חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים נוכח טיב העבירות שבתוך המשפחה.

לכשהוגשה הבקשה המתלוננת טרם אותרה אך אין מחלוקת שמאז המתלוננת אכן אותרה.

ג.          בדיון שהתקיים בפניי ביום 25.2.05 ציינה ב"כ המבקשת שהרקע לארוע נשוא כתב האישום הינו השקפת המשיב שהבת פוגעת בכבוד המשפחה על ידי התנהגות שאיננה הולמת בשים לב לכך שמדובר במשפחה דתית. מספר ימים לפני הארוע עזבה הבת את בית הוריה מבלי שמסרה להוריה היכן היא מתגוררת, והיא הגיעה לסחנין רק כדי לחתום בלשכת התעסוקה, והמשיב הגיע ללשכת התעסוקה והמתין שם לבואה של הבת בנסיון לגרום לה לחזור לבית ההורים. הבת ברחה מפני המשיב והוא רדף אחריה וירה לעברה.

ב"כ המבקשת ציינה כי המחלוקת העיקרית שבין הצדדים מתמקדת בענין הירי.

לענין זה מתבססת ב"כ המבקשת על הודעתה של נסרין אבו סאלח מיום 17.2.05 העובדת בחנות בגדים ואשר סיפרה כי שמעה קול של יריה, ניגשה לדלת הכניסה וראתה בחורה רצה מכיוון לשכת התעסוקה ואדם מבוגר עם "כובע צבע לבן של הדתיים על הראש שלו", ובידו אקדח שאותו מכוון לכוון הבחורה.

            (התיאור של אדם מבוגר החובש כובע בצבע לבן, מתאים למשיב).

מציינת העדה שאותו אדם ירה עוד שתי יריות וכן מציינת היא שהיא מכירה אותו אדם והיא נוקבת בשמו של המשיב ומוסיפה שהוא מוכר בסחנין. באותו שלב לא ידעה נסרין שהבחורה שרצה ושלעברה ירה המשיב, היא בתו, דבר שנודע לה רק אחר כך. מספרת נסרין שהמשיב המשיך לרוץ אחרי אותה בחורה כשהוא מחזיק אקדח בידו, ואנשים שהיו במקום תפסו אותו.

נסרין אבו סאלח מסרה הודעה נוספת ביום 23.2.05 כשבאותה הודעה היא חוזרת על כך שלאחר ששמעה את היריה הראשונה הסתכלה החוצה וראתה את המשיב רודף אחרי הבחורה, יורה פעם נוספת לכיוונה ולאחר כמה שניות היתה יריה שלישית והמשיב המשיך לרדוף אחרי אותה בחורה.

נסרין ציינה מפורשות בהודעה מיום 23.2.05 שהיא ראתה פעמים רבות אקדח (גם עם שוטרים וגם בסרטים) והיא ראתה שהיה בידיו של המשיב אקדח שחור והוא ירה בו לכיוון הבחורה. נסרין גם הדגימה בפני השוטרים את מה שמסרה בהודעתה וזאת ביום 23.2.05.

ד.         בנוסף מתבססת המבקשת על הודעתו של מוחמד אסדי מיום 17.2.05 העובד כפרמדיק בסחנין. הלה מספר שבהיותו במוקד הוא שמע קול ירייה וכאשר הסתכל מבעד לשמשה בכניסה למוקד הבחין בבחורה כבת 20 רצה לכביש הראשי, ואדם רודף אחריה, אדם מבוגר כבן 60 פלוס הלובש בגדים בהירים וחובש "כובע לבן של הדתיים המוסלמים". אותו אדם אחז בידו אקדח ורץ בעקבות הבחורה, ותוך כדי רדיפתו של אותו אדם אחרי הבחורה שמע מוחמד אסדי שתי יריות נוספות וראה את הרודף מכוון את האקדח לכיוון הבחורה.

העד ראה אנשים רצים אחרי האדם המבוגר שרודף אחרי הבחורה, ובהמשך ראה מוחמד אסדי שאותו אדם תופס את הבחורה בשערותיה ומכה אותה באגרופים על ראשה, ואנשים שהיו במקום תפסו את אותו אדם מבוגר. מוחמד אסדי מעריך שהוא היה בערך במרחק של כ-20 מטרים מאותו אדם, ולדבריו הוא יודע לזהות בוודאות שמדובר בירי מאקדח.