החלטה בתיק בש 9637/07

1. בקשה למעצר עד תום ההליכים, על רקע כתב אישום שהוגש בענינו של המשיב, לפיו מואשם הוא בנהיגה ללא רשיון נהיגה ותחת פסילה, והתחזות כאדם אחר.

2. עפ"י כתב האישום, נהג המשיב ביום 12.11.07 ברכב, זאת לאחר שנפסל בסדרת גזרי דין לנהיגה, ומשכך נהג אף ללא רשיון נהיגה. משנתפס, הציג עצמו בכזב בפני השוטר כאחר, בכך שמסר לו רשיון נהיגה של אותו אחר בכוונה להונותו.

3. ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ומיקד טיעוניו לשאלת עילת המעצר וחלופת המעצר.

4. באשר לעילת המעצר, לא כופר ב"כ המשיב בעובדת הזלזול הנובעת מנהיגה תחת פסילה, אולם סובר הוא, כי המדובר במסוכנות פוטנציאלית שאינה מצדיקה קביעה כי קיימת עילת מעצר. לתמיכה בטענותיו היפנה אף להחלטות שונות, שיצאו תחת ידו של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי בנושא זה, ואשר קבעו כי עבירות תעבורה לכשעצמן, למעט במקרים קיצוניים, אינן ממין העבירות שמקימות עילה למעצר עד תום ההליכים.

5. ב"כ המבקשת הדגיש כי המדובר באדם שנתפס נוהג ללא רשיון לא פחות מ - 6 פעמים, לאחר שקיימות נגדו החלטות פסילה והוא נמנע מהפקדת רשיונו. כן רשומות בעברו 24 הרשעות קודמות. בנסיבות אלה קיימת לא רק מסוכנות ברורה אלא אף זלזול בחוק, דבר המחייב, נוכח האינטרס הציבורי,  מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

6. עיינתי בהחלטות אליהן היפנה ב"כ המשיב. ולא נראה לי כי יש בהן תרומה של ממש לדיוננו.

א.   בבש"פ 8708/06 (כדור), התמקד בית המשפט בעילת מעצר הנוגעת לחשש להמלטות מאימת הדין של משיב השוהה דרך קבע בחו"ל ולא בשאלת המסוכנות.  כך גם הוצג העניין ע"י ב"כ המדינה באותו עניין. כמו כן המדובר שם באדם שלא הורשע מעודו בנהיגה תחת פסילה, ואף שכר נהג במהלך פסילה שהושתה עליו. בנסיבות אלה נחה דעתו של בית המשפט העליון, שככל שישלל רשיונו של המשיב - לא ינהג ומכאן שפגה מסוכנותו.

ברור כי אין הדבר דומה לענייננו, בו שב המשיב וחוזר על עבירת נהיגה תחת פסילה ובכך מצביע באופן אקטיבי על מסוכנות הנובעת ממעשיו.

ב.     בבש"פ 2465/05 (אלחמידי), היה מונח בפני בית המשפט תסקיר מטעם שירות המבחן שהמליץ על חלופת מעצר ואשר התבסס בין היתר על מצבו הבריאותי של המשיב בעייתי, וכי חווית המעצר וההליך המשפטי טראומתים עבורו, ומהוים  גורם מרתיע . בית המשפט העליון הדגיש כי המדובר בסיטואציה אליה נקלע המשיב באופן ראשוני ויוצא דופן, המעשים המתוארים (שהיו ללא ספק חמורים ביותר) לא נמשכו זמן רב וכולם מתייחסים לאירוע אחד, תוך שניתן לראות בהן, לדעת בית המשפט, מעידה חד פעמית, כשגם עברו של המשיב שם היה נקי.

ג.     בב"ש (נצרת) 3115/06 (חדד), הסתבר כי קיימת בעית כרסום בחומר הראיות, בכך שהנאשם לא היה מודע כלל לפסילה שהושתה בהעדרו והוא לא קיבל הודעה על הפסילה. גם חלף זמן רב למן הרשעתו האחרונה. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי העבירות המיוחסות למשיב  (נהיגה בזמן פסילה, ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח), מקימות עילת מעצר.

ד.    הן בב"ש (ב"ש) 21536/04 (וזאנה) והן בב"ש (ב"ש) 21255/05 (פופוב), המדובר היה בנהיגה ללא רשיון וללא ביטוח. לא היה מדובר בנהיגה בפסילה כבענייננו ובעניין פופוב היה מדובר גם באדם מבוגר יחסית אחרי צנטור לב.

    הנה כי כן, אין תרומה של ממש בהחלטות הנ"ל לענייננו, ואין עניינן דומה לכאן.

7. נדמה לי, כי דווקא בש"פ 3357/06 ( כעביה נ' מדינת ישראל - החלטת כב' השופטת ארבל מיום 27.4.06), בה אושר מעצרו של אדם עד תום ההליכים בגין כתב אישום, המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וכן עבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, הוא זה שדומה יותר לענייננו. המדובר באישום לפיו נתפס העורר בעת שהוא נוהג במכונית פרטית, בזמן שהיה פסול מלהחזיק רישיון בהתאם לארבעה פסקי דין שפסלו אותו מלהחזיק רישיון לתקופות ארוכות (בענייננו חמישה פסקי דין פסלו את המשיב), כאשר רישיון הנהיגה שלו אינו בתוקף מיום 15.7.97 (בענייננו - עיון בתיק מלמד כי רשיון הנהיגה אינו בתוקף גם כן תקופה של כ- 8 שנים). 

8. עיון בתיק מלמד גם, כי לא זו בלבד שקיימות החלטות בדבר פסילת רשיונו של המשיב, אלא שתלוי ועומד כנגדו גם מאסר על תנאי בר הפעלה בן 6 חדשים, בגין נהיגה תחת פסילה (גזר דין מיום 22.9.05 בתיק 31336/05 של בית משפט לתעבורה באשקלון), אשר מסתבר שלא הרתיעו.

9. בהנתן כל האמור בצירוף  גליון הרשעות לא מבוטל בעבירות תעבורתיות (ואף פליליות), ונוכח נגע תאונות הדרכים אשר אינו צריך הסבר, נראה לי כי קיימת עילת מעצר הנובעת ממסוכנותו של המשיב שבפני, אשר לא רק מסכן את עוברי הדרך וביטחונם, אלא אף מפגין זלזול בוטה ומתמשך בחוק ובהחלטות שיפוטיות.

10.  בד בבד עם האמור, הרי שקיום ראיות לכאורה ועילת מעצר, אינם מצדיקים עפ"י החוק שלא לשקול חלופת מעצר, שעיקר ענינה הוא מניעתי.

11.  חלופת המעצר המוצעת הינה שחרור למעצר בית לביתו, בפיקוח אשתו ואחותו. שתי הערבות התייצבו בפני ואין לי ספק באשר להיותן נשים נורמטיביות, הגונות ובעלות רצון לעזור למשיב. דא עקא התרשמתי לצערי, כי אין ביכולתן להוות סמכות כלפי המשיב ולהטיל עליו את מרותו. אמנם אשתו הצהירה כי אם יצא מהבית תתקשר למשטרה ואולם לא התרשמתי שש בכוחה לעשות כן והצהרתה, כך התרשמתי "מוכוונת מטרה" בלבד ונועדה אך כדי להביא לשחרורו המיידי של בעלה. גם אחותו של המשיב על אף כנותה לא נראית לי שיש בכוחה לאיין את מסוכנות המשיב, והיא אף הצהירה ביושר, כי לא מבינה דבר במעשי המשיב וכשעשה את העבירות המיוחסות לו, לא אמר לה והיא אף לא ידעה מהן. מכל מקום, שתי הערבות לא הותירו בי רושם שמבינות את המוטל עליהן ומכל מקום יש בכוחן למנוע מהמשיב המשך מעשיו ובמצב דברים זה, לא מצאתי לנכון לקבלן כמוצע כחלופת מעצר.

12.  יחד עם זאת, ער אני לכלל ולפיו, בעבירות תעבורה אף חמורות, מעטים המקרים של מעצר עד תום ההליכים (ר' בש"פ 8708/06 כדור הנ"ל, בש"פ 7042/95 זרגריאן ועוד). בנסיבות אלה אבקש את שירות המבחן לבחון אף מצידו את עניינו של המשיב ולחוות דעתו, הן בדבר המסוכנות והן בדבר חלופת מעצר אפשרית שתובא בפניו, אולי אף הכוללת עיבוי לזו המוצעת. בהתאם להמלצת שירות המבחן, תבחן שנית על ידי האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

שירות המבחן ימציא חוות דעתו עד יום 9.12.07. קובע דיון ליום 11.12.07 שעה 09:00.