החלטה בתיק בש 9570/07

בקשה למעצר עד תום ההליכים

1.     כתב האישום אשר הוגש כנגד המשיב, מחזיק שלושה אישומים: האישום הראשון, מייחס למשיב עבירת אינוס, לפי סעיף 345 (א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז - 19777 (להלן: "החוק"),בצירוף סעיף 351 (א) לחוק (ריבוי עבירות), עבירה של מעשה סדום, לפי סעיף 347 (ב) לחוק בצירוף סעיף 345 (א) (3) לחוק, ובנסיבות המנויות בסעיף 351 (א) לחוק (ריבוי עבירות), עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348 (א) בנסיבות המנויות בסעיף 345 (א) (3) לחוק (ריבוי עבירות), ועבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 לחוק בנסיבות המנויות בסעיף 382 (ב)(2) לחוק.  העבירות המיוחסות למשיב, בקשר עם אישום זה ועם יתר האישומים, קשורים במעשים שנטען כי נעשו על ידי המשיב כנגד אחת מאחיותיו. המשיב הנו האח הבכור במשפחה בת שבעה אחים ואחיות, והמתלוננת, ח.ק, ילידת  1992, הנה אחת מאחיותיו. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, התגוררו המשיב והמתלוננת ביחד עם אימם ועם אח נוסף, ובשלב מסויים, עזב המשיב את הבית ועבר להתגורר במקום אחר. באופן כללי, נטען כי לאורך תקופת שלוש שנים, בין השנים 2001 ועד שנת 2004, בעשרות הזדמנויות, ביצע המשיב במתלוננת מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים, לרבות תקיפה, כל זאת כמפורט באישומים השונים. בקשר עם האישום הראשון, נטען כי במהלך שנת 2001, עת הייתה המתלוננת כבת 9 שנים לערך, הגיע המשיב לחדרה. באותה העת שכבה המתלוננת במיטתה. המשיב, כך נטען, הורה למתלוננת לפשוט  את בגדיה והפשיל את בגדיו שלו. או-אז, הורה המשיב למתלוננת לשכב על בטנה והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. לאחר מכן, הורה המשיב למתלוננת לשכב על גבה ולאחר מכן החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, נישק אותה ומצץ את שדיה, עד הגיעו לפורקן. בהמשך, כך נטען באישום זה, לאורך תקופה של שלוש שנים, עד לשנת 2004 לערך, שב המשיב וביצע את המעשים המפורטים לעיל בעשרות הזדמנויות נוספות. כמו כן, ובנוסף, נטען כי לאורך אותה תקופה, בהזדמנויות רבות, היכה המשיב את המתלוננת.  האישום השני, מייחס למשיב עבירת אינוס, לפי סעיף 345 (א)  (3) לחוק, בצירוף סעיף 351 (א) לחוק ועבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348 (א) בנסיבות המנויות בסעיף 345 (א) (3) לחוק. בהקשר עם אישום זה, נטען כי לאחר שהמשיב חדל מלהתגורר באותו בית עם המתלוננת, התקשר המשיב אל המתלוננת וביקש ממנה להילוות אליו לטיול. המתלוננת נענתה לו והשניים טיילו באיזור שכונת גאולה. בשלב מסויים, הוביל המשיב את המתלוננת לשירותים שהיו מצויים בבניין משרדים באיזור, הכניס את המתלוננת לאחד מתאי השירותים שם הורה לה לשכב על הרצפה ולפשוט את בגדיה, והמתלוננת עשתה כדבריו. המשיב, אף הוא פשט את בגדיו, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת עד הגיעו לפורקן. בנוסף, נישק המשיב את המתלוננת באופן שהחדיר  את לשונו לפיה. המשיב אף ביקש מהמתלוננת ללקק את איבר מינו וזו נענתה למבוקשו ולאחר מכן, שוב החדיר המשיב את איבר מינו לאיבר מינה פעם נוספת. האישום השלישי מייחס למשיב עבירת אינוס ועבירה של מעשה סדום. באשר לאישום זה נטען כי במהלך שנת 2004, הגיע המשיב לביתה של המתלוננת, לקח את המתלוננת לאחד החדרים, הורה לה לפשוט את בגדיה, הפשיט את בגדיו ולאחר מכן הורה למתלוננת לשכב על המיטה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. ולאחר מכן, החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה.

ראיות לכאורה

2.     אין חולק על קיומן של ראיות  לכאורה בקשר עם האישומים המיוחסים למשיב, אם כי נטען כי מדובר במספר מקרים שהיקפם אינו ידוע אך אינו מגיע לעשרות, כנטען.

עילת מעצר

3.     אין מחלוקת על קיומה של עילת מעצר, אולם בהקשר זה הוסיף הסנגור כי לאור ההפנייה של המבקשת להוראת סעיף 21 (א) (1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996, על המאשימה לשכנע כי בנסיבות העניין קמה מהמשיב  מסוכנות. הסנגור הדגיש כי מאז שהסתיים ביצוע המעשים, חלפו כשנתיים והמעשים הופסקו מיוזמתו של המשיב ולא מגורם חיצוני. באה הפנייה לכך שמדובר בבחור כבן 25 נטול עבר פלילי, והמסוכנות, ככל שהיא קמה מהמשיב, הנה מסוכנות כלפי המתלוננת בלבד  ולא כלפי כל נערה או אישה אחרת. דהיינו, מדובר, כך נטען, במסוכנות ספציפית. הסנגור הוסיף כי המתלוננת מתגוררת כיום אצל משפחה אומנת, בעיר אחרת (משפחה אליה הגיעה לא בשל מעשי המשיב אלא בשל המסגרת המשפחתית הבעייתית), ואין חשש כי המשיב ייצור עימה כל קשר שכן הנערה מוקפת בגורמים טיפוליים.

חלופת מעצר

4.     בנוגע עם המשיב, התקבלו שני תסקירי מעצר: התסקיר הראשון מפרט את המסגרת המשפחתית הכוללת בה גדל המשיב: המשיב הנו האח הבכור במשפחה המונה שבעה ילדים. המשיב מוכר לשירות המבחן ממעורבותו  בהחזקת סכין, שימוש בסמים ואלימות כלפי אימו, הליך שהסתיים בשל"צ  ללא הרשעה ופיקוח שירות מבחן למשך שנה. התסקיר מפרט את מצבו הרגשי המורכב של המשיב, ואת ניתוק הקשר מאימו על רקע אלימות שהופנתה נגדו. בתסקיר זה, בין היתר מטעמים אובייקטיביים (אי יצירת קשר עם פקידת הסעד), לא גיבש שירות המבחן חלופת מעצר. שירות המבחן המציא תסקיר משלים שבו, לאור ניתוח אישיותו של המשיב ועמדתו, לא היה ביד שירות המבחן לשלול הערכת סיכון גבוהה מצד המשיב. לעניין חלופת מעצר, נבדקה הצעה לפיה המשיב ישהה במעצר בית אצל ידיד, כבן 24, העוסק בתיווך מקרקעין, המבין, כך לפי התסקיר, את משמעות הפיקוח. לטענת אותו ידיד, מדובר במגורים בדירה בה יהא למשיב מגע מוגבל עם הסביבה. עמדת שירות המבחן הנה כי לאורך זמן עלול לעלות קושי במסגרת פיקוח זה, היות שאותו ידיד אמור לשמש מפקח יחיד. בסיכומו של דבר, חוזר שירות המבחן על כך שהתרשמותו הנה שאין לשלול הערכת סיכון גבוהה מצד המשיב והשירות רואה חשיבות  כי החלופה המוצעת תהא בעלת גבולות ברורים, ובמידה שיוחלט על שחרור לחלופה, רואה שירות המבחן חשיבות להוספת  פיקוח באיזוק אלקטרוני.

5.     החלופה המוצעת, אינה בגדר חלופה ראוייה: המפקח המוצע, צעיר בפני עצמו וצעיר מהמשיב, מתגורר עם שותף בדירה אליה מבקשים לצרף את המשיב, וההיכרות בין השניים קשורה (גם) בניסיון לסייע למשיב בתחום התעסוקתי. אם ראוי לשחרר את המשיב לחלופה, ראוי כי ייעשה כן לחלופה שתכלול דמויות סמכותיות, בעלות משקל, שניתן , עד כמה  שאפשר, לסמוך על משקלן לאורך זמן. בהקשר זה, גם שירות המבחן צופה קושי בחלופה המוצעת בשל היותו של המפקח המוצע  - מפקח יחיד. אמנם, שירות המבחן מציין כי אחיו של הנאשם יצר קשר עם השירות והציע לבחון מפקחים נוספים ומפאת קוצר זמן אלה לא נבדקו, אולם השאלה הבסיסית היא, פרט לכשלון החלופה המוצעת,  האם יש מקום להורות על שחרור המשיב לחלופה, דהיינו, האם חלופה של מעצר בית (בפיקוח אלקטרוני) הרחק מהמתלוננת, תסיר את המסוכנות הנובעת מהמשיב. איני סבור  כי הסכנה הקיימת מצד המשיב הנה, לכל היותר, סכנה ספציפית כלפי המתלוננת בלבד, ומשפסקו מעשיו של המשיב, מרצונו, לפני כשנתיים, פגה גם מסוכנות זו. מעשיו  (הלכאוריים) של המשיב, קשים, חמורים, חפים מכל רגש ובמהותם מהווים ניצול טרף קל, נגיש למשיב, טרף אשר היה כחומר  בידיו ושימש ככלי לפורקן תאוותיו. ביצוע (לכאורה) של מעשים מהמין שבוצעו ואשר כללו  מעשי אינוס ומעשי סדום, פעמים חוזרות ונשנות, בגופה של ילדה, החל מהשנה התשיעיתלחייה, מעיד על חוסר מעצורים מוחלט והעדר קיומה של שליטה עצמית. המעשים בוצעו כלפי מי שהייתה זמינה לכך ובשל יכולתו של המשיב לבצע את מעשיו בקלות וללא התנגדות. לפיכך, הרחקת המתלוננת, אין בה להפיג את המסוכנות הטמונה במשיב, אין בה לסלק את חוסר המעצורים הקיים בו (לכאורה)  באורח מובנה (ושוב - בהנחה כי אכן המעשים בוצעו על ידו כנטען ובשלב זה מדובר בלכאוריות בלבד) . במשיב קיימת מסוכנות שאינה ספציפית כלל ועיקר כלפי מתלוננת מסויימת ולא ניתן להפיגה בחלופת מעצר.

6.     התוצאה הנה, שאני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים הפלילים נגדו בתפ"ח 8032/07.

ניתנה היום ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007) במעמד ב"כ המאשימה עו"ד דניאל מור, המשיב וב"כ המשיב עו"ד הרמן.

קלדנית: רחל אמויאל           התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: