החלטה בתיק בש 9546/06

בקשה למעצר עד תום ההליכים על רקע כתב אישום שהוגש בעניינו של המשיב, ולפיו מואשם הוא בעבירות פציעה בנסיבות מחמירות (ס' 334 + 335 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977) ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (ס' 380 לחוק הנ"ל). 

בהתאם לכתב האישום, בילו המשיב והמתלונן, בלא קשר זל"ז במועדון באילת. במהלך שהותם במועדון חייך המתלונן לעברה של בחורה ששהתה במקום. המשיב פנה למתלונן והודיעו שלא ידבר עם הבחורה, דבר שלא התנגד לו המתלונן, תוך שהמשיכו שניהם לבלות במועדון, בלא קשר אחד לרעהו, מספר שעות נוספות.  בסמוך לשעה 04:00, עזב המתלונן את המועדון ביחד עם ידידתו והשניים נסעו במונית. המשיב שהבחין בעזיבת המתלונן, עזב את המועדון מיד אחריו, נכנס למונית והורה לו לעקוב אחר המונית בו נסעו המתלונן וידידתו. בסמוך ל"בית גלי" בעיר, ירד המתלונן מהמונית, המשיב הורה לנהג המונית בו נסע הוא לעצור, ירד אחרי המתלונן, אחז בו בכח, הפילו ארצה והחל להכות בו בחוזקה באגרופים, בעט בו באיזור הצלעות והפנים ודקר את המתלונן פעם אחר פעם בבית החזה ובזרועות, הכל על אף נסיונות המתלונן וידידתו להתגונן מפניו. בהמשך נמלט המשיב מהמקום כשהוא מותיר את המתלונן פצוע וחבול, ושדם זולג מאפו. כשתוצאה ממעשים אלה, נגרמו למתלונן חתכים רבים בבית החזה, באמת שמאל, באף, וביד. המתלונן פונה באמצעות ניידת מד"א בית החולים שם קיבל טיפול רפואי וחתכיו נתפרו.

דומה, כי המסוכנות הנשקפת מעבירות אלה, אינה צריכה כך נראה, כל הסבר. 

ב"כ המבקשת, פירט בהרחבה את כלל הראיות הנוגעות לעניין,  וביקש לעצור את המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

ב"כ המשיב עו"ד אריאתה, לא חלק על עצם התרחשות האירוע, כמו גם על קיומה של עילת מעצר נוכח נסיבותיו, אלא מיקד את המחלוקת, על עצם זיהוי המשיב כמבצעו. לדבריו, חומר הראיות הקיים בתיק אינו מצביע על זיהוי המשיב כמבצע העבירה. בנסיבות אלה, לא קיימות בתיק ראיות כנגדו. לחילופין, קיים כרסום של ממש בחומר, כזה המצדיק שחרורו.

בנסיבות אלה, בקשתי וקיבלתי לעיוני את כלל חומר הראיות שנאסף בתיק, על מנת להתרשם בעצמי, התרשמות בלתי אמצעית ממנו.

עיון בחומר הראיות מלמד לדעתי כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב כמבצעה. בין היתר מתייחס אני לראיות הבאות:

א.     עדות המתלונן מר חיים בן דוד מיום 3.11.06: בעדותו מתאר כי לא הכיר את התוקף ואולם מתאר את פרטיו: לבושו בחולצת פסים המשלבת כנראה אפור ותכלת, בן 23-25, גובה כ - 1.70, מבנה גוף בריא, ואף נראה בעל עיניים בהירות. מכל מקום הוא יכול לזהותו כיון שראה אותו רוקד לידו, עם בחורה שהכיר.

ב.      עדות נוספת של המתלונן חיים בן דוד מיום 5.11.06: מוסיף המתלונן פרטים לגבי חולצתו של המשיב, "קשקושים על החולצה בגוון פסים תכלת אפור,  מסוג אלגנט עם כפתורים" (עמ' 3 ש' 69-70).

כן מדגיש כי מזהה את התוקף, עפ"י החולה ועפ"י הפנים שהספיק לראות מספר שניות והמדובר באותו בחור (ש' 72-73). 

ג.       עדות ידידתו של המתלונן, הגב' לימור אהרוני מיום 3.11.06: מתארת את התוקף כבעל חולצה תכלת כחול עם כתמים לבנים, שיער קצוץ בצבע חום למיטב זכרונה (ש' 10-11).

ד.      בעדות נוספת של הגב' אהרוני מיום 5.11.06 חוזרת שוב על אמירתה כי חולצתו היתה אלגנטית מכופתרת, בגוון תכלת עם לבן  ושיער קצוץ (ש' 86-92). כן מתארת כי כשנמלט התוקף מהמקום היה עם עוד אדם (ש' 100). אחת מטענות הסניגור מתייחסת לעדותה זו של הגב' אהרוני, אשר טענה לדבריו ששרטה את התוקף ובבדיקה הסתבר כי אין שריטות בגבו. יוער לענין זה כי הגב' אהרוני לא אמרה ששרטה את התוקף אלא שיערה ש"אולי" יש לו סימני שריטה (ש' 137).

ה.      עדות מר בן מלכה מיום 3.11.06 (שעה 11:44): אמנם היה "מסטול" כדבריו, ואולם מאשר שהיה עם המשיב במועדון ולקח מונית עימו (ש' 15). הוא אינו יודע למה נסע לבית גלי (ש' 26-27). הרושם העולה מהודעתו היא שמבקש למעט במסירת פרטים.

ו.        עדות נוספת של בן מלכה מיום 3.11.06 (שעה 16:04): מאשר שוב שהיה עם המשיב במועדון, ביחד לקחו מונית, לכיוון בית גלי. פתאום שמע צעקות של בחורה, היה מבוהל ושאל את אחיינו שהיה גם כן עימם מה קרה. הוא אמר רוץ והוא רץ עימו כשהמשיב מצטרף אליהם לריצה מאחור ועלו על מונית, בה עצרו אותם המשטרה כששלושתם ברכב (ש' 4-9). העד מתאר כי המשיב ישב במונית ליד הנהג, הורה לו לנסוע אחרי המונית שנסעה לפניהם, המונית הראשונה, בה נסעו גבר ואשה, עצרה ליד בית גלי, והמונית שלהם עצרה כמאה מטר לפניהם, בהנחיית המשיב.  הוא ראה את המשיב מתקדם לכיוון של הגבר והבחורה, ראה את הגבר והבחורה פותחים את הדלת של הבניין ובאים להכנס ואז מהלחץ הסתובב ורץ לכיוון השני. עוד מוסיף כי זה לא היה נראה טוב שהוא (המשיב) הולך לכיוון שלהם (ש' 11-16).

בהמשך מתאר העד כי כשהם נכנסו לתוך הבניין, ראה את המשיב ליד הדלת של הכניסה, הוא היה באותו מקום... אז שמע צעקות של בחורה מתוך הבניין ופתאום הצטרף המשיב אליהם בריצה. הוא שאל את המשיב מה קרה, מה הצעקות האלה, והמשיב ענה "שתוק" ואז אמר העד לאחיינו רוץ כי הבין שמשהו לא בסדר. בשלב זה עלו על המונית ונעצרו על ידי המשטרה (ש' 20-23 וכן ש' 39). העד ראה את המשיב נכנס אליהם (ש' 54).

לדבריו, רק הגבר, הבחורה והם, היו במקום, והמשיב שהלך לכיוון שלהם  (ש' 31) "בהתכופפות כזו שלא יראו אותו" (ש' 54). התנהגותו של המשיב לימדה כי היה שם משהו (ש' 41). בהמשך מתואר העניין על ידי העד שראה אותו רץ מכופף שהם לא יקלטו אותו כשנכנסו, ואיך שנכנס שמע את הבחורה צורחת עזוב אותו מה אתה עושה. זה היה כמה שניות (ש' 62-63).

כן מציין כי המשיב אמר לו שהרביץ למתלונן, ואולם לא ציין שדקר אותו. סיבת העניין לא צויינה על ידו למעט זה שאמר שהוא "מנייאק" (ש' 58-60 וכן 69).

   ז.     עדות נהג המונית טוביה כהן מיום 5.11.06: בה מתאר כי הסיע שלושה צעירים שביקשו כי יסיע אותם אחרי מונית שנסעה לפניהם, ביקשו שיעצור כמאה מטר אחרי בית גלי. המונית הראשונה עצרה ליד בית גלי. בעת סיכום החשבון, הבחין כי בידו של הבחור שישב לידו סכין קפיצית, שפרטיה מתוארים על ידו. כן מתאר את מחזיק הסכין כצעיר בסביבות גיל 20, גוון עור שחום, שיער שחור אופנתי עם ג'ל, חולצה בהירה מכופתרת ובעל מבטא ישראלי. הנסיעה כולה ארכה כ 2-3 דקות, כשבחור שישב ליד הנהג ואשר החזיק בסכין, הוא זה שהורה לו לאן לנסוע. במונית שלפניו נהגה נהגת. (כל הפרטים מתיישבים היטב עם יתר העדויות בעניין זה).

ח.      הודעת המשיב מיום 3.11.06 (11:02): מאשר את הקשר שלו עם העד בן מלכה והיותם יחדיו ביום האירוע. מעבר לכך מכחיש הכל.