החלטה בתיק בש 954/05

1.         המשיבים נעצרו על ידי המשטרה בגין חשד לשוד, היזק לרכוש במזיד ותקיפה חבלנית. תמצית העובדות היא כי המשיבים, שמפיהם נדף ריח אלכוהול חזק, היו בקניון חדרה. הם כיבו סיגריה בוערת בעורפו של המתלונן וגנבו ממנו חפיסת סיגריות. משהגיעו למשרדו של קצין הבטחון בקניון, השתוללו וגרמו נזק לרכוש. 

2.         המשטרה ביקשה מבית משפט השלום בחדרה (סגן הנשיא, השופט ס' מוחסן) להאריך מעצרם של המשיבים בארבעה ימים, כדי לאפשר השלמת החקירה. נציג המשטרה טען בפני השופט שהמשיבים נחקרו והכחישו קשר לענין, אם כי בדבריו של אחד מהם יש חיזוק לחשדות. נציג המשטרה גם הפנה לסיכון הצפוי למתלונן ולציבור משחרורם של המשיבים.

3.         גירסת המשיבים היא שהם הותקפו על ידי מאבטחים בקניון. בא כחם הציע חלופת מעצר בביתו, בפיקוח בני המשפחה.

4.         השופט מוחסן לא ראה הצדקה להורות על המשך מעצרם של המשיבים, שכן סבר שחלופת מעצר תאיין את מסוכנותם של המשיבים למתלונן ולצבור. הוא קבע שכל אחד מן המשיבים יהיה במעצר בית מלא לתקופה של ארבעה ימים בביתו, בהשגחת הוריו, אסר עליהם להכנס לתחום העיר חדרה במשך 15 ימים וציוה על כל אחד מהם לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח ולהמציא ערבות בסכום זה.

5.         בתום מתן ההחלטה, ביקש נציג המשטרה לעכב בצוע ההחלטה משך 24 שעות לצורך הגשת הערר. השופט מוחסן דחה את הבקשה וציין כי לכל אחד מהחשודים כתובת קבועה וכי אין ביכולתם לשבש את החקירה.

6.         משהובא בפני הערר הבוקר, הוריתי למשטרה לעצור מייד את המשיבים ולהביאם בפני. בשעה היעודה התייצבו עורכי הדין, נציג הסניגוריה הציבורית ונציג העוררת. עו"ד נשר הבהיר שהוא אינו מייצג את המשיבים ולכן לא יוכל לטעון לגוף הבקשה, מה עוד שהמשיבים לא נמצאים בבית המשפט. הוא ביקש לשמוע את הערר במעמד עו"ד תאופיק ג'בארין מן הסניגוריה הצבורית, שייצג את המשיבים בבית משפט השלום בחדרה, והנמצא בבית משפט ואינו יכול להתייצב.

            עוד ביקש לבטל את החלטת המעצר וטען שנעשתה ללא סמכות.

7.         בהחלטה שנתתי דחיתי את הבקשה לבטל את המעצר. קבעתי שהבקשה תשמע היום בשעה 17.00, במעמד בא כח המשיבים. הוספתי שאנמק את החלטת המעצר בהחלטה שאתן בערר והארכתי מעצרם של המשיבים עד למתן החלטה בערר.

8.         משחודש הדיון אחר הצהרים, שמעתי טיעוני באי כח הצדדים לגוף הענין. עיינתי בחומר החקירה במשטרה.

            מחומר החקירה שראיתי עולה כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן עשו המשיבים את המיוחס להם. ענייננו בהתפרעות בשני שלבים: בריונות כלפי המתלונן והתפרעות במשרד הקב"ט, תוך גרימת נזק לרכוש.

לאחר שמיעת הטיעונים ועיון בחומר, שוכנעתי שיש הצדקה להורות על החזקת המשיבים במעצר במתקן כליאה ולא בחלופה.

אי אפשר להתעלם מכך שהתנהגותם של המשיבים, העולה מחומר הראיות, מצביעה על סיכון. אכן, מדובר בצעירים ללא עבר פלילי והטענה היא שעשו מה שעשו בהשפעת אלכוהול. מצד שני, אי אפשר להתעלם מן הסכנה שבחלופת מעצר בבתיהם בשלב זה, הקרוב כל כך לאירועים, וקודם שהמשטרה השלימה את החלק העיקרי בחקירותיה.

            שמעתי את הצעתו של ב"כ המשיבים, לפיה ייחקרו המשיבים במשטרה כשהם אינם בתנאי מעצר. כאמור, בשלב זה נראה לי שיש צורך עדיין להחזיקם במעצר כדי לאפשר השלמת החקירה ללא חשש של התפרעות נוספת או של שיבוש מהלכי חקירה.

9.         קבלתי עלי בהחלטת הביניים לנמק את החלטתי להורות על מעצרם של המשיבים.

לטעמי, מוסמכת ערכאת הערעור להורות על "מעצר ביניים" משהוגש בפניה ערר, גם אם פירוש הדבר, מעצרו של מי שכבר שוחרר על פי החלטת הערכאה הראשונה. הדברים מתבקשים משום שלעיתים נראה לערכאת הערעור, על יסוד הכתוב בערר, כי החלטת השחרור בעקבות דחיית הבקשה לעיכוב בצוע, מסכנת את הציבור, מתלוננים או עדים. לעיתים, הדבר עשוי להיות מונע עקב חשש להמלטות.

            כך גם סבור המחבר יעקב קדמי בספרו " על סדר הדין בפלילים" (2003, חלק ראשון) בעמ' 324, שם הוא מפנה לסמכותו הטבועה של בית-המשפט בעניין זה.

            מחמת קוצר הזמן איני רואה דרך להרחיב ולפרט כאן אולם לא נראה לי מדוע נופלת סמכותו של שופט בערכאת ערעור שבפניו הונח ערר על החלטת שחרור, מסמכותו של שופט שבפניו התייצב שוטר וביקש ליתן צו מעצר, על פי סעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996.

10.        הנושא של עיכוב בצוע החלטת בית משפט בעניין שחרורם של עצירים מעסיק את בתי המשפט השומעים עררים במידה לא מעטה. בעבר דנתי מספר פעמים בנושא זה, בעיקר כאשר החליט בית-המשפט לעכב בצוע ההחלטה עיכוב קצר ביותר בין שעות ספורות, שחייב הערכות מיוחדת וקיומו של דיון בבית המשפט המחוזי בשעות הערב.

            בענייננו, החלטת השופט מוחסן קיצונית יותר, שכן סירב לעכב את הבצוע אפילו לזמן קצר.