החלטה בתיק בש 9493/06

הבקשה שבפניי היא ניסיון נוסף של המבקשים לדחות את רוע הגזרה המחייבת אותם להרוס מבנים בלתי חוקיים שנבנו על ידם. אומר כבר בפתח הדברים כי ניסיון נוסף זה לא יצלח בידם והחלטתי היא לדחות את הבקשה.

תחילת הדברים במספר הליכים פליליים שננקטו כנגד המבקשים בשל בנייה בלתי חוקית שנבנתה על ידם. בתיק עמ"ק 108/00 הורשעה המבקשת בבניית מבנה בגודל של כ-1,000 מ"ר, מבלי שהיה בידה היתר בניה לכך. משלא נהרס המבנה במועד שנקבע בגזר הדין, הוגש כנגד המבקשת כתב אישום בת.פ 5383/03 והמבקשת הורשע בעבירה של אי קיום צו בית משפט. המבקשת בנתה  מבנה בלתי חוקי נוסף בשטח של כ-1,440 מ"ר וגם בגין בניה זו הוגש נגדה כתב אישום, זאת במסגרת ת.פ 5029/01. המבקשת הורשע ונצטוותה להרוס גם מבנה זה. ההרשעות האמורות לא הרתיעו את המבקשת והיא הוסיפה ובנתה מבנה נוסף בשטח של כ-1,000 מ"ר. בגין בניה זו הורשע המבקשת בת.פ 2617/04.

במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים נצטוותה המבקשת להרוס את המבנים עד ליום 1.1.06. על פי החלטה מיום 14.9.05 ובהסכמת הצדדים, ציוה בית המשפט גם על המבקש להרוס את המבנים וזאת מכוח סמכותו שבסעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. גם מועד כניסתו לתוקף של הצו כנגד המבקש נדחה ליום 1.1.06.

ערעורה של המבקשת על גזר הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 1.3.06. לאחר שביצוע גזר הדין עוכב במסגרת הליכי הערעור, היה על המבקשים להרוס את המבנים מיד משניתנה החלטה על דחיית הערעור, דהיינו ביום 2.3.06. אין מחלוקת כי המבקשים לא הרסו את המבנים בהתאם להחלטות בית המשפט.

ביום 9.11.06 הגישו המבקשים את הבקשות להארכת מועד לביצוע צו ההריסה ולעיכוב ביצוע.

להלן טענות המבקשים, בתמצית:

1. במושב שדה עוזיה קיימת התקדמות נכרת של הליכי התכנון והקמת מבנים כדוגמת המבנים נשוא הבקשה עולה בקנה אחד עם מגמות התכנון במקום.

2. לאחר מתן גזר הדין, הגבירו גורמי התכנון את הפעילות על מנת להביא להשלמתה של תוכנית מפורטת שתאפשר הסדרת הבניה והכשרתה.

3. המבנים, נשוא הבקשה, משמשים לשימושים חקלאים: איחסון תבן וגידול כבשים.

4. לאחרונה התעוררו רשויות התכנון והחלו פועלות לקבלתה של תוכנית מפורטת ומסודרת למושב שדה עוזיה. קיימת התקדמות של ממש בעניין זה.

5. במסגרת בקשה לדחיית מועד ביצוע צו הריסה, על בית המשפט להתחשב בשיקולי התכנון.

6. על בית המשפט להמנע מלהורות על הריסת המבנים לאור התוצאה הקשה שבדבר, שהוא פגיעה במקום פרנסתם של המבקשים.

בתגובתה התנגדה המשיבה לדחיית המועד לביצוע צו ההריסה וטענותיה הן, בתמצית, כדלקמן:

1. המדובר הוא במבקשים העושים שימוש לרעה בהליכי בית משפט, מזלזלים בחוק, ובגזרי הדין שניתנו כנגדם.

2. אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטותיו הוא לפיהם על המבקשים להרוס את הבניה הבלתי חוקית שבנו, וגם לא על פסק הדין של בית משפט המחוזי, אשר אישר את גזר הדין וצוי ההריסה.

3. המבקשים לא עשו דבר להכשרת הבניה ומימלא לא פירטו בבקשתם מה הפעולות שביצעו לצורך כך.

4. עוד רחוק היום שבו ניתן יהיה, אם בכלל, להכשיר את הבניה הבלתי חוקית נשוא הבקשה.

5. המבקשים עושים במבנים שימוש שאינו חקלאי אלא מסחרי. הם משמשים למחסני צמיגים.

6. המבקשים מנעו ממפקח היחידה הארצית לפיקוח על הבניה מלהכנס למבנים ובכך ביצעו עבירה לפי סעיף 217 לחוק התכנון והבניה.