החלטה בתיק בש 94437/06

השופט שלי טימן, אב"ד

1. בפנינו בקשת התביעה לשמיעת שני עדים, שלא בפני הנאשם בישיבת ההוכחות הבאה, הקבועה ליום 7/1/2007. הכוונה לשני עדי התביעה: ב.א., שהייתה בזמנו בת זוגו השנייה של הנאשם, ובנה, שהוא כיום כבן 18.5 שנים.

טענות המבקשת

2.  לדברי התובעת הנכבדה, מדובר במי שאינם מצויים בקשר עם הנאשם מזה שנים, על רקע מסכת אלימות שהפגין הנאשם כלפי ב.א., ושבסופה עברו להתגורר במקלט לנשים מוכות. העדים מסרו לתובעת כי אינם מסוגלים לעמוד במפגש עם הנאשם ובעדות בפניו. בעניין זה צורפו תצהירי העדים, המבקשים כי עדויותיהם תישמענה שלא בפני הנאשם.

3. אמנם -כך התובעת- העדים אינם "מתלוננים" ועל כן סעיף 2ב לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), תשי"ח-1957 (להלן: "חוק חקירת עדים") איננו חל בעניינם. יחד עם זאת, לדעתה, רשאים אנו להורות, גם במקרים נוספים, כי עדותו של עד תישמע שלא בפני הנאשם. בעניין זה הפנתה התובעת לפסה"ד בעניין עזרא מזרחי (ע"פ 5249/01 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1)656).

4. נסיבות המקרה הנדון, לדעת התביעה, מצדיקות את ההגנה על העדים, משום שהעדתם בנוכחות הנאשם עלולה להקשות עליהם ולגרום להם נזק נפשי, ומשום כך חלים כאן אותם הרציונאלים המעוגנים בסעיף 2ב' לחוק חקירת עדים.

טענות המשיב

5. ב"כ הנאשם התנגדה נחרצות לבקשה. היא הדגישה כי הכלל הקבוע בסעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ") הנו שאין לדון אדם בפלילים, אלא בפניו. לדבריה, סעיף 2ב' לחוק חקירת עדים איננו חל בענייננו, משום שהעדים אינם המתלוננים במשפט זה.

כמו כן, הם מוזמנים לבית המשפט להעיד, שלא בהקשר לעבירת האלימות כלפי ב.א., ועדותם קשורה למתלוננת וביקוריה בביתם. עוד ביקשה הסניגורית הנכבדה להדגיש, כי מקרה זה הנו ייחודי במובן זה שהנאשם, גם כך, חש שכל המערכת נגדו. משום כך, העדת העדים ללא מתן אפשרות לנאשם לראותם ולשמוע את עדותם, תיפגע בזכותו הבסיסית והעקרונית שהמשפט ייערך בפניו.

דיון והכרעה

6. הכלל במשפט הפלילי קבוע בסעיף 126 לחסד"פ, ולפיו, אם אין הוראה אחרת, לא ידון אדם בפלילים אלא בפניו.

7. "הוראה אחרת" כזו מצויה בסעיף 2ב(א) לחוק חקירת עדים, שזו לשונו:

"במשפט פלילי בשל עבירת מין או בשל עבירת סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, רשאי בית משפט להורות, בין מיוזמתו ובין לבקשת בעל דין או המתלונן... לפני מתן העדות או במהלכה, ש מתלונן ימסור את עדותו שלא בנוכחות הנאשם אלא בנוכחות סניגורו, אם נוכח שמסירת העדות בנוכחות הנאשם עלולה לפגוע במתלונן או לפגום בעדות..." (ההדגשות שלי, ש.ט.)

מלשון החוק עולים השלושה הבאים:

א.      החוק חל על עדות של מתלונן.

ב.      עניינו של כתב האישום עבירת מין או עבירת סחר בבני אדם.

ג.        לבית המשפט שיקול-דעת האם להורות כך, אם לאו.

המקרה דנן אינו עונה, בשום צורה ואופן, על הקריטריונים הקבועים בחוק, שהרי העדים אינם המתלוננים, ולא יעידו כלל מול הנאשם בעניינם-שלהם, אלא אודות הקשר שלהם עם המתלוננת (אשר איננו עבירת מין או סחר בבני אדם).

"הוראה אחרת" נוספת, אשר עונה על תנאי המקרה דנן, אין בנמצא (בנבדל, למשל, מאותן הוראות מיוחדות, המאוזכרות ב עניין מזרחי הנ"ל, פסקה 19 לפסה"ד).

8. אשר להוראות החוק - ראוי להפנות לשם השוואה והדגמה בלבד, להוראות סעיף 69(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר מתיר, במקרים מיוחדים בלבד, להרחיק אדם שנוכחותו תרתיע עד מלהעיד עדות חופשית. יחד עם זאת, נאמר באופן מפורש בסעיף כי איננו חל על בעל דין.

"בית משפט רשאי להרחיק אדם, שאינו בעל דין, מאולם בית המשפט בעת דיון, אם מצא, מטעמים שיירשמו, שנוכחות אותו אדם באולם תרתיע עד מלהעיד עדות חפשית או מלהעיד בכלל." (ההדגשות שלי, ש.ט.).

9. התובעת הפנתה אותנו ל עניין מזרחי לעיל, שבו אישר שופט בית המשפט המחוזי, שבפניו התנהל המשפט, למתלוננת לשבת באולם, ואילו הנאשם ישב ליד הדלת, ועדיין יכול היה לשמוע את עדותה. לדעתי, אין הנדון דומה לראיה.