החלטה בתיק בש 94409/06

1.         בקשה מטעם המוציאה לאור של העיתון "ידיעות אחרונות" ושל כתבת העיתון, להורות על ביטולו או צמצומו של צו איסור פרסום שהוצא בתיק העיקרי, מחמת היותם של הנאשמים בו - קטינים.

            הבקשה מוגשת בשל רצונו של העיתון לפרסם כתבה אודות זיכויו של המשיב מס' 1, וזאת - כך עולה מלשון הבקשה - על דעתו ובהסכמתו של המשיב, המעונין בטיהור שמו בסביבתו הקרובה והרחוקה.

            הבקשה מדברת גם על חשיבותו של הפרסום במישור הציבורי ועל כך אין מחלוקת בין המבקשים למשיבים, ובינם לבין בית המשפט.

2.         קודם למתן ההחלטה ביקשנו תגובותיהם של המשיבים וקיבלנו הסכמה של המשיב מס' 1 (המכונה עד לרגע זה "אלמוני" - הוא הקטין שזוכה זיכוי מלא מהמיוחס לו בכתב האישום) וכן הסכמה של הפרקליטה שטיפלה בתיק מטעמה של המשיבה מס' 2, בכפוף להסכמה (שניתנה כאמור) של המשיב מס' 1.

3.         ניתנת האמת להיאמר שכבר הסרנו, סמוך למתן הכרעת הדין, חלק מאיסור הפרסום, וזאת משום שגם אנו סבורים כי יש לציבור עניין בפרסום הפרשה. גם אין לנו ספק כי ראוי ומגיע לנאשם שזוכה מכל אשמה כי יובהר שזוכה מכל אשמה ואיננו מעורב במעשה הנתעב נשוא כתב האישום.

4.         אולם לא נוכל להסכים - למרות הסכמתו של המשיב עצמו - לפרסום שמו.

            במישור הפרקטי יש להניח, במידה רבה של וודאות, כי סביבתו הקרובה וכל מי שידע כי הואשם במעשה, כבר שמע ממנו וממקורביו על דבר הזיכוי וכי בעיני אלה הקרובים לו ושחשוב לו כי יידעו על כך, הוא זכאי לחלוטין גם ללא פרסום הכתבה.

            אולם, חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל"א-1971 (להלן: "חוק הנוער"), שיש בו, במתכוון ובמודע, מידה של פטרנליזם חברתי,  קובע, בין יתר ההוראות המיוחדות לשיפוט קטינים, כי הדיון בעניינם של קטינים יתקיים בדלתיים סגורות וכי לא יתפרסמו פרטים שיש בהם כדי לזהותם.

            עומדת על כך כב' השופטת דורנר בע"פ 1855/02, 2164/02, פלוני נ' מ"י (לא פורסם). אמנם שם מדובר היה בקטין שהורשע, אולם איננו רואים הבדל מהותי בעקרונות שנקבעו מפי השופטת הנכבדה, בין מקרה שבו נאסר פרסום שמו של קטין שהורשע לבין פרסום ברבים של זהותו של מי שהואשם במעשה אונס בבימ"ש לנוער ויצא זכאי מכל אשמה. עקרונות היסוד העומדים בבסיס חוק הנוער (ואין כאן המקום לפרטם) נכונים וראויים, בהתאמה, גם במקרה של זיכוי לאחר ניהול התיק.

            אכן, כך מוסיפה כב' השופטת דורנר, עקרון הפומביות גובר, ככלל, על ההגנה הכללית על הזכות לפרטיות. עם זאת היא מדגישה, כי לבית המשפט לנוער ניתן שיקול דעת להתיר פרסום הליך שהתנהל בדלתיים סגורות, לרבות שמו של הקטין, ואולם עליו להפעילו כך שהפגיעה בעקרון הפומביות תהיה מידתית. מתן היתר לפרסום שמו של קטין, מוסיפה כב' השופטת דורנר ואומרת, תיעשה במקרים חריגים בלבד, כפי המתחייב מרוחו ומתכליתו של חוק הנוער ומהתחייבותנו על פי האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, הגם שאינה חלק מן המשפט הישראלי.

5.         סבורים אנו, כי ברוח עקרונות היסוד, רוחו ותכליתו של חוק הנוער, לא תהיה תפארתו של הקטין, גם אם זוכה, בכך ששמו יתפרסם מלוא כל הארץ כמי שהואשם במעשה אינוס ובית המשפט קבע כי הוא זכאי מכל אשמה.

            איננו מוצאים שיש בפרסום שמו של נאשם 1 משום תרומה למידע שהציבור זכאי לו או להוסיף לעוצמתו של הפרסום או לאמינותו. הקטין יוכל להתראיין, לספר על הרגשותיו, הדברים שנאמרו בדיון או בהכרעת הדין יוכלו להתפרסם גם הם, וכל זאת ללא פרסום שמו של הנאשם שזוכה. איננו סבורים כי תהיה בכך פגיעה בעקרון הפומביות, במידה גדולה מהצורך בשמירה על שמו הטוב של הקטין ועל שגרת חייו בעתיד.

6.         אשר על כן, אנו חוזרים ומתירים פרסומו של ההליך שהתנהל בפנינו בשבתנו כבית משפט לנוער, למעט פרסום שמה של המתלוננת ושמם של הנאשמים, כולל הנאשם מס' 1, או כל פרט היכול להביא לזיהויים.

ניתנה היום 28 בדצמבר 2006, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.