החלטה בתיק בש 94360/05

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת אינוס וכן עבירה של מעשה מגונה בכוח. בד בבד, עתרה המדינה למעצרו עד תום ההליכים.

פרקליטו המלומד של המשיב, עו"ד מנחם רובינשטיין, טען בלמדנותו, כי ראיות התביעה, אם קיימות, הינן בעוצמה מוחלשת ומופחתת עד שחובה לשחרר המשיב לחלופת מעצר. לגישת הסנגור המלומד, יש לקבל גרסת המשיב במלואה. בכל מקרה, יש בגרסתו כדי לכרסם בגרסת המתלוננת, שנשתנתה במהלך חקירתה. מדובר באזרח נקי כפיים שקיים יחסי מין בהסכמה עם המתלוננת וזו מסיבות השמורות עימה, בלתי מוסברות לכאורה, מצאה לשטוח תלונה במשטרה.

אין בידי להיעתר לבקשת הסניגור המלומד.

המתלוננת, ויקי אספינוזה, הינה אזרחית פיליפינית המועסקת כמטפלת בישישה כבת 95 שנים. המשיב נשלח ליטול בדיקת דם, ובמהלך ביצוע מטלה זו הגיע לביתה של הישישה, שם שהתה, לצידה, המתלוננת.

המתלוננת תיארה בהודעתה מיום 15.12.05 כיצד ביקש המשיב את קרבתה. היא הודיעה לו שהיא נשואה ואם לילד. המשיב ביקש לקבוע פגישה והיא מאנה. לאחר כמה זמן הוא דפק בדלת והיא אמרה למשיב: "אני התקשרתי למעסיק שלי אמיר, שהוא הנכד של בעלת הבית שלי ואמרתי לו שהאח שהגיע בעבר מגיע לפה, שהוא לא היה מנומס בפעם הקודמת, כי הרגשתי שהוא כופה את עצמו עלי" (שם, שורות 12 - 15).

בשלב מסוים המשיב נכנס לבית והחל מחבק אותה בכוח. ברגע מסוים התקשרה שוב לאמיר ודיברה: "כי הבחור נמצא". שיחה טלפונית זו הביאה להסתלקותו של המשיב מהבית.

בפעם האחרונה היה האירוע החמור מכל.

המתלוננת תיארה בואו של המשיב ליטול דגימת דם. המשיב נישק אותה, חיבק אותה והתגבר על התנגדותה. המשיב הכניס אצבעותיו לתוך איבר מינה וחדר בהמשך עם איבר מינו לאיבר מינה (שם, שורות 24 - 30).

בעדות מאוחרת מיום 21.12.05 הוסיפה המתלוננת ופרטה לשאלות החוקר כיצד ניסתה להיאבק עם המשיב, אך הוא: "לפת אותי בכוח בשתי ידיו וגרר אותי בכוח" (שם, שורות 26 - 27). לדבריה התחננה בפני המשיב שלא יעשה לה דבר (שם, שורה 37).

מר אמיר אורי, הינו נכדה של הישישה בה טיפלה המתלוננת.

העד סיפר בהודעתו במשטרה מיום 15.12.05 על כך שהמתלוננת עדכנה אותו על בחור שבא ליטול דם ומבקש: "להתחיל איתה". העד שאל את המתלוננת אם היא רוצה בהתערבותו והיא נתנה לו להבין שלא צריך (שם, שורות 7 - 8).

ביום האירוע קיבל הודעה מן המתלוננת ומייד הבין את המצוקה אליה נקלעה. משהתקשר שמע אותה בוכייה. המתלוננת סגרה את הטלפון. משהתקשר שוב נשמעה "נסערת ובוכיה" היא סיפרה על משהו שקרה, היא לא ציינה את המילה אונס, אבל העד הבין שהמתלוננת מאוד נסערת. מצוקתה הבולטת הובילה את העד לנסוע אליה ולראות מה קרה.

העד התקשר במעמד המתלוננת למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

ידידתו, קרין, ניסתה מכוח היותה אישה לשוחח עם המתלוננת ואז זו סיפרה שנאנסה. המתלוננת אמרה לעד: "שהיא לא העזה לספר לאף אחד מהקהילה הפיליפינית על מה שעבר עליה כי אחרת היו מטילים עליה אות קין" (שם, שורות 38 - 39).

ביום 15.12.05 התקשרה המתלוננת פעם נוספת כשהיא נסערת והודיעה שהמשיב רוצה להיכנס. המשיב התקשר למשטרה בעקבות אותה שיחה.

גב' קרין ליברמן הינה ידידה של מר אמיר אורי.

העדה שוחחה עם המתלוננת וזו תארה לה את שעולל לה המשיב. העדה ציינה, כי משהמתלוננת הוציאה מהפה את המילה "אונס" הרגישה העדה שירדה למתלוננת אבן מהלב.

המתלוננת ציינה בפני העדה, כי היא פחדה לספר לאמיר על האונס, הואיל וחששה שהוא יבוז לה (שם, שורות 18 - 19).

המשיב תאר בחקירתו כיצד חשקה בו המתלוננת עד מאוד. המתלוננת הכניסה את ידיה מתחת לחולצתו, חיבקה ונישקה אותו: "היא הייתה חרמנית" בהמשך, הלכו יד ביד למיטה.