החלטה בתיק בש 94199/06

בפני ערר על החלטת כבוד השופט יצחק יצחק, מיום 06.03.2007 ,בית המשפט השלום  בתל אביב-יפו, בתפ' 001302/06.  בה דחה ביהמ"ש קמא,  בקשת העורר להורות על ביטול כתב אישום, בשל אי קיום חובת השימוע כאמור בסעיף 60 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, (להלן-"חוק סדר הדין הפלילי").

העובדות הצריכות לעניין -

1.      כתב האישום שהוגש נגד העורר, מייחס לו עבירות של- העלבת עובד ציבור ופגיעה בפרטיות. העורר פעל כנגד שופט בית משפט לענייני משפחה ברמת גן, כב' השופט נתן נחמני. פועלו של העורר הינו  במסגרת עמותת "הפורום למען עתיד ילדינו" . המעשים המיוחסים לעורר, לכאורה, בוצעו תוך כדי קיום משמרת מחאה מול ביתו של כב' השופט נחמני. 

2.      העורר נעצר בגין האמור לעיל, ובתוך תקופת מעצרו, הוגש כתב האישום. 

3.      העורר הגיש בקשה למחיקת כתב אישום וקיום שימוע בעניינו. ביום 03.01.2007, נענה על ידי פקד גיא דוד, ממחוז ת"א- כי "לא קיימת בעניינו זכות השימוע, שכן כתב האישום שהוגש נגד העורר הוגש תוך היותו נתון במעצר, ויחד עימו הוגשה בקשה למעצר עד תום הליכים. בנסיבות אלו, ועל פי הוראת סעיף 60א(ז) לחוק סדר הדין הפלילי, בנסיבות אלו לא קיימת זכות שימוע".

4.      במסגרת דיון שהתקיים ביום 30.11.2006 בפני כבוד השופט יצחק יצחק, העלה העורר טענה כי לא התקיימה לגביו חובת השימוע על פי סעיף 60(א) לחוק סדר הדין הפלילי, ביהמ"ש קמא הוטעה על ידי התובעת כשציינה בפניו כי " זכות השימוע לא התקיימה"(מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 30.11.2006 עמ' 7) , אך לא ציינה התובעת ,בפני כב' השופט יצחק, כי העורר נתון היה במעצר עת הוגש נגדו כתב האישום.

בשל כך, הורה כב' השופט יצחק, לבצע שימוע לעורר, "וזאת לקראת הישיבה הבאה, כל זאת על מנת שלא תקופח הגנתו של הנאשם"(מפנה להחלטת ביהמ"ש קמא, מיום 30.11.2006 עמ' 8).

5.      ביום 26.01.2007, התקיים דיון בפני כב' השופט דוד רוזן, במסגרת ב"ש 90204/06, (ערר על החלטת ביהמ"ש שלום בה הורו על מעצר העורר עד החלטה אחרת)- כב' השופט רוזן הורה על שחרורו של העורר שכן, לא נתגבשה עילת מעצר בכלל פועלו של העורר כנגד המתלונן, בתנאים כדלקמן-

א.    ערבות עצמית וצד ג' על סך 30,000 ש"ח .

ב.     פקדון כספי על סך 5,000 ש"ח .

ג.       נאסר על העורר ליצור קשר ישיר או עקיף, עם מי מהמעורבים בפרשה.

ד.     נאסר על העורר להתקרב למרחק קטן מאלף מטר בכל מקום בו נמצא השופט נתן נחמני, למעט דיונים בביהמ"ש כשהוא מלווה בפרקליטו או באחותו הערבה.

ה.    הודגש בפני העורר כי אם יפר צו ההרחקה - יחולטו הערבויות, כמו כן, יעצר לאלתר.   

6.      ביום 06.03.2007, במסגרת דיון בפני כב' השופט יצחק יצחק, טענה

התביעה ,כי אין מקום להורות על שימוע לנאשם כפי שנקבע בהחלטתו מיום 30.11.2006, וזאת משום שכתב האישום בעניינו הוגש תוך כדי מעצרו. ביהמ"ש קמא קיבל טענת התביעה, וציין בהחלטתו כי "אין ספק, כי העובדה הנ"ל ראוי היתה שתוצג לביהמ"ש עוד ביום 30.11.2006, זוכר אני כי ביקשתי מהתביעה להתקשר למפלג התביעות ולברר אם התקיימה זכות השימוע, ולאחר בירור שנערך נאמר כי זכות השימוע לא התקיימה... העובדה כי אין חובה על התביעה לקיים את זכות השימוע על פי סעיף 60 א(ז) היתה ידועה לתביעה לאחר הדיון הקודם ולפני הדיון הנוכחי, ומשמעות הדבר היא שהיה מקום להעלות היום תגובה לטענות המקדמיות ...".

לטענת העורר,

בית-המשפט שגה בהחלטתו,  בה קבע כי אין מקום להורות על שימוע לנאשם, מאחר ואינו ערכאת ערעור על עצמו, ולהפוך החלטתו.

עוד טוען העורר לעניין "חובת ההנמקה" - כעולה מהאמור ב- רע"א 8996/04 , שם נקבע לפי סעיף 460ו- 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. כי קיימת חובת הנימוק בהחלטות ביהמ"ש.

כב' השופט רובינשטיין מפרט בפסק-דין מנומק, מה חשיבותה של חובת הנימוק.

במקרה דנן, ביהמ"ש קמא נתן החלטתו ולא נימק הטעם להחלטה.

 " חובת הנימוק "הינה כדי לאפשר בחינה דיונית של ערכאת ערעור.

בסיומו של טיעון, ביקש העורר " לעניין חובת הנימוק, ומכיוון שחובת הנימוק 60א לפי סדר הדין הפלילי לא בוצעה, מבקש למחוק את כתב-האישום - לאלתר" .

לטענת המשיבה,

אנו מצויים במסגרת הליך פלילי. החלטת כב' השופט יצחק יצחק, עליה הוגש ערר, היא החלטת ביניים. ואין לבית-משפט זה, בשלב זה, סמכות לדון ולתת החלטה, אלא בגמר ההליך, ובמסגרת ערעור על פס"ד כולו.

עוד טען ב"כ המשיבה, לפנים משורת הדין, כי ההליך הפלילי העיקרי החל בהליך מעצר. העורר נעצר, ותוך כדי מעצרו הוגש כתב-אישום. ולכן זכות השימוע לא מתקיימת לפי ס"ק(ז) לסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי.

לגופו של עניין,

האם קיימת זכות ערעור על החלטת ביניים שניתנה במסגרתו של הליך פלילי ?

הכלל הוא כי ניתן לערער על החלטת ביניים רק במסגרת ערעור על פסק הדין. להבדיל מהליך אזרחי, החלטת ביניים במשפט פלילי אינה נתונה לערעור באופן עצמאי, אלא במסגרת הערעור על פסק הדין כולו. (בג"צ 5312/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל, (לא פורסם)).

החריגים הקבועים בחוק הנם- החלטה בטענת פסלות שופט(סעיף 147 לחסד"פ), החלטת ביניים אשר מהווה פסק דין, קרי- המביאה לסיום ההליך, קיימת זכות ערעור מיידית עליה (ע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרוויש, פ"ד מה(2) 663).

זכות ערעור הנתונה ליועמ"ש, החלטה בעניין עיכוב ביצוע עונש, החלטה בעניין עיון בחומר חקירה (סעיף 74 (ה) לחסד"פ).

המקרה בעניינו אינו נופל בגדר החריגים שנקבעו בפסיקה והחקיקה.

החלטת ביהמ"ש קמא, נשוא הערר, לא סיימה ההליך, שכן האישום לא נמחק.

דינו של הערר להידחות על הסף.

למעלה מהצורך, אתייחס לגופם של דברים -