החלטה בתיק בש 94097/05

1.         בפני ביהמ"ש שתי בקשות של מדינת ישראל שהוגשו נגד המשיבים (בב"ש 94098/05 כנגד המשיבים 1 ו - 2) יחד עם כתב אישום, ביום 5.12.05 לבית משפט זה.

            כתב האישום מייחס למשיבים עבירות על האסור להלבנת הון בניגוד לסעיפים 3 (ב) ו - 7 לחוק אסור הלבנת הון, התש"ס-2000 עם צו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א-2001 (להלן: " חוק אסור הלבנת הון").

2.         הבקשה האחת, על פי סעיף 23 לחוק אסור הלבנת הון וסעיף 36.ו'.(א) לפקודת הסמים המסוכנים (נח) תשל"א-1973 (להלן: " פקודת הסמים") היא להורות בצו לבנק הפועלים בע"מ, להמשיך הקפאת חשבונותיהם של המשיבים, בסניף הבנק 535 בת"א וזאת עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם בתיק העיקרי ת"פ 40346/05 מחוזי ת"א.

בנק הפועלים הודיע לביהמ"ש "בהודעה" כתובה כי אין לו עמדה לבקשה זו.

הבקשה האחרת הינה בקשה להטלת ערובה על המשיבים 1 ו- 2 לפי סעיף 44 (ב) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, להבטחת התייצבותם למשפטם באותו תיק.

בהסכמת הצדדים הדיון התנהל לשתי הבקשות יחדיו וכן ההחלטה הנוכחית היא לשתיים.

3.         כתב האישום מייחס למשיבים 1, 2 תושבי ואזרחי צרפת ולמשיבה 3, חברה שהתאגדה בפנמה ביום 14.2.04, פעולות בחשבונות "טריקלס" (ח-ן 95090) ו"רנקו" (ח-ן 170106) בבנק הפועלים סניף 535 בת"א, בסכומים של 6,300,000 יורו, שהועברו מעת פתיחת החשבון הראשון ביום 11.8.02 ועד 3.6.04, בדרכים ובאופן המפורטים בעובדות כתב האישום, במטרה להסוות ולהסתיר את זהות בעלי הכספים, המשיב 1, תוך מסירת מידע כוזב ובמטרה למנוע דווח או לעוותו, באופן המגבש העבירה שיוחסה להם בכתב האישום.

4.         בתחילתם של הליכי החקירה בפרשה, נתפסו על פי החלטת ביהמ"ש השלום בפתח-תקווה, ביום 2.3.05 כל הכספים המפורטים בכתב האישום ובהמשך, ביום 10.7.05, בב"ש 92065/05 החליט כב' השופט רוזן בבימ"ש זה, בהחלטה מנומקת, להותיר במסגרת "ההקפאה" 3 מיליון יורו.

            לצורך החלטותי הנוכחיות, התקיים דיון בו העלו ב"כ הצדדים טענותיהם וטיעוניהם, נמסר לביהמ"ש חומר חקירה שהצדדים סברו שצריך שיהיה מונח בפני ביהמ"ש בהן אמרות המשיבים, עובדי הבנק ותמלילי הקלטות. נראה שלית מאן דפליג, שמשהוגש כתב האשום יעתר ביהמ"ש לבקשה לחלוט זמני, רק מקום וימצא שיש "ראיות לכאורה" להוכחת האשמה (ראה בש"פ 6159/01 אבו עמר נ' מ"י תק-על 2001 (3) 59) נגד המשיבים בכתב האישום המיוחס להם.

            קיומן של אלה ראוי שיבחן לאור הלכת בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מ"י פד נ(2), 153 אף שעניינה הזכות לחרות, להבדיל מזכות הקנין דכאן.

            "הבחינה היא של חומר ראייתי גולמי שטרם עבר את העיבוד של ההליך הפלילי...".

            "מהותה של הראיה לכאורה היא, איפוא, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה".

5.         בבחינתי את "הראיות לכאורה" נתתי דעתי גם לטענות ב"כ המשיבים לעניין יכולת המדינה להוכיח את המחשבה הפלילית של הנאשמים ואף טענת ההגנה לפי סעיף 34 י"ט לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וטענת "ההסתמכות".

            באתי לידי מסקנה, כי באמירותיהם של המשיבים, בהקלטות ובחומר החקירה האחר, די ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום נגדם.

            המשיב 1 פתח ביום 11.8.02 את חשבון טרילקס, מיופת הכח משיבה 2 בפרטיה האישיים כאשתו, פרטי ההורים נרשמו "אבא", "אמא", וכתובת סתמית. הכספים הועברו לחשבון "רנקו" כשחלקו של משיב 1 מוסתר ואלו משיבה 2 נרשמת בכוונת מכוון (ולא בשגגה כגרסת ההגנה) בשם נעוריה ומספר רשיון נהיגה במקום מספר דרכון.

            יש למעשה אף הודאה במטרת ההסתרה אם כי מפני שלטונות צרפת, להבדיל מהסתרה משלטונות ישראל.

            לעניין הראיות לכאורה באשר ליסוד העובדתי והמחשבה הפלילית של הנאשמים,יש להפנות לדוגמא להאזנת הסתר 128 מיום 3.6.04 לאמירת המשיב "אני חותם את החתימה האמיתית שלי או המזוייפת..." או "הנה יש עקבות צריך למכור אותם..." לאמירת המשיב מיום 29.3.05 ש' 28-31, 36-39. לאמרת המשיב מיום 10.3.05 ש' 61-62 ש' 324-327 ועוד, ועוד.

6.         לשלב הזה של ההליכים ולשאלת "הראיות לכאורה" חלקם של פקידי הבנק במעשים, אין בו כדי לכרסם באחריות של המשיבים וטענות ההגנה, הינן טענות אשר יבחנו במשפט עצמו ואין בהן להשפיע על קיומן הלכאורי של הראיות לשלב הנוכחי. אף אם עובדי הבנק כמו קרן ללום, דוד אבוטבול ואחרים שתפו פעולה או סייעו למעשי הנאשמים אין בכך לכרסם ב"ראיות לכאורה" כלפיהם ולהלבין פליליות מעשיהם. יש לזכור שהעובדה שמקור הכספים חוקי, אין לו רלבנטיות לשאלת דיות הראיות הלכאורית, מקום והאשום הינו על פי סעיף 3 (ב) לחוק  לאסור הלבנת הון ואין טענה ל"רכוש אסור", די שיש ראיות לכאורה ואלה קיימות למכביר, שהנאשמים פעלו מתוך מחשבה פלילית למנוע דווח הנדרש בחוק וליסוד העובדתי, קיימות ראיות כאלה כי החשבונות נפתחו עם פרטי זיהוי לא מלאים או מטעים.

7.         בית המשפט בהליך הנוכחי נדרש להפעיל צעדים שיבטיחו את מימוש חילוט הרכוש אותו בקשה המדינה, בנספח לכתב האישום. חלוט כזה צריך בית המשפט להורות עליו זולת אם סבר שלא לעשות כן מנמוקים מיוחדים שיפרט.