החלטה בתיק בש 93884/05

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור,על פס"ד שניתן ביום 26.09.2005 בביהמ"ש שלום בפתח תקווה, בתיק פ. 1712/04.

לטענת ב"כ המבקשים-

הערעור אמור היה להיות מוגש ביום 10.11.05, בשל נסיבות לא צפויות הוגשה הבקשה ביום 21.11.05, הנסיבות המיוחדות כפי שהן מפורטות במכתבו של מר מיכאל ברזניצקי- שהינו שליח משרד עו"ד המייצג את המבקש, הערעור אמור היה להיות מוגש ביום חמישי, אך עקב מצבו הפיסי של מיכאל, לא הועבר הערעור לביהמ"ש (מיכאל הינו אדם בן 74), מיכאל ניסה לדווח על אי הגשת הערעור למעסיקו, עו"ד אוחיון, אך לא הצליח ליצור עימו קשר.

זאת ועוד, ייתכן שהגשת הערעור ביום ראשון 13.11.05, לא היתה באיחור כלל, אומנם, היום האחרון להגשת הערעור הוא 10.11.05, לפי כללי הפרשנות היום מסתיים בחצות, מכיוון שלא ניתן היה להגיש הערעור מאוחר משעות הצהרים ביום 10.11.05, הרי ממילא נדחה הערעור ליום העבודה הבא- 13.11.05. לטענת ב"כ המבקשים מוצדק להיעתר לבקשה אפילו אם הוגש הערעור באיחור קל ובנסיבות מוצדקות.

לטענת ב"כ המשיבה-

המשיבה מתנגדת לבקשה להארכת המועד להגשת ערעור מטעם המבקשים, המכתב המצורף לבקשתם אינו נושא תאריך, לא ברור ממנו מי כתב אותו ומה מעמדו של הכותב, המכתב המצורף איננו תצהיר ואין אימות חתימת כותב המסמך. מכאן שיש לדחות בקשתם על הסף.

זאת ועוד, לא מצורף כלל אישור רפואי פורמלי, המחזק טענתו של ב"כ המבקשים, כי אכן ביום האמור השליח היה חולה.

אין כל הסבר מדוע הבקשה הוגשה ביום 21.11.05, קרי למעלה מעשרה ימים מאז שחלף המועד להגשת הערעור. שכן יכלו להגישה ביום 13.11.05.

לב"כ המבקשים אין אלה להלין על עצמו. נקבע בפסיקה כי ביהמ"ש לא ישתמש בסמכותו להארכת מועדים כדבר שבשגרה ואפילו כאשר מדובר באיחור של יום אחד יש לבחון סיבת האיחור, והאם סיבה זו מתקבלת על הדעת.

לגופו של ענין,

דין הבקשה להידחות מהטעמים כדלקמן-

1. פס"ד ניתן ביום 26.09.2005, הערעור הוגש ביום 21.11.2005.

2. כל טענותיו של ב"כ המבקשים, מסתכם בכך כי ביום 10.11.05 נבצר בשל סיבה רפואית משליח מטעם המשרד להגיש הערעור.

3. ב"כ המבקשים לא נותן כל טעם בגללו הוגשה הבקשה ביום 21.11.05

4. בב"ש 665/83, לז(3) 364(שרייבר) נקבע כי -

"...מנוסח הסעיף...אין הגבלה בסמכותו של בית-המשפט להאריך מועדים...עם זאת, אין להעלות על הדעת שבית המשפט ישתמש בסמכותו ...כדבר שבשיגרה...על המבקש להסביר את סיבת האיחור ועל בית-המשפט לבחון אם אכן סיבה זו מתקבלת על הדעת ומזכה את המבקש בהארכה..."

באותו ענין, ראה בש"פ 822/99 - עודד שכטר נ' מדינת ישראל . פ"ד נד(1), 1 ,עמ' 4-5.

"אין מקום להענות לבקשות הללו כדבר שבשיגרה. מהם, אם כן, גבולות שיקול הדעת?

עלינו לבחון מהם האינטרסים המוגנים העומדים זה מול זה - ולאזן בינהם; מחד, עלינו לזכור כי מטרתו של ההליך הפלילי היא להגיע לחקר האמת, להרשיע את האשמים ולדאוג כי מי שאינם אשמים - יצאו זכאים בדין. מאידך, החוק מטיל עלינו כללים פרוצדורלים, אשר מטרתם לשים מסגרת והגבלות על צורת הניהול של המשפט הפלילי".