החלטה בתיק בש 93678/06

כנגד המשיבה הוגש כתב אישום, המייחס לה העבירות הבאות: קשירת קשר לסייע לאויב במלחמה, סיוע לאויב במלחמה, מגע עם סוכן חוץ, נשיאת נשק שלא כדין וחברות בארגון טרור.

הסניגור המלומד, עו"ד ג'לג'ולי, טען כי על בית המשפט לבחון את היסוד הנפשי של המשיבה בעת ביצוע העבירות המיוחסות לה, וכן לבדוק כיצד תרמה לעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. לדידו, מדובר בצעירה, בת למשפחה מכובדת, אשר לא יזמה את הפניה לפעילי ארגון הטרור, לא התרועעה עימם מסיבות אידיאולוגיות, ואשר לא היתה לה גמירות דעת לבצע את העבירות שהתבקשה לבצע.

במצב דברים זה, פניתי ועיינתי בעיקרי חומר החקירה.

בזכ"ד של חקירה מתאריך 4.10.06 סיפרה המשיבה, כי לפני מספר חודשים הכיר לה אחמד אל-הר, ידידה מזה שלוש שנים, את חברו מחמד בלעאוי, המוכר בכינוי "חמור". בין המשיבה לבין "חמור" נקשרו קשרי ידידות, והשניים החלו משוחחים באמצעות הטלפון.

מספר שבועות מאוחר יותר אמר "חמור" למשיבה כי הוא צריך לומר לה דבר חשוב, שאינו יכול לומר בטלפון. כעבור מספר ימים קבעו המשיבה, אחמד ו"חמור" להיפגש. המשיבה אספה את אל-הר במחסום טול-כרם, והשניים נסעו לפגוש את "חמור" במחסום חווארה. לאחר שאספו את "חמור" נסעה המשיבה לתוך כפר, לפי הנחייתו של "חמור", שאמר לה כי מדובר בדבר דחוף, הבטיח להסביר לה במה מדובר ואמר לה כי אל לה לדאוג.

לכשהגיעו ליעד, הבחינה המשיבה כי "חמור" נוטל מאישה תיק בעל רצועה אחת. כשחזר למכונית אמר למשיבה להתחיל לנסוע, והניח את התיק על רגליו. המשיבה החלה לנסוע לכיוון רמאללה. במהלך הנסיעה שמה לב כי "חמור" מקפיד שלא לחשוף את התיק לשמש וכן אינו מאפשר לאל-הר לעשן ברכב.

כאשר התקרבו השלושה לרמאללה סיפר "חמור" למשיבה כי הינו "פידאי", המשתייך ל"כתאאב שוהאדא אל-אקצא" של הפתח. המשיבה הסבירה כי הבינה שהוא פועל כנגד ישראל, והעריכה כי התיק מכיל רובה או תחמושת.

לאחר כעשר דקות הגיעו השלושה לרמאללה, לאחר שעברו מחסום צבאי ללא הפרעה. המשיבה ציינה את חששה בעת שעברה את המחסום, כי תסתבך במידה ויגלו והחיילים את התיק.

כאשר הגיעו לרמאללה פתח "חמור" את התיק והראה למשיבה מטען חבלה: כלי סגור באורך של כ-30 ס"מ, אשר היה מכוסה כולו בפיסות מתכת. מהכלי יצאו חוטי חשמל, שהיו מחוברים לשני טלפונים סלולאריים בצבע כחול. המטען כולו הדיף ריח חזק של דבק.

"חמור" אמר למשיבה כי הינו מעוניין שתכניס את המטען לישראל ותניח אותו במקום עם הרבה אנשים. המשיבה סירבה, והתמידה בסירובה גם משהמשיך להפציר בה.

בזכ"ד חקירתה מיום 8.10.06 שעה 20:00 ציינה המשיבה, כי כבר בשלב ההתחלתי של הנסיעה הנ"ל הבחינה כי משהו אינו כשורה, וזאת לאור הלחץ בו "חמור" היה נתון, תגובתו והנחייתו לה לבצע פרסה פתאומית לאחר שעברו ליד ג'יפ צה"לי, והעובדה כי "חמור" אמר לה כי בכוונתו להיפגש עם חבר, אולם בפועל קיבל את התיק מידי אישה. לדברי המשיבה, כאשר אמר לה "חמור" במהלך הנסיעה - באמצע הדרך לרמאללה - כי הינו "פידאי", הבינה כי מדובר בפעילות בטחונית.

בהמשך זכ"ד חקירתה מתאריך 4.10.06 סיפרה המשיבה כי מספר ימים לאחר הנסיעה הנ"ל לרמאללה, נסעה שוב לרמאללה עם שתיים מחברותיה. ברמאללה ישבו שלושתן במסעדה עם "חמור", עם בחור נוסף בשם אבו-אסיר ועם חבר נוסף של "חמור" שהגיע למסעדה כשהוא חמוש ברובה ובאקדח.

במהלך ישיבתם במסעדה אמר "חמור" למשיבה כי יש לו הפתעה עבורה. "חמור", המשיבה והבחור החמוש עזבו את המסעדה ונסעו לחורשה. בחורשה ענד "חמור" למשיבה סרט ראש של הפתח, "חטה" ושרשרת של קוראן קטן. המשיבה אחזה ברובה והצטלמה. תמונות אלו הוגשו לבית המשפט (ראה: מ.פ. 5.10.06).

עוד סיפרה המשיבה בחקירתה כי לאחרונה החלה משוחחת עם אבו-אסיר, וכי באחת השיחות ציין הלה כי הוא, "חמור" וידידה נוספת מתכוונים לחטוף מתנחל. המשיבה מציינת כי לאותה ידידה נאמר, שבמידה והתכנית לא תצליח, אזי אחיה או אחיותיה יפגעו.

בסיום החקירה סיפרה המשיבה כי החל מחודש אוגוסט החלה לפגוש שתי עובדות סוציאליות. המשיבה סיפרה לעובדת הסוציאלית על קשריה עם חברי ה"כתאאב" ועל תקרית העברת המטען. העובדות הסוציאליות ייעצו למשיבה לפנות למשטרה, אך זו חששה ולא רצתה. לאחת העובדות הסוציאליות אמרה כי ניתקה קשר עם חברי ה"כתאאב", למעט עם אל-הר, ידידה משכבר הימים.

בזכ"ד חקירתה מיום 10.10.06 ציינה המשיבה כי טרם נעצרו "חמור" ואבו-אסיר ביקרה בתחנת משטרה בטייבה כדי לברר לגבי רשיון נהיגה שהיה חסר לה. לטענתה, בעת שהיתה בתחנה התכוונה לספר לשוטר על העברת המטען, אך חששה לעשות כן מפני שהשוטר עמו שוחחה היה ערבי, וכן מפני שהיו אנשים רבים בתחנה.

בזכ"ד חקירותיה מתאריך 11.10.06, משעות 10:30 ו-16:30, הוסיפה המשיבה פרטים נוספים, אותם לא מסרה בחקירותיה הקודמות.

לדברי המשיבה, כשבועיים טרם הנסיעה בה הועבר המטען, הגיעה לביתו של "חמור" ביחד עם אל-הר. במהלך השיחה שאל "חמור" את המשיבה אם היא מכירה סוחרי אמל"ח. בחקירתה משעה 10:30 טענה המשיבה כי ענתה בשלילה, ואילו בחקירתה משעה 16:30 הוסיפה כי ענתה בחיוב כשהתבקשה לברר בנושא ולאתר בחור שסוחר בנשק.

לאחר מכן נשאלה אם היא מוכנה לנסוע ברכבה לפני רכבם של "חמור" ואחיו, לבדוק שאין מחסומים של צה"ל ולהודיע על כך טלפונית. המשיבה ענתה בחיוב, לטענתה - כדי "להוריד אותם ממנה" ולחזור הביתה.