החלטה בתיק בש 93674/07

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות כדלקמן: חטיפה לשם סחיטה, כליאת שווא, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים ושוד.

המבקשת עותרת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם (להלן - הבקשה).

בבקשה נטען לגבי מסכת הארועים נשוא כתב האישום,כדלקמן (תמצית העיקר): המשיבים קשרו קשר עם אחרים במטרה לסחוט מהמתלונן כספים. במסגרת הקשר חטפו המשיבים את המתלונן, וכלאו אותו במהלך כשבועיים ימים, בדירות בבת ים, גבעתיים ובאזור ירושלים. במהלך התקופה האמורה סחטו המשיבים את המתלונן תוך שימוש באלימות, איומים והשפלות, כשבמקביל יצרו המשיבים קשר עם אביו של המתלונן וסחטו אף אותו באיומים ובכוח, תוך שימוש באיומים קשים על חיי המתלונן. במהלך התקופה שדדו המשיבים הן את המתלונן והן את אביו כשהם משפילים ומבזים את השניים. בסופה של התקופה, ועל מנת למנוע פגיעה במתלונן, העבירו המתלונן ואביו סכום של כ - 320,000 דולר מחשבון הבנק של המתלונן לחשבונו של משיב 1. 

ב"כ המשיבים חלק על קיומן של ראיות לכאורה, וטען שהמתלונן לא נחטף ולא הוכה (בעמ' 2 לסיכומי ההגנה בכתב). לאחר שקראתי את הראיות לכאורה, שמעתי את טיעוני הצדדים, וקראתי את סיכומי הצדדים שבכתב, מסקנתי היא, כי יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם, וכי דינן של טענות המשיבים בע"פ ובכתב, להידחות. להלן אפרט:

עיקר הראיות לכאורה בתיק זה הן: עדויות המתלונן (רפאל) במשטרה (ותמליל); דו"חות מסדרי זיהוי עם המתלונן; עימותים בין המתלונן למשיבים; עדויות אביו של המתלונן (מיכאל) במשטרה (וקלטת ותמליל); דו"ח מסדר זיהוי עם האב; דו"חות עימות בין אביו של המתלונן למשיבים; דו"חות הובלה והצבעה של המתלונן ואביו;עדויותיהם במשטרה של דיירים בדירה שברח' סירקין 14 בגבעתיים - אופיר עזרן ואלי מויאל; עדותו של דייר בבנין בליפתא - נתנאל בן שימול; עדותם של פקידי הבנק ומנהל סניף הבנק, בר"ג; עדות חברתו לעבודה של המתלונן - פביאן שרה קוק; עדות עו"ד רמי שר ישראל - ניהל את חשבון הנאמנות של המתלונן;מסמכים; אימרות המשיבים. 

לכאורה - עדות המתלונן רפאל, עקבית וחוזרת ונשנית בעדויותיו, בעימות עם המשיבים, ובהובלה והצבעה שערך עם המשטרה. סתירות ו/או אי התאמות  שאליהן הפנה ב"כ המשיבים (בסיכומיו בכתב, בע' 2-9) בראיות לכאורה, לכאורה אינן מהותיות ואינן גורעות מליבת גירסתו של המתלונן, כמפורט בעדויותיו במשטרה. בכך שלאב היה מועדון פורנו בגרמניה ו/או שלפי הנטען בגרמניה נפתחה חקירה נגד המתלונן, יש נגדו צו מעצר, והוגשו נגדו תביעות, אין כדי לגרוע מגירסתו בתיק זה, והמחוזקת בראיות נוספות כמפורט לעיל ולהלן. כמפורט להלן, המתלונן סיפר את שארע לו סמוך לאחר סיום הארועים במרץ 2007, לחברתו לעבודה פביאן (עדותה מיום 24.10.07, בע' 1-2). הטענה שהמשטרה החליטה לא לחקור נותרה בעלמא. מה גם,משנאסף חומר,הרי שכמפורט להלן, יש ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים. ודוק: המשיבים הכחישו באופן גורף את המיוחס להם; הם לא נתנו הסבר קונקרטי לראיות לכאורה - לרבות לעדויותיהם המפורטות והעקביות של המתלונן ואביו, לזיהוי מי מהמשיבים ע"י המתלונן, אביו ודיירי הדירות בגבעתיים ובליפתא, לשיער, לפלטי שיחות, ולכך שהמתלונן,ללא היכרות מוקדמת עימו, העביר למשיב 1 - 316,849$.

הבסיס המשפטי בסוגיית הראיות לכאורה :

נקודת המוצא בהכרעה בשאלת המעצר עד תום ההליכים (גם של המשיבים) היא הסתכלות על חומר הראיות "על פניו", ללא הכרעה במהימנותם של עדים. ביהמ"ש יוצר לעצמו תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם (בש"פ 8087/95 זאדה ,פ"ד נ(2) 133, בס' 15 לפסה"ד). קיומה של אמרה המבססת את גירסת התביעה וקיומה של אמרה השוללת את גירסה זו, אין בהם להביא למסקנה שאין סיכוי סביר להרשעה. בשלב המעצר עד תום ההליכים אין השופט קובע ממצאים בטוחים. כל שבידו אינו אלא להעריך סיכויים סבירים (שם, בסע' 16 לפסה"ד). אפשר שבחומר החקירה יהיו עדויות סותרות. לא פעם תתעוררנה שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהן. אין בכל אלה כדי לשלול את ערכן כראיות לכאורה להוכחת האשמה. קיומו של ספק סביר עכשוי באשמת הנאשם אינו שולל מהראיות את אופיין הלכאורי. אם יש בהן פוטנציאל ראייתי כאמור, כי אז הן מהוות "ראיות לכאורה" (שם, בסע' 18 לפסה"ד דלעיל).

להלן הראיות לכאורה (תובא להלן תמצית העיקר), שלכאורה מוכיחות את אשמת המשיבים :

עדותו של רפאל אנגל (להלן - המתלונן):

1. מתוך עדות רפאל אנגל (המתלונן), מיום 24.9.07 : זה היה בשבוע האחרון של חודש פברואר 2007. רון וישראל גרינבאום הם אחים, חברים שלו מגרמניה. בבעלות רון היתה מסעדה שפשטה את הרגל. רון הזמינו לביתו ושאלו אם רוצה לקנות מחשב נייד. המתלונן הגיע לדירה. ארז פתח לו את הדלת (בעמ' 1). רון נראה מפוחד. הבחור השרירי ששמו ארז, אמר שהמתלונן חייב לרון כסף. רון אמר 80,000$. הגיע יוסי פלג. יוסי הראה אישור פסיכולוג ואמר שהוא פסיכי, שהוא לא אחראי למה שהוא עושה, ושגם אם הוא הורג מישהו הוא לא נכנס לכלא. המתלונן אמר שאין לו שום חוב. המתלונן החל לפחד. המתלונן התקשר לאביו. יוסי דיבר איתו, וצעק עליו. יוסי הוא שניהל את הכל. הגיעו מתי ובנו של יוסי פלג. ארז אמר למתלונן שיש בעיה והם מפחדים שהוא יברח. המתלונן אמר שאין לו דרכון. יוסי אמר למתלונן שישבור לו את הראש על המקרר (בע' 2). יוסי הודיע למתלונן שהוא לא יכול לעזוב את הדירה בלי אישור. המתלונן פחד לעזוב את הדירה. היה לו רושם שמישהו משגיח על הדירה. הוא ורון ישנו בדירה של רון. בבוקר יוסי הגיע, שאל אותו אם הוא רוצה ללכת למשטרה, ונתן למתלונן סדרה של סטירות לפנים. יוסי, שהיה המנהיג של כל הסיפור הזה, אמר שצריכים ללכת למקום אחר. תפסו אותו בידיו. המתלונן היה משותק מפחד. הם נסעו במכונית. יוסי הסתובב אליו ואמר לו להסתכל עליו ועל עיניו ואמר למתלונן שהוא שיקר עליהם. הם הגיעו לדירה חדשה בגבעתיים. יוסי אמר לו שאם צריך הוא יכאיב לו, ושהמתלונן כאן עד שאבא שלו יגיע (בעמ' 3). יוסי אמר שהמתלונן חייב לשלם. הוא היה בחדר עם סורגים. ארז אמר לו שהוא לא יכול לקפוץ כי יש סורגים. הם אמרו למתלונן להתקשר להוריו ואמרו לו להגיד לאביו שאם הם עושים טעות, המתלונן ימות או שתהיה טרגדיה. המתלונן כך אמר לאביו לפחות 4 פעמים. יוסי צעק וארז תרגם. יוסי כל הזמן שלט בעניינים. הם כל הזמן אמרו שאם המתלונן ואביו יפנו למשטרה זו תהיה טעות וזה יסתיים בטרגדיה. הם אמרו לאבא שלו כמה פעמים מה הערך של בנו וכמה הבן שלו שווה לו. בלילה הראשון שהמתלונן היה בדירה, הם לקחו לו את כל מה שהיה עליו - המעיל, הארנק, כרטיסי בנק, ת"ז, מפתחות דירתו, ואת הטלפון הנייד שלו. הוא היה בדירה 3-4 ימים. לפי דרישתם, הוא נתן להם את קוד כרטיס הכספומט שלו. יוסי היה האדם ששאל אותו את כל השאלות במהלך כל הזמן. אביו הודיע לבנק והחשבון נחסם. יוסי חזר מהבנק ושאל למה הכספומט נבלע. במהלך כל הזמן הזה היה מישהו בדירה ששמר עליו כל הזמן, בד"כ רון וארז. לשאלתם הוא אמר שהוא גר באשקלון, אך היה מפוחד וגילה להם שהוא גר בגבעתיים. יוסי אמר לארז שהמתלונן שיקר להם. ארז רצה להכותו עם בקבוק. יוסי מנע בעדו. ארז בא אליו וכיבה סיגריה שהיתה בידו, על המתלונן ליד הברך (המתלונן הראה לחוקר מיקום של צריבת העור בסמוך לברך ימין). יוסי אמר לו שהוא לבד כאן כמו כלב (בעמ' 4), ואף אחד לא דואג לו. יוסי היכה אותו בפנים באגרופים. יוסי הכניס לו אצבעות לעינים. הוא לא ראה כלום וצרב לו בעיניו. במשך הזמן שהיכה אותו יוסי צעק שהוא כלב, חזיר גרמני, חזיר נאצי, ובן זונה. יוסי אמר לו לכרוע ברך בפינת החדר כשפניו מכוונות לפינת הקיר ולא לזוז (המתלונן הדגים לחוקר) . המתלונן היה ממש מפוחד ומותש פסיכולוגית, גמור. יוסי אמר לו לקום ולעמוד עם הפנים מול הקיר. המתלונן הרגיש דקירה של מכשיר חד, סכין, שיוסי נעץ בו מתחת לצלעות שלו בצד ימין ושמאל (המתלונן הדגים לחוקר מעל מותן ימין  ואחרי זה מותן שמאל). המתלונן היה בפניקה. יוסי נעל את המתלונן בחדר השינה. למחרת, הגיעו לדירה מתי, ארז, רון ויוסי, הכניסו אותו למכונית, ונסעו עימו לדירתו שברח' כצנלסון בגבעתיים. הם מצאו מחשב נייד, עוד טלפון נייד, ולקחו גם 2,000 ש"ח. אח"כ נסעו לירושלים. הם הגיעו לבית גדול, ובו דתיים שהם פושעים. כולם עישנו סמים שם. רון גילה במחשב הנייד של המתלונן,שיש למתלונן בחשבון 420,000$ (בעמ' 5). דתי שאל משהו את המתלונן, וארז אמר שאף אחד לא ידבר עם המתלונן. שמו את המתלונן בקומה שניה, ונעלו דלת ברזל כבדה מאחוריו. הוא היה לבד בחדר, אך מסביב לבית היו כלבים, והחדר היה בגובה 3-4 מטרים והמתלונן פחד לקפוץ. הביאו לו אוכל 6-7 פעמים ביום. רון או ארז תמיד היו באיזור. יוסי הגיע לחדר ואמר לו לא לשקר כי כאן הם עושים ככה והראה לו צורה של קיצוץ אצבעות (המתלונן מדגים לחוקר). המתלונן חשב שהוא הולך למות והיה מאובן מפחד. יוסי אמר למתלונן שהוא, המתלונן, שיקר כמה ימים ולכן עכשיו זה לא 80,000$ אלא יש פיצויים, שבגלל השקרים של המתלונן זה פי 4 ממה שהמתלונן היה חייב להם בהתחלה כי הוא שיקר להם 4 ימים. יוסי אמר לו שהוא חייב 320,000$. המתלונן אמר שיתן לו את הכסף וישלם לו את מה שיוסי רוצה כשהוא במצב שפחד על חייו ולא ידע אם יצא חי מהמקום הזה. המתלונן היה בדירה זו בערך שבוע. היו שם 15 אנשים בערך. המתלונן פחד לצעוק לעזרה כי ארז ורונן היו שם כל הזמן. הוא היה במצב נפשי וגופני קשה ביותר באותם ימים. כשהוא היה חייב לשירותים הוא דפק על הדלת, ובימים הראשונים רק רון וארז פתחו לו ואחרי כמה ימים אחרים פתחו לו ואח"כ נעלו אותו שוב בבית. המתלונן היה בפחד וידע שאם הוא לא משלם להם הוא לא יוצא חי מהענין. יוסי נפגש עם אביו וסיפר שאביו הוא כמו זונה, שבכה כמו כלבה, וביקש מיוסי שיחזיר את בנו. יוסי קיבל מאביו של המתלונן כסף וספר אותו מול כולם (בעמ' 6). בין שטרות הכסף היה קלף של ברכה שאביו של המתלונן החזיק שנים בארנק שלו. הברכה נפלה מבין השטרות, והמתלונן אסף אותה. אז יוסי הוציא סכין ואמר למתלונן לצחוק. רון צעק בגרמנית למתלונן שיצחק. מההלם המתלונן בקושי צחק. המתלונן אישר שהכסף נמצא בחשבון נאמנות בניהול עורך דינו של המתלונן עו"ד רמי שר ישראל מרמת גן, ולא רק שהמתלונן צריך לאשר להוציא את הכסף אלא הוא צריך להיות נוכח. לאחר שאביו אמר לו לתת להם כל מה שהם רוצים רק כדי שהוא יצא בחיים מהדבר הזה, המתלונן אמר להם זאת. יוסי אמר שהוא רוצה את הכסף במזומן. הם נסעו לגבעתיים. למחרת הם נסעו לבנק הפועלים של המתלונן בר"ג. בבוקר הנסיעה לבנק יוסי הביא למתלונן תער לגילוח ומייקאפ לשים מתחת לעיניו כי עדיין היו לו סימנים מהמכות שיוסי היכה אותו. יוסי אמר לו הוא רוצה שהמתלונן יראה כמו שהוא הולך לחתונה ושהמתלונן יצחק כמו שהוא צחק בבית בירושלים אחרי שהוא כמעט דקר אותו. יוסי גם אמר למתלונן שהוא נמצא מחוץ לבנק ואם המתלונן הולך לעשות טעויות בתוך הבנק יוסי יסגור את הנושא מיד. המתלונן הבין שהוא עלול לחסל אותו, והאמין לו 100% כי הוא הוכיח שהוא מטורף ולא צפוי. בפגישה הראשונה רון ומתי נכנסו איתו לבנק וישבו לצידו אצל מנהל הבנק. המתלונן אמר לו שהם דודיו ושהוא חייב כסף. מנהל הבנק הפנה את המתלונן לעובד הבנק משה, ולאחר שהמתלונן ביקש ממנו 320,000$, הוא אמר שבלי העורך דין הוא לא יכול לתת את הכסף (בעמ' 7). המתלונן נפגש עם העו"ד, וארז ויוסי מחוץ לבנק ברכב, והמתלונן עם רון בבנק. המתלונן אמר לעו"ד שהכל בסדר. עורך הדין חתם על מסמך, קיבל שיק בנקאי על כל הסכום ונתן את השיק למתלונן. ברכב המתלונן נתן את השיק ליוסי שרצה שהמתלונן יפדה את השיק. למחרת הם הלכו לסניף הראשי של בנק הפועלים בת"א. ארז ויוסי היו ברכב בחוץ, ועם המתלונן היו רון והבן של יוסי פלג שאחז בשיק, שאמר למתלונן לפדות אותו למזומן. בבנק אמרו שזה סכום גדול מידי לתת במזומן. בדירה יוסי דיבר עם עורך הדין ואמר שהכסף יועבר לחשבון של יוסי פלג. הם נסעו לבנק (עורך הדין רמי, יוסי, המתלונן, רון, ארז). אחרי שהמתלונן חתם על מסמך, והיה ברור שהכסף הועבר לחשבון, יוסי אמר למתלונן שהוא חופשי. הם יצאו מהבנק ויוסי אמר למתלונן שעכשיו כל הסיפור הזה באדמה. המתלונן ראה בזה איום שהוא לא יספר כלום מזה לאף אחד. יוסי אמר לו שיש למתלונן עוד 120,000$ בחשבון ואם הוא היה אדם רע הוא היה לוקח למתלונן את הכל. רון וארז הסיעו את המתלונן לפינת ז'בוטינסקי, נתנו לו 100 ש"ח ואמרו לו שאבא שלו יחכה לו איפה שדודתו גרה. המתלונן נסע לשם ואביו המתין לו שם.

הוא היה בשבי בערך 10 ימים. הוא יוכל להגיד לפי היומן שרשם אחרי המקרה. הוא לא סיפר למשטרה אחרי המקרה כי אביו אמר לו לא לספר כלום כי לדודתו יש בעיית לב. בעבודה הוא סיפר שהיתה לו תאונה עם הרכב. מישהי מהעבודה שלו בשם פביאן, נשואה לחבר של קצין בילוש בימ"ר שרון, וכך המתלונן התגלגל למשטרה זו (בעמ' 8). בדירה בגבעתיים הוא שם בשקית שיער מהחזה שלו מתחת לפאנל בקיר. הוא רצה להוכיח שהוא היה באותן דירות כי הוא חשב שאולי לא יצא חי מהסיטואציות האלו. גם בירושלים הוא שם בין הכריות שקית עם שיער שלו (החוקר מציין:במהלך החקירה המתלונן נראה מוטרד ופגוע; בע' 9; ראה גם בתמליל קלטת מט 160/07 - בעיקר בעמ' 4, 6-9, 16, 19-22, 25-30). 

2. מסמך מחברת ישרכארט מיום 11.10.07 על נספחיו: כרטיס מס' 720556368 (על שם המתלונן) נבלע ביום 2.3.07 בסניף בנק הפועלים ברח' כצנלסון בגבעתיים. יש בכך חיזוק לגירסת המתלונן בסוגיה זו, דלעיל.

הובלה והצבעה ע"י המתלונן, ומתוך יומנו:

3. מתוך עדות רפאל אנגל (המתלונן) מיום 30.9.07: המתלונן לקח את השוטר למקום בו החזיקו אותו ברח' סירקין 14 בגבעתיים. את הכתובת הוא למד ממכתבים שהיו בחדר שבו הוחזק. הוא מזהה את דלת הכניסה,האינטרקום, מספר הדירה - 10. הוא לקח את השוטר למשרד עורך הדין רמי שר ישראל, שברח' ז'בוטינסקי 155 בר"ג, ולסניף הבנק שלו (בעמ' 1). אח"כ לקח המתלונן את השוטר לבית שבאיזור ירושלים. הוא מזהה את המקום ב-100% (בעמ' 2-4). הוא נותן לשוטר דף שכתב לעצמו כמו יומן על מה שעבר עליו. אולי הוא טעה בימים כי לא היה לו שעון והיה בסטרס: 27.2.07 - הלך לביתו של רון בבת ים. 28.2.07 - בדירה ברח' סירקין 14 בגבעתיים (בעמ' 4). 1.3.07 - בליעת כרטיס הכספומט ליוסי וארז כיבה עליו סיגריה בוערת. 2.3.07 - אביו, מיכאל, מגיע לארץ, והביקור בדירתו ברח' כצנלסון בגבעתיים. 3.3.07 - בבית בירושלים. 4.3.07 - בבית בירושלים, יוסי הראה את הכסף ששדד מאביו, יוסי עם סכין שאמר לו לצחוק אחרת הוא מכניס את הסכין לגופו (בעמ' 5). 5.3.07 - השיחה בבנק עם המנהל. 6.3.07 - יוסי ביקש מזומן. 7.3.07 - בסניף המרכזי לקבל מזומן. 8.3.07 - קבלת השיק בסך של 320,000$. 9.3.07 - ניסיון לקבל מזומן בסניף המרכזי (בעמ' 6). 11.3.07 - יוסי שחרר אותו ליום אחד כי אביו אמר ליוסי, שכבר קיבל את השיק, שאין לו מה להפסיד וילך למשטרה. 12.3.07 - במשרד עוה"ד ובבנק והעברת הכסף לחשבון של יוסי (בעמ' 7; ראה כנספחים לעדות המתלונן דלעיל - הדף דלעיל מיומנו, ותרשים המקום של הבית שבו הוחזק באיזור ירושלים, בכתב יד; ראה גם זכ"ד - חיפוש הבית שבו הוחזק רפאל אנגל באזור ירושלים/ גבעתיים והצבעות נוספות, מיום 2.10.07, מאת השוטר תומר שמש - הצבעת המתלונן על הבית ברח' סירקין 14 בגבעתיים, על משרדו של עו"ד רמי שר ישראל, על סניף הבנק שבו מתנהל חשבונו של המתלונן, על הבית שבו הוא הוחזק באיזור ירושלים).

4. מתוך עדות רפאל אנגל (המתלונן) מיום 22.10.07: למרות שהוא נסע במונית הוא ועורך דינו לבד, ממשרדו לבנק, הוא לא אמר לעורך דינו רמי שר ישראל דבר כי הוא פחד על חייו ועל חיי משפחתו. הם ידעו איפה הוא גר, היכן אביו נמצא, והיה להם את הפלאפון שלו עם כל המספרים. הוא ידע שלעולם הוא לא יצליח להימלט מהם. אביו אמר לו שהוא אמר לעורך דינו שהחיים שלו בסכנה והם יותר חשובים מהכסף (בעמ' 1).

לכאורה - זיהוי המשיבים ע"י המתלונן:

5. מתוך מסדר זיהוי תצלומים מיום 16.8.07, על נספחיו: המתלונן זיהה את ארז, כמשיב 2, בוודאות.

6. ממסדר זיהוי תצלומים מיום 16.8.07: המתלונן זיהה את יוסי פלג, כמשיב 1 ב-100% - 200%.