החלטה בתיק בש 93610/06

1.         בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום (כבוד השופטת אמסטרדם) מיום 19/10/06 בת.פ. 4546/99 לפיה לא יעוכב עונש המאסר אשר נגזר על המערער, מעבר ל-10 ימי התארגנות שניתנו למערער באופן שיחל לרצות את עונש המאסר ב-29/10/06.

            זאת, תוך הטלת ערבויות נוספות מעבר לאלו שנקבעו בעבר, להבטחת התייצבותו של המערער לריצוי עונש המאסר, של צו עיכוב יציאה מן הארץ, הפקדה במזומן בסך 50,000 ש"ח, ערבות צד ג' וערבות עצמית ע"ס 100,000 ש"ח.

2.         אין מחלוקת על כך שהמערער בצוותא עם מאיר דוד הורשעו בביצוע עבירות של גניבה בידי מורשה, הפרת אמונים בתאגיד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ופגיעה ביכולת התאגיד לקיים התחייבויותיו, כשהמערער הורשע גם בעבירה של זיוף בנסיבות מחמירות בכוונה לקבל באמצעותו דבר.

            בגין ההרשעה הנ"ל נידון המערער ל-24 חודשי מאסר בפועל, מע"ת וקנס בעוד מאיר דוד נידון ל-12 חודשי מאסר בפועל מע"ת וקנס.

            עם הקראת גזה"ד ביקש ב"כ המערער לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער ועל מאיר דוד למשך 45 יום בשלב ראשון על מנת לשקול הגשת ערעור ואם יוחלט להגיש ערעור עד למתן פסק דין בערעור.

            ביהמ"ש קמא דחה את הבקשה לגבי המערער, ברם נתן לו ארכה לצורך התארגנות עד 29/10/06, קיבל את הבקשה לגבי מאיר דוד ועיכב את ביצוע עונש המאסר לגביו למשך 45 יום, עד ליום 5/12/06.

            לאור זאת, הוגש ערעור זה בו מבוקש לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער עד ליום 5/12/06 (45 יום ממועד גזה"ד של בימ"ש קמא), כשאם יוגש ערעור עד למועד זה, מתבקש לעכב את ביצוע העונש עד ההחלטה בערעור.

            יש להדגיש, שטרם הוגש ערעור (חלף כשבוע בלבד מאז ניתן גזה"ד) ועפ"י האמור בערעור והצהרת ב"כ המערער יוגש ערעור שיהיה רחב בהרבה מהנימוקים המפורטים בערעור שבפני, שהובאו כדי להצביע על סיכויי הערעור.

3.         לטענת המערער, יש לעכב את ביצוע עונש המאסר כעולה מההלכה המשפטית בהלכת שוורץ ופס"ד נוספים, כשסיכויי הערעור טובים. לטענתו יש להתחשב בכך שמדובר בעבירות שנעברו לפני למעלה מ-10 שנים, שההליך בבית משפט השלום נמשך שנים ארוכות, הכרעת הדין נכתבה לאחר שנה וחצי מהגשת הסיכומים, המערער אינו מסוכן לציבור, אין לו הרשעות קודמות ואין חשש שיימלט מן הדין כשמוטלות עליו ערבויות גבוהות והוא גם חותם מידי יום בתחנת המשטרה.

            לטענת המשיבה, אין מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר, שכן מדובר בערעור סרק שאין לו כל סיכוי, וכן מדובר במערער באדם המסוכן לציבור, כפי שעולה מהעובדה שהוגשו כנגדו שני כתבי אישום נוספים במהלך השנים שמשפטו התנהל וכן הדבר עולה מהעדויות שנשמעו במשפט לגבי תיחכום פעולותיו וכישוריו והיותו בחובות כבדים, כשהמערער עוסק מן הסתם במעשי עוקץ יומיומיים ויש חשש שהוא ימשיך לעשות כן, ויסכן את הציבור וכן יש חשש שיימלט מן הדין, במיוחד לאחר גזר-הדין.

4.         לאחר שייענתי בכתב הערעור המפורט ושמעתי את טיעוני הצדדים בפני, החלטתי לקבל את הערעור ולעכב את ביצוע המאסר עד ליום 5/12/06.

5.         ראשית, יש להבהיר ולהדגיש, כפי שהבהרתי לצדדים בדיון, שבמצב הדברים הנתון שטרם הוגש ערעור ולא ניתן לראות ולבחון את נימוקיו, תינתן ההחלטה בערעור רק לגבי השאלה האם יש מקום לעכב את ביצוע המאסר בפועל עד ליום 5/12/06 (45 יום ממועד גזה"ד), עיכוב של כ-35 יום נוספים מעבר לארכה שקיבל המערער להתארגנות בבית משפט קמא.

דהיינו, עיכוב הביצוע של המאסר וסיכויי הערעור, ייבחנו בצורה מעמיקה לאחר הגשת הערעור, בהנחה שיוגש, בבחינה האם יעוכב ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור, ולא בשלב זה, שעה שטרם הוגש הערעור והשאלה על הפרק הינה עיכוב הביצוע ב-35 יום.

            לכך, ישנה השלכה, גם על מידת הבדיקה והבחינה שנעשית בשלב זה, במגבלות של המועד הנוכחי, בשלב שטרם הוגש הערעור ומשמעות ההחלטה הינה עיכוב ביצוע של 35 יום נוספים בלבד.

6.         במקרה זה, כאמור, לא מדובר בערעור על חומרת העונש בלבד, אלא גם על הכרעת הדין. על פי הלכת שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (2) 241, להלן "הלכת שוורץ") המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר אינו נדרש עוד להראות סיכויים בולטים לזכות בערעור.

            במצב דברים זה, ולאחר  שעיינתי בטענות הצדדים בענין זה ובהכרעת הדין ושמעתי את טענות הצדדים בפני, ומבלי לנקוט עמדה באשר לסיכויי הערעור, הרי שעל פני הדברים אין בידי לקבוע כי הערעור הנו מחוסר סיכוי או כי אין כל ממש בטענות המערער.

מדובר בתיק מורכב שהתנהל במשך כ-7 שנים, משנת 1999 עת הוגש כתב האישום ועד הכרעת הדין שניתנה ב-2006, המכיל כ-5,000 עמודי פרוטוקול. למרות נסיונות ב"כ המשיבה להציג את התיק כתיק פשוט ש"נופח" ע"י המערער, כבוד השופטת אמסטרדם עצמה במסגרת גזר הדין ציינה בעמוד 5316 לפרוטוקול ש "הסניגור אף טען בטוב טעם בהתייחסו לבעיות המשפטיות בתיק מורכב זה ובסופו של יום הצליח להביא לזיכויים של נאשמים 1 ו-2 בחלק מהעבירות", דבר המלמד על כך שבית המשפט קמא עצמו ראה את התיק כתיק מורכב שיש בו בעיות משפטיות.

7.         מעיון בפסיקה, ניתן לראות שביהמ"ש עיכב ביצוע של גזרי דין בעבירות מרמה גם במקרים שהיה מדובר רק בחומרת העונש ומקל וחומר (כעולה גם מהלכת שוורץ) במקרים שבהם הערעור הוא גם על הכרעת הדין ולא ניתן לקבוע בשלב זה שמדובר בערעור סרק.

            כך לאחרונה, בע"פ 6324/06 חנאי נ' מ"י (פורסם בנבו) ניתן פסק דין ע"י כבוד השופט דוד חשין ביום 17/8/06 במקרה שנגזרו על נאשם בגין מעשי מרמה עונש מאסר של שנתיים בפועל. זאת, למרות שהיה מדובר בערעור רק על חומרת העונש וזאת למרות שלנאשם היתה הרשעה קודמת אחת משנת 1983 בעבירה לא רלבנטית לעניין המרמה ולמרות שלא התייצב מספר פעמים למשפט, לא עמד בהסדר הטיעון שהיה ולא הפקיד את הסכומים שהיה צריך להפקיד עפ"י הסדר הטיעון (ולכן המשיבה חזרה בה מהסדר הטיעון), תוך ציון "שבנסיבות אלו חששה של המשיבה מפני הימלטות המערער מן הדין מובנת", ובכל זאת כדי לא לסכל את מטרת הערעור עוכב ביצוע עונש המאסר כנגד ערבויות שניתנו.