החלטה בתיק בש 93484/07

1.                  ביום 22.6.06 הורשע המשיב בעבירה של גרימת מוות תוך נהיגת רכב ברשלנות. ביום 18.4.07 נגזר עונשו ל-6 חודשי מאסר בפועל, פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 שנים, תשלום קנס ופיקוח קצין מבחן.

ביום 21.5.07 הורה בית המשפט, כי עונש המאסר בפועל ירוצה בעבודות שירות. בישיבה זו ביקש ב"כ המבקשת לעכב את ביצוע עבודות השירות משום כוונתו לערער על רכיב זה שבגזר הדין.  ביצוע המאסר בעבודות שירות עוכב ל-60 יום.

2.                  ביום 2.7.07 הגישה המבקשת ערעור על קולת העונש, בו עתרה כי בית המשפט של הערעור יורה על הטלת עונש מאסר בפועל על המשיב.

3.                  המבקשת לא הגישה בקשה להארכת עיכוב הביצוע של המאסר בעבודות השירות ובפועל החל המשיב את ביצוע עבודות השירות ביום 22.7.07.

4.                  רק ביום 5.9.07 הגישה המבקשת את הבקשה שבפני לעיכוב הביצוע. בנימוקי הבקשה ובישיבת היום טוענת ב"כ המבקשת, כי אם בית המשפט לא יעתר לבקשה ולא יעכב את הביצוע יימצא הוא סוגר את הדלת בפני בית המשפט לערעורים, שכן יקשה על ערכאת הערעור להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל אחרי שזה ירצה את העונש שנגזר עליו - מאסר שירוצה בעבודות שירות. לדבריה, אין פסול בכך שביצוע עבודות השירות יפסק ואם בית המשפט של הערעור ידחה את הערעור יוכל המשיב להמשיך בביצוע עבודות השירות מאותו מקום. מנגד, אם בית המשפט של הערעור יקבל את הערעור - תלקח התקופה שעשה המשיב בעבודות שירות בעת גזירת עונשו.

5.                  ב"כ המשיב עותר לדחיית הבקשה, מכוון לרשלנותה של המדינה וטוען, כי אין זה נכון שמרשו ישלם את המחיר בגין רשלנות זו. לדבריו, המשיב המתין במשך חדשיים להגשת הערעור על ידי המדינה (זו תקופת עיכוב הביצוע שניתנה על ידי בית משפט קמא) ומשנוכח לדעת כי לא נתבקש עיכוב ביצוע, ארגן את חייו האישיים וכן את ענייני עבודתו והחל בביצוע עבודות השירות. משכך, ובנסיבות אלה, סבור ב"כ המשיב כי אין מקום להעתר לבקשה.

6.                  בתמיכה לבקשה הניחה ב"כ המבקשת בפני פסיקה של בתי המשפט (מחוזי ועליון) מהם מבקשת היא ללמוד, כי יש להעתר לבקשה מעין זו שבפני על דרך השגרה.  עיינתי בפסיקה ולא כך הדבר.

נקודת המוצא הינה שדין המדינה הינה כדין נאשם המגיש ערעור ומבקש עיכוב ביצוע של גזר הדין. בע"פ 4940/05 מ"י נ. שי עמרם תק-על, 2005(2) 3508 סוקר בית המשפט העליון את השיקולים העומדים בפני בית המשפט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע של עונש מאסר ועבודות שירות בפרט. בית המשפט מונה, במסגרת השיקולים, את מהות העבירה ונסיבותיה, סיכויי הערעור, עינוי הדין אשר עשוי להגרם לנאשם עקב דחיית ריצוי העונש ומאידך, האינטרס הציבורי למצוי זכות הערעור של המדינה ולא לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט אשר ידון בערעור עקב העובדה, שבינתיים ריצה הנאשם את עונשו. בע"פ 2929/02 מ"י נ. סבירסקי (לא פורסם) הוסיף בית המשפט ואמר, שכאשר מדובר בבקשה לעכב עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, איזון השיקולים מביא, בדרך כלל, למסקנה כי יש להענות לבקשה.

עם זאת נראה, כי אותה מסקנה אליה מכוון בית המשפט בפרשת סבירסקי מתאימה היא מקום והנאשם טרם החל בריצוי עונש המאסר בעבודות שירות ולכל היותר ריצה פרק זמן של ימים עד לדיון בבקשה לעיכוב הביצוע. כך למשל בבש"פ 1691/92 מ"י נ. יורם ריבו, מ"ו(3) 332, טרם החל המשיב בביצוע עבודות השירות, ובית המשפט העליון נעתר לבקשת המדינה והורה על עיכוב תחילת ריצוי העונש עד לשמיעת הערעור (בטיעוניה בפני הדגישה ב"כ המבקשת, כי בפרשה זו עיכב בית המשפט את עבודות השירות למרות שהנאשם החל בריצויין. לא כך היה, כאמור. מעיון בפסק הדין עולה, כי משהוגש הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר סירב לעכב את הביצוע, הורה בית המשפט העליון על עיכוב זמני עד לדיון בערעור. לכשהתקיים הדיון, הורה על העיכוב באופן מלא). בב"ש 3231/07 מ"י נ. שאקיר יהודה (לא פורסם) עוכב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות לאחר שהנאשם ריצה ימים ספורים בלבד מעונש זה, פחות משבוע. באותו מקרה גם, ראוי לציין,שהצדדים הסכימו שהנאשם יפסיק לרצות את עבודות השירות כבר לאחר הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, כך שממילא חלה הפסקה בריצוי העבודות. בב"ש 94489/06 (תא) מ"י נ. עדי אפק - הגישה המדינה את הבקשה לעיכוב הביצוע לפני שהתחילה הנאשמת לרצות את העונש של עבודות השירות ורק עקב תקלה של מזכירות בית המשפט הבקשה לא הובאה לדיון. מכאן, שלנאשמת לא היה אינטרס הסתמכות כי עונשה לא יהפוך למאסר בפועל. בנוסף, ריצתה הנאשמת כאן רק שבועיים מתוך ששת החודשים של עבודות השירות שנגזרו עליה.

7.                  אל מול כל פסקי דין אלה, שאין בהם כדי לתמוך ממש בבקשה שבפני, לאור נסיבותיה שתפורטנה להלן, ראוי להצביע על החלטתו של בית משפט העליון בע"פ  10314/05 מ"י נ. עלא ג'בארין ואח'. בפרשה זו עתה המדינה לעיכוב עונש המאסר בעבודות שירות שהוטל על המשיבים שם. בית המשפט דוחה את הבקשה ונותן משקל מכריע לטעם הבא - המשיבים כבר החלו בריצוי עבודות השירות ביום 1.11.05, וסביר להניח שעשו הכנות לשם כך בחייהם. הפסקת ריצוי העונש בשלב זה והתחלתו שוב במועד מאוחר יותר, יכול ותפגע פגיעה נוספת במשיבים - בעיקר בהתחשב בכך, שבית המשפט המחוזי נענה לבקשת המדינה ועיכב את ביצוע העונש ב-25 ימים על מנת שהמדינה תוכל להגיש ערעור על גזר הדין. המדינה לא ניצלה זמן זה והגישה את הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע ביום האחרון בתום המועד להגשת הערעור, וזאת יומיים לאחר שהחלו המשיבים לבצע את עבודות השירות שנגזרו עליהם.

8.                  בענייננו יש לומר, מקל וחומר.

גזר הדין בו הוטל על המשיב עונש מאסר בעבודות שירות ניתן ביום 21.5.07. בית המשפט נעתר לבקשת המבקשת ועיכב את ביצוע העונש לפרק זמן של 60 ימים, על מנת שהיא תשקול הגשת ערעור. המבקשת, ניצלה כמעט את מלוא 45 הימים שעמדו לה להגשת ערעור והגישה אותו רק ביום 2.7.07. המבקשת לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע עבודות השירות, מה שהתבקש במפגיע שתעשה עם הגשת הערעור. הבקשה לעיכוב הביצוע התעכבה אצל המבקשת למעלה מחדשיים ימים והוגשה רק ביום 5.9.07. עד לאותו מועד ריצה המשיב, אשר החל את ריצוי עונשו ביום 22.7.07, כחודש וחצי מתוך ששת החודשים שנגזרו עליו. נכון להיום, מועד הדיון, ריצה המשיב כמחצית מהעונש שהושת עליו.

בנסיבות אלה, בהן המשיב שינה מאורחות חייו והוא מבצע עבודות שירות מזה כשלושה חודשים, אינני סבור שזה המקרה שיש להעתר לבקשה ולהורות על הפסקת עבודות השירות.

אוסיף ואומר - אינני מקל ראש בתוצאות הטרגיות של העבירה אותה עבר המשיב. עם זאת, לא מדובר בעבריין תנועה סדרתי אלא באדם מבוגר הנוהג 36 שנה ולא היה מעורב מעולם בתאונה עד לתאונה נשוא כתב האישום. נסיבות התאונה, מבלי לגרוע מחומרת התנהלותו של המשיב, מלמדות על רשלנות תורכת של הנפגעת, אשר חצתה שלא במעבר חציה כשברמזור הסמוך לו היה אור אדום, היתה תחת השפעה כלשהי של אלכוהול, בעוד שלמשיב היה אור ירוק. גם מהירות הנסיעה של המשיב לא חרגה מהמותר, 50 קמ"ש כשבכביש היה מותר לנהוג עד 70 קמ"ש. טרחתי להעלות  על הכתב דברים אלה כרקע לטענת המסוכנות, שככל שהיא קיימת, היא איננה ברת-מימוש, שכן הנאשם נפסל מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 שנים.

9.                  בטרם אחתום שתי הערות:

א.                 דין המדינה הינה כדין נאשם המגיש ערעור ומבקש עיכוב ביצוע גזר הדין - כך אמרנו.  לא אחת ניצבת המדינה בפני בקשות לעיכוב ביצוע של עונש מאסר בפועל כשהנאשם כבר החל בריצוי העונש. במקרים כאלה טוענת המדינה, כי אין לקטוע את עונש המאסר בפועל מקום והנאשם החל כבר בריצויו ואין לעכב את הביצוע. בה במידה יש לומר, אם החל נאשם בריצוי עבודות השירות, בוודאי ובוודאי כשהוא הספיק לרצות תקופה ארוכה מעונש זה, כמו במקרה שלנו, אין מקום לקטוע את הרצף.

ב.                  בנסיבות המקרה שבפנינו, אינני רואה הבדל גדול בין מצב בו התייצב המשיב לדיון בערעור כשהוא ריצה 3 חודשים מעבודות השירות לבין מצב בו הוא ריצה 6 חודשים מעבודות השירות. אם יסבור בית המשפט של הערעור כי שגה בית משפט קמא וכי זהו המקרה בו יש למצות את הדין ולשים את המשיב מאחורי סורג ובריח, לא תעמוד העובדה כי הוא ריצה את עבודת השירות לרועץ ובית המשפט יוכל להתחשב בכך בגזירת העונש.

10.              אשר על כן, הבקשה נדחית.

11.              המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.