החלטה בתיק בש 93459/07

1. בפני בקשה להשבת תפוסים. התפוסים: סכום כספי של 4,800 דולר ארה"ב ו-2,100 ש"ח,במזומן, שנתפסו בחיפוש שנעשה על גופו של המבקש.

העובדות הצריכות עניין

2. ביום 25.4.07 נעצר המבקש ובחיפוש על גופו נתפסו בכיסי מכנסיו 2,100 ש"ח ו- 5,000 $.

3.         כשבקשה המשיבה להפקיד את הסכומים התברר, כי 200$ מתוך הסכום במט"ח חשודים כמזויפים. בדיקת מז"פ שנערכה לשטרות אלו גילתה, כי אינם מזויפים והמשיבה ניאותה להשיב סכום זה למבקש. את יתרת הסכום שנתפס (הינו 4,100 $ ו-2,100 ש"ח), סירבה המשיבה להחזיר.

4.         ב"כ המבקש פנה ביום 20.9.07 במכתב אל המשיבה בבקשה להשבת הסכומים הללו אך נענה בסירוב מן הטעם, כי "הכסף שנתפס ברשותו של הנאשם הוא חלק ממכלול הראיות שישמשו בהלך המשפטי".

5.         בין לבין הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו,בין השאר, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, וזאת ע"י שכירת רוצחים שכירים.

דיון

6.         בבקשה להשבת התפוסים מבהיר ב"כ המבקש, כי ככל שהכסף שנתפס ברשותו של המבקש נדרש כראייה בהליך המשפטי, הגם שלא מוזכר כלל בכתב האישום, אזי יש בתיק החקירה העתק צילומי של השטרות שנתפסו, מרשו מוותר על כלל ה"ראיה הטובה ביותר" בסוגיה זו ומסכים, כי ההעתק יהווה כראייה במשפטו וכן אף מודה מרשו, כי נתפסו ברשותו אותם 5,000 $ שצילומי שטרותיהם מצויים בידי המשיבה, כמו גם הסכום בש"ח.

7.         עיון באישומים המיוחסים למבקש, שבעיקרם מייחסים למבקש שכירת "שכירי חרב" לשם ביצוע מעשי רצח, מעלה כי אכן אין בהם כל התייחסות לסכום שנתפס על גופו של המבקש. ההיפך הוא הנכון - מכתב האישום עולה, כי "שכירי החרב" אותם שכר כביכול המבקש נתפסו כבר ביום 12.4.07 , בעוד שהסכום שנתפס על גופו של המבקש נתפס ביום 25.4.07. כמו כן אין קורלציה או דמיון בין השכר שהיה צריך להיות משולם כביכול ע"י המבקש ל"שכירי החרב" בעד "עבודתם" עפ"י כתב האישום (30,000 $) לבין הסכום הכספי של התפוסים.

8.         בדיון שהתקיים בישיבת יום 13.11.07 הבהירה ב"כ המשיבה (בעמ' 3 לפרוט') את נסיבות תפיסת התפוסים אצל המבקש - עפ"י הסברה של ב"כ המשיבה הסכומים נתפסו אצל המבקש שעה שניסה לארגן לעצמו דרכון מזויף ובאותו החיפוש נתפסו אצל המבקש דרכון ע"ש אדם אחר, תמונות פספורט שלו וכן ישנן ראיות מפלילות אחרות (לרבות האזנות סתר שבוצעו) המעידות, כי המבקש ניסה להשיג לעצמו דרכון מזוייף. דא עקא, גם אם קשורים הסכומים לרצון כזה או אחר של המבקש להשיג עבור עצמו דרכון מזוייף ממילא לא נכלל אישום שכזה ,ועניין זה אף כלל לא מוזכר בכתב האישום שהוגש כנגד המבקש.

9.         במצב דברים זה, ולאחר שרשמתי בפניי את הסכמת המבקש, כי מוותר הוא על כלל ה"ראיה הטובה ביותר" ומסכים, כי העתק צילומי של השטרות יהווה כראייה במשפטו וכי מודה מרשו כי נתפסו ברשותו אותם 5,000 $ שצילומי שטרותיהם מצויים בידי המשיבה, וכן הסכום בש"ח אין המשיבה יכולה לאחוז עוד בטיעון, כי התפוסים נדרשים כראייה במשפט שהוגש כנגד המבקש.

הלכה פסוקה, כי לא הרי קיומה של עילה לתפיסת חפץ, בהכרח כדין המשך ההחזקה בו בידי המדינה (בש"פ 6689/99, עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 464, 471). גם אם עשוי להתקיים מקור סמכות לתפיסת חפץ מלכתחילה, אין בכל מקרה עילה מתחייבת להמשך החזקתו בידי הרשות בטרם נסתיימו ההליכים המשפטיים, אם ניתן להשיג את האינטרס שבבסיס התפיסה באמצעים חלופייים (בש"פ 342/06 לרגו בע"מ נ' מדינת ישראל,  תק-על 2066(1), 3416; רע"פ 1792/99, גלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3) 312.

נראה כי אף המשיבה אינה חולקת, כי בנסיבות אלו לא נדרשת המשך ההחזקה בכסף שנתפס מכיוון שזה  אמור "לשמש ראיה" במשפט, בנבדל מהראיות בדבר תפיסתו (ולעניין זה ר' עמדת ב"כ המשיבה בעמ' 3 לפרוט'  לפיה "הנסיון להמלט מהארץ בדרכון מזוייף כשבכיסו כסף מזומן זה חלק מהראיות המפלילות שיהיו נגדו בתיק" ) .

10.      בדיון העלתה המשיבה טענה חדשה ולפיה רואה היא בסכום שנתפס "שכר בעד ביצוע עבירה או אמצעי לביצועה", כלשונו של סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "פסד"פ)), אותו תבקש היא לחלט, בסיומו של המשפט, אם וכאשר יורשע הנאשם, על פי סעיף 39 לפסד"פ.

ב"כ המבקש טען בדיון, כי משלא ביקשה המשיבה לחלט את הכספים בכתב האישום מנועה היא מלהעלות טענה, כי החזקת התפוסים נדרשת לצורך זה .דין טענה זו להידחות. הלכה פסוקה היא, כי אין חובה שבדין כי עתירה לחילוט כספים במקרה כגון דא  תיעשה בכתב, ואין מניעה חוקית שהבקשה תוגש בעל פה, אם במסגרת הליך גזר הדין ואם במסגרת הליך שלאחר גזר הדין. ס' 39(ג) לפסד"פ בא להקל עם התביעה לעניין זה ולא להגבילה לעת גזר הדין (ר' רע"פ 5776/05 אודי ראובן נ' מדינת ישראל תק-על 2005 (3) 1309). דומה שגם ב"כ המבקש מסכים עם הלכה זו שהרי מודה הוא, בעמ' 5 לפרטי-כל, ש' 1-2, כי לא מדובר בחובה אלא בפרקטיקה.

11.      א)  הגם שב"כ המשיבה לא הבהירה מה תהיה עילת החילוט עפ"י החלופות הקבועות בסעיף 39 לפסד"פ, הדעת נותנת כי כוונתה היתה לחלופה הקבועה בסעיף 39(א) לפסד"פ המאפשרת לביהמ"ש ליתן צו לחילוט היה והנאשם הורשע במעשה עבירה "שנעשה בחפץ או לגביו" והנאשם הוא הבעלים של החפץ ולא לפי החלופה הקבועה בס' 39(ב) לחסד"פ, שעניינה חילוט של חפץ שניתן לנאשם כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה (היות ובענייננו התפוסים לא נתנו לנאשם מאחרים ולא נטען כי אינם שלו).

ב)דא עקא, בדיון שהתקיים ביום 13.11.07 , אז נשמעה לראשונה טענת המשיבה, כי החזקת התפוסים נדרשת לצורך חילוט עתידי,  לא הבהירה ב"כ המשיבה כלל כיצד ניתן יהיה לחלט את התפוסים בענייננו ,בהנחה שיורשע המבקש בכל העבירות נשוא כתב האישום שהוגש נגדו, מכוח סעיף 39(א) לפסד"פ.

ג) עפ"י  ס' 39(א) לפסד"פ על מנת שהתפוס יהיה בר חילוט על מעשה העבירה להיעשות "באמצעותו" או "לגביו" של התפוס. רוצה לומר - צריך להיות קשר בין מעשי העבירה המיוחסים למבקש לבין התפוסים. בענייננו לא מתקיים קשר גלוי לעין בין מעשי העבירה המיוחסים למערער בכתב האישום לבין התפוסים. ב"כ המשיבה נסמכת (ר' עמ' 3 לפרוט' ש' 4-9) על הודעה מיום 3.5.07 של אחד  מ"שכירי החרב", שנשכרו כביכול ע"י המערער במשטרה, לפיה ערב טרם נעצר (שכיר החרב) הודיע לו המבקש כי הסכום שהובטח עבור ביצוע הרצח  נמצא ברשותו : " אבי (המבקש ש.ש.) סיפר לי בערב של יום רביעי, יום לפני שנעצרנו את הדברים האלה, הוא לא הראה לי כסף. הוא אמר שיש לו בבית 30 אלף דולר בשבילנו" ( עמ' 2 ש' 15-19 להודעת העד). עם כל הכבוד - מה בין השכר שיועד ל"שכירי החרב" בגין ביצוע העבירה בס"ך של 30,000$, שכר שהובטח עפ"י עדות זו ביום 11.4.07 ואמור היה להימצא בבית המבקש לבין הסכום שנתפס ( שהוא כאמור 5,000$ ו-2100 ש"ח)  על גופו של המערער כשבועיים לאחר מכן (ביום 25.4.07)  ולאחר ש"שכירי החרב" כבר נתפסו (וזאת למרבה המזל בטרם עלה בידיהם לבצע את מעשה הרצח שתוכנן כביכול) ?

המשיבה, שעליה הנטל להצביע על הקשר האמור, לא הניחה בפני כי נערך חיופש בביתו של המבקש, ואם כן, האם מצאו שם את יתרת הסכום. כך שאין בפנינו שום 'יסוד סביר' להניח כי הסכום שנתפס על גופו של המבקש בפער הזמנים האמור, מהווה חלק מאותו סכום הנמצא בביתו, ככל שנמצא בביתו.

במילים אחרות, איני סבור, כי מתקיים "יסוד סביר" להניח, כדרישת ס' 32 לפסד"פ, כי  יש קשר בין השניים.