החלטה בתיק בש 9342/06

זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית וכן החזקת סם לצריכה עצמית.

מיוחס למשיב כי בתאריך 30.10.06, בשעה 12:20 ובסמוך לכך באופקים, סחר המשיב בסם מסוכן, בכך שמכר לאיסמאילוב יוסף, סם מסוכן מסוג הירואין המחולק לשתי מנות, במשקל 0.0657 גרם נטו ו - 0.1081 גרם נטו, תמורת שטר כסף בסכום שאינו ידוע למאשימה. כל זאת שלא כדין וללא היתר מאת המנהל.

במעמד הנ"ל, החזיק הנאשם סם מסוג הירואין במשקל 0.1147 נטו שלא לצריכתו העצמית וללא היתר וכן החזיק סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.1360 ו - 1.0942 גרם נטו לצריכתו העצמית וללא היתר.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילה כנגד המשיב. יחד עם זאת, עתר להורות על קבלת תסקיר מעצר אשר יבחן חלופת מעצר הכוללת איזוק אלקטרוני בעניינו של המשיב ולחילופין לשחררו לחלופת מעצר בבית אמו הגב' חיימוביץ' ברח' הרצוג 1110 אופקים.

ב"כ המבקשת מנגד עתר להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים וזאת בהתחשב בעברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעות בעבירות של תקיפה והדחת קטין לסמים ובשים לב שכנגד המשיב תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים, הראשון בן 10 חודשים והשני בן 6 חודשים, בגין פקודת הסמים המסוכנים.

עוד בהתחשב כי קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב מסכן את בטחון הציבור הואיל ולחובת המשיב עומדת חזקת המסוכנות מכוח סעיף 21(א)(ג)(1)(3) לחוק המעצרים.

באשר לחלופת המעצר שהוצגה - היינו לשחרר המשיב לבית אמו, עתרה המבקשת לדחות חלופה זו הואיל ומדובר בכתובת מגוריו של המשיב, משם ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום וגם הואיל ומדובר בערבה המטפלת בילדה בת 6 וכן מדובר בערבה שבעבר שימשה חלופת מעצר עבור המשיב בתיק אחר וחרף זאת הפר המשיב את מעצר הבית, עובדה אשר אושרה על ידי הערבה במסגרת חקירתה ע"י ב"כ המבקשת.

באשר לבקשת ב"כ המשיב לדחות את הדיון שוב לקבלת תסקיר מעצר אשר יבחן את מסוגלות אימו של המשיב לשמש חלופת מעצר עבורו ראוי להפנות לבש"פ 7328/06 פלוני נ' מדינת ישראל.

" סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו-1996 בעניין מעצר עד תום ההליכים, קבע את האיזון הראוי בין הזכות לחירות של נאשם שטרם הוכחה אשמתו, לבין הסכנה הנשקפת מצידו לכלל הציבור. סעיף זה מורה, כי גם עם קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של נאשם, לא יורה בית-המשפט על מעצרו עד תום ההליכים, אלא אם ראה, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה. בדיקה זו, של קיום חלופת מעצר ראויה, נסמכת היא על אדניה היסודיים של חזקת החפות ושל הזכות לחירות ולהליך הוגן, אשר עוגנו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מנגד, עומדות הן זכויותיו של כלל הציבור לביטחון אישי לגופם ולקניינם, וכן הרצון למנוע שיבושים בהליך המשפטי. בהתאם לכך, על בדיקת חלופת המעצר להיות קפדנית ומדוקדקת ולהעריך בנסיבות המקרה את מסוכנותו של העורר, הן באשר לחשש לחזרה על מעשים דומים והן באשר לחשש לשיבוש הליכי משפט. לאחר מכן, עליה לוודא, האם יכולה חלופת מעצר כלשהי לאיין מסוכנות זו. לבסוף, יבדוק בית-המשפט את החלופה הספציפית המוצעת, והאם עומדת היא במטרתה לאור הנסיבות (בעניינים אלה ראו, בין היתר, בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה (טרם פורסם); בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 523; בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(4) 720;  בש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 6466/06 מוסא עקול נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

בהקשר זה אציין, כי על-אף היות שירות המבחן גוף מקצועי וחשוב, העושה מלאכתו נאמנה, הרי שהינו גוף מסייע ולא מחליט. שירות המבחן מתרכז, מטבע הדברים, בשיקולים השיקומיים והטיפוליים. בית-המשפט הוא זה אשר יקבע בסופו של דבר את האיזון הראוי, בשים ליבו להמלצת שירות המבחן, בין יתר השיקולים אשר נמנו לעיל"

בהתאם לאמור לעיל, שקלתי בקפידה את בקשת הסניגור ולא נראה לי כי ניתן במקרה זה להסתפק בחלופת מעצר. מקובל עלי, כי בימ"ש לעולם אינו מתפרק מחובתו לבחון חלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של נאשם פחותה, גם כאשר מדובר בעבירות סמים. הבחינה היא אינדיבידואלית, תוך התייחסות למהות העבירה ולמיהות העבריין. אין מדובר ב"ישום מיכני" של נוסחה אלא בשקילה עניינית של מכלול הנסיבות.

בענייננו, מדובר במשיב יליד 1985, לחובתו 2 הרשעות קודמות, הראשונה משנת 2004 בגין עבירות אלימות, השניה ת.פ. 1331/04 משנת 2005 בגין פקודת הסמים המסוכנים במסגרתה הוטלו על הנאשם 2 מאסרים על תנאי הראשון בן 10 חודשים והשני בן 6 חודשים שלא יעבור עבירות בגין פקודת הסמים המסוכנים.

עוד עולה כי כנגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום נוסף בגין עבירות של החזקת סכין והפרת הוראה חוקית (בכך שהמשיב הפר מעצר בית שהיה נתון בו בפיקוח אמו).

 אמו של המשיב הגב' חיימוביץ' התייצבה בפני והביע נכונותה והסכמתה לשמש חלופת מעצר עבור המשיב.

אולם, לא השתכנעתי כי אמו של המשיב מסוגלת לשמש חלופת מעצר עבורו ולהציב גבולות להתנהגותו וגם הואיל ובעבר כשהיה המשיב משוחרר בתיק אחר במעצר בית בפיקוחה הפר המשיב את מעצר הבית (בבש 1905/04 בימ"ש אשקלון) גם מדובר בערבה שמטפלת בילדה בת 6 ואף מסרה בחקירתה כי היא היחידה שדואגת לכלל הסידורים של המשפחה לרבות ליווי הילדה לגן.

פסיקתו של בימ"ש העליון בסוגיית המעצר עד תום ההליכים כאשר מדובר בעבירות סחר בסמים הינה עקבית. המסר העובר בה כחוט השני הינו כי המלחמה בנגע הסמים, איננה מותירה מקום לפשרות.

לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, לא שוכנעתי שנסיבותיו של המשיב חריגות ויוצאות דופן המצדיקות לעשות שימוש בחלופת מעצר וזאת בהתחשב במהות העבירות המיוחסות למשיב, עברו הפלילי הכולל שני מאסרים על תנאי וחרף זאת בחר המשיב להמשיך לכאורה בפעילותו בהפצת הסם. דבר המעיד על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו לביטחון הציבור. מה גם שלא שוכנעתי שיש בחלופה שהוצגה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב.

על כן, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.