החלטה בתיק בש 93329/07

1.                  המבקש הורשע, על פי הודייתו, בעבירות של תקיפה וגרימת חבלה, גניבה ואיומים (בתיק העיקרי) ובעבירה של החזקת סכין (בתיק שצורף) ודינו נגזר למאסר בפועל של 38 חודשים (בניכוי ימי מעצרו) ולמאסרים על תנאי שונים.

2.                  בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע המאסר בפועל, לצורך הגשת ערעור, נדחתה על ידי בית משפט קמא והוא החל בריצוי מאסרו ביום 21.9.07.

3.                  המבקש עתר, ביום בו החל את ריצוי מאסרו, לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל. הטעם העיקרי לבקשתו - עת נגזר דינו שהה המבקש במוסד "רמות יהודה" במסגרת קהילה טיפולית לנפגעי סמים. ביהמ"ש קמא לא שעה לבקשותיו להזמנת תסקיר בנוגע לסיכויי השיקום שלו וקטע באחת את תהליך הגמילה בו החל. מכאן הבקשה להפסיק את מאסרו של המבקש על מנת לאפשר לו לחזור לטיפול הקהילתי, עד להכרעה בערעור, ערעור שהוגש לאחר הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע בלא נימוקים. ביום 25.9.07 הוריתי על עיכוב ביצוע המאסר בפועל בכפוף לתנאים. משלא מולאו התנאים נותר המבקש במאסר עד לדיון בבקשה במעמד הצדדים.

4.                  בישיבת יום 16.10.07 הלין ב"כ המבקש על התנהלותו של ביהמ"ש קמא, אשר התעלם מהעובדה, כי תהליך הגמילה בו החל המבקש, היה כחלק מתנאי שחרורו מהמעצר - ביום 4.7.07. חרף התנגדות המשיבה, הורה בית המשפט  על שחרורו של המבקש מהמעצר ישירות למעצר בית בקהילה הטיפולית "רמות יהודה" החל מ-30.7.07.

על החלטה זו לא הוגש ערר מטעם המשיבה, כך שעד למתן גזר הדין שהה המבקש במסגרת הטיפול כחודשיים ימים.

5.                  המשיבה מתנגדת לבקשה משום חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, אורך תקופת המאסר והעבר המכביד שלו.

6.                  חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, עברו המכביד (עבירות רכוש, החזקת סכין, שוד מזוין, סמים, בריחה ממשמורת והפרעה לשוטר במילוי תפקידו והוא אף ריצה מספר מאסרים בפועל לתקופות ממושכות) ואורך תקופת המאסר שנגזרה עליו אינם עושים חסד עם המבקש, בלשון המעטה, ומטים את הכף לדחיית הבקשה. גם סיכויי הערעור אינם מזהירים ויש להניח שגם אם יתקבל הערעור תקוצר תקופת המאסר ולא תבוטל לחלוטין. אמנם, לענין סיכויי הערעור אין לומר כי כל אימת שסביר להעריך, כי ערכאת הערעור לא תבטל כליל עונש של מאסר, מתחייבת מאליה המסקנה, כי המאסר לא יעוכב (ע"פ 8072/06 פלוני נ. מדינת ישראל תק-על, 2006(4) 3171. עם זאת במאזן השיקולים הכולל אין ספק שדין הבקשה להידחות.

7.                  השאלה היא אם יש בעובדה שלעת שנגזר דינו של המבקש היה המבקש בתהליך גמילה יש בה, כנגד כל אלה, להטות את הכף לקבלת הבקשה בפרט כשתהליך הגמילה בו היה ביוזמת בית המשפט, כפי שתואר לעיל.

8.                  אפתח ואומר, כי דעתי אינה נוחה מהתנהלותו של בימ"ש דלמטה, אשר סירב לבקשת המבקש להזמין תסקיר, אשר יבחן את השינויים שחלו במבקש, אם חלו, מאז החל בתהליך ואת הסיכויים לשיקומו. מן הראוי היה להורות על הזמנת תסקיר, כאמור, ולגזור את דינו לאחר שיהיו הנתונים הללו בפני בית המשפט.

עם זאת, דומה שחרף התנהלות זו של ביהמ"ש קמא לא אוכל להעתר לבקשה. בשורה  ארוכה של החלטות חזר ביהמ"ש העליון והבהיר, כי אין מקום להורות על הפסקת מאסר בפועל לצורך המשך הליך גמילה תוך שהשוא מציין, כי ניתן להמשיך הליך זה בין כתלי בית הסוהר (ר' לענין זה ע"פ 5162/06 פדידה נ. מ"י תק-על 2000(3) 1684; ע"פ 6658/06, קורוסטליוב נ. מ"י תק-על 2006(3) 4028, בו נבחנה אפשרות המשך הליך גמילה בכלא חרמון;  ע"פ 5508/06,  לאונטייב נ. מ"י תק-על 2007(1) 1056;  ע"פ 312/06 שמואלי נ. מ"י  תק-על 2006(1) 1931;   ע"פ 6585/07 י' א' נ. מ"י  תק-על 2007(3) 2839).

הגם שניתן לנסות ולאבחן את העובדות בחלק מן המקרים שהובאו לעיל אל מול העובדות שבפנינו נראה כי אבחנה זו תהא בשוליים. העובדות בבסיס הינן אותן עובדות, והאיזון הכולל הינו אותו איזון שנעשה בהם. כך גם במקרה שלנו.

9.                  אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

10.              המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה בלשכתי היום ה' בחשון, תשס"ח (17 באוקטובר 2007) בהעדר.

                                                                                                     _______________                                                                                                 

שוחט שאול, שופט

קלדנית: ב.ש. אורלי-דיאנה

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: