החלטה בתיק בש 93270/06

השופט שלי טימן - אב"ד

1.         ביום 5.9.06 הופיעו הצדדים והציגו בפנינו כתב אישום מתוקן, שבעובדותיו הודה הנאשם והורשע.

2.         הצדדים הסכימו ביניהם על עובדות כתב האישום המתוקן, אך לא הגיעו להסכמה לעניין העונש שיושת על הנאשם. עוד הודיעונו הצדדים, על הסכמתם כי יערך תסקיר בעניינו של הנאשם.

3.         המחלוקת בין הצדדים נסבה על בקשתה (המאוחרת למועד ההודעה על ההסכמה) של המאשימה, כי ייערך אף תסקיר נפגע. לבקשה זו התנגד ב"כ הנאשם.

טענות הצדדים

4.         בא כוח הנאשם טען בפנינו, כי נושא התסקיר אודות הנאשם, עלה עוד במהלך המשא ומתן עם הפרקליטה המטפלת על ההסדר ואף קיבל ביטוי במעמד הצגת ההסדר הדיוני. עם זאת, סייג בא כוח הנאשם דבריו והודה כי במשא ומתן הותנה ההסדר בהסכמת פרקליטת המחוז, ואילו עניין התסקיר לא קיבל התייחסות סופית על ידה. עוד סבר ב"כ הנאשם, כי לתפיסתו, לאחר הסדר בין הצדדים והצגתו בפני בית המשפט, אין מקום לבקשה נוספת שלא באה עליה הסכמה. לדבריו, בקשה שמבקש אחד הצדדים להציג בפני בית המשפט ותכנה לא הוסכם על הצדדים, מהווה חריגה מההסדר.

עוד, הרחיב ב"כ הנאשם ואמר כי לטעמו, אם לאחר כריתתו של הסדר דיוני בין הצדדים, תמשיך ותתאפשר פרוצדורה של הגשת בקשות לבית המשפט כמו אלו - הדבר 'ישמיט את הקרקע' ממהותו של ההסדר.

5.         לעומתו, טענה באת כוח המאשימה כי במסגרת המשא והמתן בין הצדדים, לא הוסכם על עריכת תסקיר בעניינו של הנאשם. לגרסתה, פנה אליה ב"כ הנאשם ביום הדיון (או יום קודם לכן) וביקש הסכמתה לתסקיר אודות הנאשם. וכיוון שהיא לא ראתה מניעה לכך, ומשסברה כי לא יהיה בכך לשנות מעמדתה של הפרקליטות כי בעניין הטיעונים לעונש לא סוכם דבר ובידי ב"כ המאשימה האפשרות להוסיף ולהביא ראיות נוספות לעניין העונש, נתנה אישורה לעריכתו של תסקיר מסוג זה.

6.         השאלה הניצבת בפנינו, איפוא, היא האם יש בכוחן של הסכמות הצדדים במסגרת הסדר טיעון, שאינו כולל הצעה משותפת כלשהיא לעניין העונש, כדי להגביל האפשרות בידי באת כוח  מאשימה לבקש כי ייערך תסקיר נפגע עבירה, כמשמעותו בחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב - 1982.

דיון והכרעה

7.         סעיף 187(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982, העוסק בעריכת תסקיר נפגע, נותן בידיו של בית המשפט כלי נוסף, במכלול הכלים שהעניק לו המחוקק, כדי לעזור במלאכת גזירת הדין, ועל מנת שהתוצאה תהיה מאוזנת ותתחשב במירב הגורמים והנסיבות  הרלוונטיים לעונש.

      וזהו לשון הסעיף:

"הרשיע בית המשפט נאשם בעבירת מין, רשאי הוא להורות לעובד ציבור, שמינה לענין זה שר העבודה והרווחה, לערוך ולהגיש לו תסקיר על מצבו של הנפגע בעבירה (להלן - הנפגע), ועל הנזק שנגרם לנפגע כתוצאה מן העבירה."

8.         סעיף זה, מטרתו, כעולה מעיון בדברי ההסבר להצעת החוק "לאפשר, לאחר הכרעת הדין, כי במהלך ההליך לגביית הראיות לעניין העונש שיוטל על הנאשם בעבירות מין, יהיה בית המשפט רשאי לבקש גם תסקיר של קצין מבחן על מצבו של הנפגע" (הצעות חוק 2290, מיום כ"ה בתמוז תשנ"ד (4 ביולי 1994) עמ' 535). מי שהרשות והסמכות בידו להורות על הגשת תסקיר הנפגע, אם כן, הוא בית המשפט; אם ביוזמת התביעה ואם ביוזמתו-שלו.

9.         אל מול סמכות זו של בית המשפט, עומד הסדר הטיעון אשר לעמדתנו מגביל את הצדדים מהצגת בקשות עתידיות בפני בית המשפט, בעניינים עליהם הוסכם. אך חשוב לזכור כי אין הוא מגביל את בית המשפט, הרשאי לדחות את ההסדר במקרה ומתקיימים טעמים מיוחדים לכך, ואף אינו כבול בעונש, באם מוסכם כזה על הצדדים.

10.        חשיבות כיבודו של הסדר הטיעון נובעת משילובם של גורמים אוביקטיביים חיצוניים-חברתיים עם גורמים סוביקטיביים-פנימיים-אישיים של הנאשם. הכל מסכימים כי האינטרס הציבורי, במובנו הרחב, מעודד את קיומם של הסדרי הטיעון. הסדרים אלה מהווים נקודת איזון ה"משקללת" את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית; את שיקולי המניעה והתגמול בהתבסס על המדיניות העונשית הכללית הנהוגה בבתי המשפט; ואת השיקול השיקומי, אל מול פריסה רחבה יותר של אכיפת החוק ובכך יש כוח מרתיע כשלעצמו, העשוי לאזן את אפקט ההקלה בעונש במקרה הקונקרטי. ודוק, הסדרי טיעון נועדו לקצר את עינוי הדין של הנאשם ושל נאשמים פוטנציאליים הממתינים לכתב-אישום נגדם, ולייעל את מערכת עשיית הצדק. מבחינה ערכית, יש להסדר הטיעון ערך מוסף כאשר העבריין מקבל על עצמו אחריות למעשיו (ראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2)421).

11.        בע"פ 2034/91 פלוני נ' מדינת ישראל ( לא פורסם), קבע כב' הנשיא שמגר, כי בית המשפט איננו "זרועה הארוכה של התביעה או של הסנגוריה ואיננו פועל לעולם לפי תכתיביהם, ללא שיקול דעת עצמאי". אף על פי כן, קבע הנשיא כי בדרך כלל יכבד בית המשפט את הסדר הטיעון, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים השוללים זאת.

12.        על הסדר טיעון, ככל חוזה המבטא הסכמה בין שני צדדים, להיחתם תוך גמירות דעת ומסוימות. במקרה של הסדר טיעון, הנחיות פרקליט המדינה (הנחיה מס' 8.1 - הנחיות לעריכת הסדר טיעון) קובעות כי בכל מקרה, רצוי שהסדר הטיעון יהיה בכתב. 

13.        מחשיבותם הרבה של הסדרי הטיעון ומהאינטרס הציבורי הרב בקיומם, נגזרת החשיבות הרבה באכיפתם. על מנת שמוסד זה ימשיך להתקיים, יש צורך כי הנאשם יוכל להסתמך על המוסכם בהסדר הטיעון וכנובע מכך, ועל סופיות הדיון בבקשות הנוגעות לאישומים הנכללים בו. במקרה ונאפשר, לאחר חתימת ההסכם, הצגה שרירותית ונוספת של בקשות, שאינן נובעות משינוי בלתי צפוי בנסיבות, לא יוכל הנאשם להסתמך על הכתוב בהסדר ומכך יקטן רצונו להיקשר בהסכמים כגון דא.

14.        על אינטרס הנאשם בהסדר הטיעון הרחיב בית המשפט העליון לא אחת, וקבע כי הוא מהווה אינטרס מרכזי שיש להתחשב בו. אינטרס הנאשם הנו כפול ומורכב מאינטרס ההסתמכות ואינטרס הציפייה: "אינטרס הציפייה הוא עינוי הדין העובר על נאשם שצפה לכך כי הבטחה שניתנה לו תקויים (...) אינטרס ההסתמכות, הוא האינטרס של הנאשם אשר פעל על יסוד הבטחת השלטון, מסר מידע, הודה בעובדות כתב האישום או שינה בדרך אחרת את מצבו" (בג"צ 218/85 תקוה ארביב נ' פרקליטת מחוז ת"א ואחרים, פ"ד מ(2)393). כאשר נאשם מגיע להסדר טיעון ומקיים את חלקו, בכך שהוא מודה בעבירות אותן ביצע, קיימת תקווה מוצדקת בליבו כי שאר הצדדים להסדר יקיימו את חלקם; וכנובע מקיום זה, לא יתווספו האשמות ובקשות נוספות אשר עלולות להרע את מצבו ובכך לפגוע באינטרס ההסתמכות והציפייה של אותו נאשם (ראו ע"פ 1289/93 יאיר לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 158, בעמ' 175-176). עוד, בנושא זה, נכתב בעניין פלוני לעיל (ע"פ 1958/98) בו הרחיב הנשיא ברק (כתוארו דאז): "מעצם טיבו של הסדר הטיעון נובע כי הנאשם, שוויתר על זכותו לניהול הליך אשר בו נטל ההוכחה על התביעה, מצפה ומקווה לקבל מידי בית המשפט את התוצאה המבוקשת - הקלה בעונשו". ציפייתו של הנאשם כי בית המשפט יתחשב בתרומתו למיצוי הדין עמו, נובעת מהסדר הטיעון המהווה בסיס לצמיחתה של זאת.

ומן הכלל אל הפרט

15.        הכללים שנתגבשו, בעניין אימוצו של הסדר טיעון, הובאו על ידי כדי להסביר, מדוע ביקשנו מהסניגור לברר שוב, ולהביא בפנינו את השתלשלות העניינים העובדתית, שהובילה להסדר הדיוני, כפי שהוצג בפנינו; וכיצד עלינו ליישם את הכללים על ההסדר שנתגבש בפועל.