החלטה בתיק בש 93099/07

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (להלן - הבקשה).

בבקשה נטען (תמצית העיקר): ודים קוסטנקו (להלן - המתלונן) נשוי לטטיאנה, אמה של אולגה, והתגורר עימה בדירה שברח' ההגנה 36 בבת ים (להלן - הדירה). המשיב הינו בן זוגה של אולגה. ביום 23.8.07 בשעה 23:30 לערך, לאחר ויכוח בין המשיב ובת זוגתו לבין המתלונן, עזב המתלונן את הדירה. המשיב נטל סכין מטבח באורך כ-30 ס"מ (להלן - הסכין), וירד לרחוב הסמוך לדירה. המשיב חיפש את המתלונן, הבחין בו, התקדם לעברו, הניף את הסכין לעברו ואמר לו שיעוף משם. המשיב נטל אבן וזרקה לעבר המתלונן. בהמשך, המשיב הניף את הסכין לכיוון המתלונן, רץ לעברו ודקר אותו בבטנו. למתלונן נגרמו נזקים חמורים - קרע וחיתוך בשרירים וחורים במעי. המתלונן עבר ניתוח ואושפז בבית חולים. לאחר הדקירה עלה המשיב לדירה, שטף את הסכין, נטל אותה עימו והלך לעבודתו. קיימות נגד המשיב עילות מעצר של מסוכנות ושיבוש מהלכי משפט.

גירסת המשיב: הוא לקח סכין גדולה מהדירה. הוא ירד מהדירה כשהוא אוחז את הסכין בידו כדי להפחיד את המתלונן, ולאיים. הוא חיפש את המתלונן, ראה אותו, והתקדם לעברו. המתלונן רץ אליו. המשיב זרק על המתלונן אבן שפגעה בגבו. המתלונן המשיך לרוץ אליו. המשיב החזיק את הסכין קדימה ואז המתלונן ניתר על המשיב, והסכין התחככה בחולצת המתלונן, שנשרט.

חומר הראיות בתיק זה כולל בעיקר: 2 עדויות המתלונן, הודעת המשיב, שיחזור (דיסקים לצפיה - השיחזור והחקירה), דו"ח מבי"ח וולפסון, תמונות, דו"חות פעולה, עדויות אשת המתלונן ובתה.

ישנן ראיות לכאורה המוכיחות את אשמת המשיב בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום :

לכאורה, המשיב דקר את המתלונן בסכין שהמשיב הביא עימו, דקירה חזקה, בבטנו:

1. עדותו מיום 24.8.07, בשעה 12:20, של המתלונן - עדות שנמסרה במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים וולפסון: הוא הגיע הביתה אחרי העבודה בערב, ובדירה היתה בתה של אשתו, אולגה, עם החבר שלה. הוא רצה להיכנס כי הוא גר שם. אולגה לא פתחה את הדלת וזרקה את המזוודות שלו. הוא ירד למטה והסתובב על יד הכניסה לבית. החבר של אולגה יצא, ונתן לו פעם אחת את הסכין בבטן (בעמ' 1, שו' 2-7, 12-13, 18-19; ראה גם בעדותה של טטיאנה קוסטנקו, אשתו של המתלונן, מיום 24.8.07, בשעה 12:40 לגבי דקירת המתלונן ע"י המשיב - בע' 1, ש' 17-18, 23-24). 

2. עדותו מיום 26.8.07, בשעה 20:50, של המתלונן: הוא הגיע לבית שברח' ההגנה 36 בבת ים, ועלה לדירה שם היו אולגה (בתה של טטיאנה שהיא אשתו בנפרד של המתלונן) והמשיב.הוא ביקש מאולגה שתקרא לאשתו ואמר לה לקחת את חפציו חזרה הביתה (אחרי שזרקה אותם החוצה). הוא שמע את המשיב אומר לאולגה "תביאי לי סכין, אני אגמור אותו...עכשיו.". המתלונן החליט לא להסתבך וירד לרחוב, ליד הכניסה לבנין. המשיב היה אחריו ובידו אבן גדולה. המשיב זרק עליו את האבן. מיד אח"כ המשיב רץ אל המתלונן ודקר אותו עם הסכין בבטן. מעיו של המתלונן יצאו החוצה. המתלונן לקח את מעיו בידיו וברח (בע' 1, שו' 1-8; בעמ' 2, שו' 9). המשיב דקר אותו בבטן פעם אחת עם הסכין חזק מאוד. הסכין היתה גדולה (בעמ' 2, שו' 14-20, 39-40, 43-44; ראה תמונה מיום 24.8.07 של הסכין - באורך של 30 ס"מ, כשהלהב באורך של כ-20 ס"מ).

ראיות לכאורה שמחזקות  את גירסת המתלונן :

3. נזקים חמורים שנגרמו למתלונן כתוצאה מדקירת המשיב, שהצריכו ניתוח ואישפוז: דו"ח מיום 24.8.07 מבית החולים וולפסון: הצדקה לניתוח: הובא ע"י מד"א לאחר ארוע של דקירה בבטן מרכזית תחתונה עם מעיים מדממים מחוץ לחלל הבטן, לא יציב המודינמית, הכרה מעורפלת. נלקח בדחיפות לחדר ניתוח. ממצאים: דם רב בחלל הבטן, קרע בשרירים שמאלי וימני מהסכין, 3 חורים במעי עם דימום פעיל, חדירת הסכין עד עצם הכסל תוך חיתוך שרירים ודימום פעיל באזור. התחלת הרדמה ב-24.8.07, ב-00:31. מהלך ניתוח: הרדמה כללית. כריתת מעי כ-30 ס"מ עם החורים. ניסיון השתלטות על הדימום. הדימום נמשך (ראה גם:מסמך ממד"א ומחדר מיון של ביה"ח וולפסון מיום 23.8.07; תמונות של כתמים חשודים כדם על הכביש).

4. גירסת המשיב - הוא ירד מהדירה כשסכין גדולה בידו, אל המתלונן, שניתר אליו, ונשרט מהסכין: אולגה אמרה לו שהמתלונן שיכור, בועט בדלת ומקלל. המשיב אמר שיבוא ויסלק אותו. המשיב הגיע בסביבות 23:20, ראה את המתלונן עומד בדלת מקלל ושיכור לגמרי. המתלונן אמר שהוא רוצה רק בגדים. המשיב ואולגה הוציאו את מזוודותיו. המתלונן בעט בדלת, דפק בכוח וקילל. המשיב אמר לאולגה שהוא יילך ויפחיד את המתלונן. הוא שמע שהמתלונן אדם מסוכן. המשיב לקח מהמטבח סכין גדולה, כ - 30 ס"מ, ידית בצבע חום, וירד עם הסכין ביד שלו. זו הסכין שהוא נתן לשוטרים.הוא ראה את המתלונן. המתלונן החל לרוץ מהר והיה מסטול. המשיב אמר לו תוך כדי שהוא מניף את הסכין שילך מפה. המתלונן התקרב אליו מרחק של 2 מ'. המשיב הרים אבן וזרק על גבו של המתלונן. המתלונן המשיך להתקרב, והמשיב המשיך להחזיק את הסכין קדימה וביקש מהמתלונן להתרחק. ואז המתלונן ניתר על המשיב, והסכין התחככה בחולצתו. המתלונן רק נשרט. המשיב משך את ידו אחורה. המתלונן הניח את ידו על חזהו וברח. המשיב עלה לדירה, ראה שיש על הסכין בקצה טיפת דם, הוא שטף את הסכין, לקח אותה איתו והלך לעבודה (בהודעתו מ-24.8.07 בשעה 16:11; להלן - הודעת המשיב; ראה גם בהודעתה מיום 24.8.07 בשעה 14:50 של אולגה, חברתו של המשיב - בעמ' 3, שו' 58).

5. ב"כ המשיב טען: המשיב הצטייד בסכין כתוצאה מפחדו מהמתלונן (בעמ' 4 לפר', שו' 24-25). ואולם: לא זו גירסת המשיב עצמו. המשיב לא טען כלל שהוא פחד מהמתלונן. אדרבא: לפי גירסת המשיב עצמו, הוא היוזם והוא שהתחיל בהתרחשות ארוע הדקירה - הוא, המשיב, ירד מהדירה כשסכין בידו, להפחיד את המתלונן, לאיים עליו, והוא המשיב, חיפש את המתלונן, החל להתקדם לעבר המתלונן, כשהסכין שלופה בידו (ראה בשיחזור; בתמליל השיחזור, בעמ' 2 ובעמ' 3).

6. לכאורה - אי אמירת אמת ע"י המשיב והעדר סבירות בחלקים מגירסתו:

א. המשיב טען: המתלונן ניתר עליו, וכך נפגע מהסכין (בהודעת המשיב, בעמ' 2, שו' 19-20).

ואולם: לפי ניסיון החיים והשכל הישר, זו גירסה בלתי סבירה. הרי די במראה הסכין הגדולה כדי להרתיע. זאת ועוד: בלתי סביר שהמתלונן, גם בהיותו שיכור, יטיל עצמו על הסכין בעוצמה כזו שהיא תחדור עמוק לבטנו; מה גם, שלמראה השיחזור וההדגמה שעשה המשיב בעת גביית הודעתו במשטרה, לא מתקבל על הדעת כיצד באופן מעשי ייתכן שכך ארע וזאת כשהמשיב מושיט קדימה יד ישרה שאוחזת בסכין (בשיחזור - מונה מס' 13:45 ואילך,ובעת גביית הודעת המשיב במשטרה). זאת ועוד: בשיחזור טען המשיב, שהמתלונן "רץ במהירות כמו משוגע" ואז הוא קפץ, פתאום עשה תנועה כזאת, ונעלם, הכניס עצמו על הסכין (בשיחזור; בתמליל השיחזור, בעמ' 3, אמצע). ואולם : לא סביר שאחרי שהאבן פגעה בגבו המתלונן ימשיך לרוץ כמו משוגע ופתאום, בלי כלום, בלי תנועות ידיים (ראה בשיחזור לעיל) יטיל את גופו קדימה כמתאבד על הסכין הזקורה מולו. בנוסף, אם בכלל, הרי שמקומה של הכרעה בטענה זו הוא בדיון באישום לגופו (בש"פ 1698/99 צצשווילי ). ודוק:לאחר שהמתלונן נדקר המשיב לא הזעיק עזרה רפואית והלך,כמתוכנן, לעבודתו.

ב. המשיב טען: המתלונן רץ לעברו, התקרב והמשיך להתקרב אליו וניתר אליו (בהודעת המשיב, בעמ' 2, שו' 15-20).

ואולם: המשיב אמר שהוא זרק אבן על גבו של המתלונן (בהודעת המשיב, בעמ' 2, שו' 18). מצב דברים זה לא מתיישב עם מתלונן שרץ לעברו ומתקרב אליו, אלא עם מתלונן שלא עושה כן.

ג. המשיב טען: הוא הרגיש שהסכין התחככה למתלונן בחולצה, והוא חשב שהמתלונן רק נשרט. בקצה הסכין היתה טיפה דם (בהודעת המשיב, בעמ' 2, שו' 20-21, בעמ' 3, שו' 48-49).