החלטה בתיק בש 93012/06

1.         ערר על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת הדסי הרמן) בת"מ 11199/97, מיום 17.7.06 שבה נדחתה הבקשה של העורר ( להלן: לוינשטיין) והמשיבה הפורמלית - אישתו, לביטול ערבויות ובה הוחלט גם לחלט את סכום הפקדון שהופקד כערובה, בסך 40,000 ש"ח על חשבון הקנס שלא שולם.

2.         הרקע להחלטה זו הוא רב שלבים, מכל מקום למען הקיצור וכדי ליתן תמונה, ולו כללית, הצריכה לבירור הענין, להלן העובדות הרלבנטיות העיקריות:

במסגרת חקירת מכס שהתנהלה נגד לוינשטיין ואישתו שוחררו השניים ב-8.5.97 בהסכמה, בערובה ובתנאים שכללו: ערבות בנקאית על סך 100,000 ש"ח, ערבות צד ג' על סך 100,000, ערבות עצמית על סך 300,000 ש"ח, הפקדת דרכונים והוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ.

לאחר מכן הוגשו בקשות שונות להפחית את גובה ההפקדה. בסופו של דבר החליט בית משפט השלום ב-30.7.97 על שינוי התנאים באופן שתופקד ערבות בנקאית על סך 40,000 ש"ח וכן יעוקלו זכויות לוינשטיין ואשתו בשתי יחידות נופש לטובת המדינה. יתר התנאים שמולאו נשארו על כנם.

לוינשטיין הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי הן על הרשעתו והן על חומרת עונשו. בהמלצת בית המשפט שדן בערעור חזר בו לוינשטיין מהערעור על ההרשעה ואילו לענין העונש הועמד הקנס על 100,000 ש"ח, או 4 חודשי מאסר תמורתו. נקבע כי הקנס ישולם ב-5 תשלומים החל מ-1.4.05. 

לוינשטיין הגיש בקשה לריצוי המאסר חרף הקנס בחופף למאסר אותו הוא מרצה בגין התיק, אך בקשתו נדחתה. גם ערר על החלטה זו לבית המשפט העליון נדחה.

בפועל, הקנס לא שולם.

עד כאן הרקע ומכאן נחזור לנשוא הערר דנן.

3.         ב-6.7.06 הגישו לוינשטיין ואישתו בקשה לביטול ערבויות במסגרת תיק המעצרים. המשיבה התנגדה לבקשה וכחלק מתגובתה עתרה גם להורות על חילוט סך 40,000 ש"ח על חשבון הקנס שלא שולם.

בית משפט קמא החליט כי "מסכום הקנס יקוזז הפיקדון בסך 40,000 ש"ח ולגבי היתרה ישארו הערבויות בתוקף". על החלטה זו כאמור הערר שבפני.

4.         בערר הועלו ארבע טענות מרכזיות:

א.         לא היה מקום לדחות את בקשת לוינשטיין ואשתו מבלי לקיים דיון בנוכחות הצדדים, או מבלי שהיו בפני בית המשפט טיעוניהם.

ב.         לא ניתן להורות על חילוט, משלא הוגשה בקשה פורמלית, אלא זו עלתה רק במסגרת תגובת המדינהלבקשת לוינשטיין לביטול הערבויות.

ג.          הערבויות נועדו להבטיח את תנאי השחרור וריצוי המאסר ולא נועדו להבטיח את תשלום הקנס ובמילים אחרות יש לדון בסוגיה מתי פוקע תוקף הערבויות, ומה תכליתן.

ד.         לא ניתן לחלט את ערבויות האישה, באשר בסופו של יום כלל לא הועמדה לדין פלילי.

5.         לאחר ששמעתי את נימוקי הערעור ותשובת המדינה ועיינתי בכל הנספחים והמסמכים שהוצגו לי, עולה כי בית משפט קמא נתן את החלטתו בבקשה לשינוי ערבויות על יסוד הבקשה ותגובת התביעה בלבד. במסגרת אותה תגובה ביקשה המדינה לחלט את הערבויות הקיימות בתיק. בית משפט קמא אכן לא ביקש תגובה לבקשה נוספת זו, דהיינו חילוט הערבויות, ולא קבע את התיק לדיון.

כתוצאה מכך ללוינשטיין ולאישתו למעשה לא ניתנה הזדמנות להתייחס לבקשת חילוט הערובות ולהביע עמדתם וטיעוניהם לגביה. משכך למעשה נשללה מהם זכות זו בשלב הדיוני, שבו ראוי היה לישמה. זכות הטיעון היא זכות בסיסית אשר יש להקפיד בה (גם כשמדובר לכאורה בבקשות "טכניות"). אי לכך, מן הראוי לבטל את החלטת בית משפט קמא, שניתנה ללא תגובה ותוך שנתקפחה זכות הטיעון, על מנת שהצדדים יוכלו לחזור לבית משפט קמא כדי לקיים את ההליך באופן ראוי, זאת תוך מתן זכות הטיעון לגבי הטענות הספציפיות הנוגעות לבקשה לחילוט הערובה, שכאמור, הוכנסה אגב אורחה לתוך התגובה לבקשה המקורית של לוינשטיין.

אין באמור כדי להביע דיעה כלשהי ביחס לתוצאה הסופית, לגופו של עניין.

אשר על כן הוחלט כדלקמן: