החלטה בתיק בש 92980/07

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון רצח, והחזקת נשק שלא כדין.

בכתב האישום נטען (תמצית): עובר ליום 10.7.07 התגלע סכסוך בין המשיב לבין שריף שאוונה (להלן-שריף). ביום 9.7.07 נסע שריף לביתו של המשיב, וקרא לו לרדת לשוחח עימו.המשיב סירב. שריף צעק למשיב: "זבל, אני עוד יראה לך.". בהמשך התקשר שריף למשיב ואמר לו כי למחרת בבוקר הוא יבוא לקחתו שכן יש להם עבודה משותפת בנגב. ביום 10.7.07, בשעה 07:30 לערך, התקשר שריף למשיב ואמר לו לרדת למטה. שריף נהג ברכבו לביתו של המשיב. המשיב ירד לרכבו של שריף כשהוא מצוייד באקדח, נעמד מחוץ לרכב בצד הנוסע שליד הנהג, בעוד שריף ישב במושב הנהג. בין השנים פרץ ויכוח. שריף אמר למשיב להיכנס לרכב, אך המשיב סירב. שריף קילל את המשיב: "יא זבל תעלה". בהמשך, הוציא המשיב את האקדח שהחזיק וירה בראשו של שריף. שריף ניסה להימלט מהמקום, נהג ברכבו כמה מטרים, סטה ממסלולו, עלה על אי תנועה, פגע בתמרור ובעץ ונעצר. כתוצאה מהירי נגרמו לשריף שברים מרובים בפנים משמאל ובצקת מוחית, והוא איבד את הכרתו, נזקק להנשמה ואושפז בבית חולים עד ליום 22.7.07. 

המבקשת עתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב"כ המשיב חלק על קיום ראיות לכאורה.לאחר שקראתי את הראיות לכאורה, שמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את טיעוני הצדדים בכתב, קבעתי בהחלטתי מיום 30.12.07 שיש ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב בעבירות המיוחסות לו, ודינן של טענות ההגנה בע"פ ובכתב, להידחות.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומה של עילת מעצר.

ב"כ המשיב עתר לשחרור המשיב לחלופת מעצר. התקבל תסקיר שירות מבחן מיום 5.2.08 (תוך שציינתי בהחלטתי לקבל תסקיר, שאין בהחלטה משום הבעת דעה כלשהי בשאלה האם ישוחרר המשיב בסופו של הליך אם לאו). לאור כתב האישום, הראיות לכאורה, בהמשך להחלטתי מיום30.12.07 ולאחר שקראתי חומר, לרבות התסקיר ושמעתי את טיעוני הצדדים, מסקנתי היא שעל אף עברו הנקי של המשיב, גילו - בן כ-46 שנה, ונכותו, הרי שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בעניינו בשחרור בערובה ותנאי שחרור, ודינו של המשיב להעצר עד תום ההליכים המשפטיים.  

אלה נימוקיי :

מסוכנותו של המשיב גבוהה מאד, ולא ניתן לשחררו בחלופת מעצר:

1. לכאורה - על רקע סכסוך עם שריף ולאחר ויכוח ביניהם, הוציא המשיב אקדח, וירה בראשו של שריף. מעשה המשיב הינו חמור ביותר, והוא מלמד על דרגה קיצונית של חוסר שליטה עצמית. מי שנוטל אקדח ויורה בגופו של הזולת הוא מסוכן, גם כשעברו נקי, ויש להגן עת הציבור מפניו. מה גם שלא רק שהמשיב ירה בשריף, אלא הוא ירה בראשו. מי שכך פועל, מסוכנותו גבוהה מאד. ירי המשיב בראשו של שריף, שהיה אך כפסע מנטילת חייו של שריף, איננו מותיר ספק באשר להעדר חלופת מעצר העשוייה לתת מענה סביר למסוכנותו הגבוהה מאד של משיב זה. מעשהו של המשיב מלמד על מסוכנות גבוהה מאד הנודעת ממנו לשלום הציבור באשר הוא. אדם שלא נרתע מירי בראשו של אחר, מדוע נניח כי יירתע מגורם סמכותי בדמות מפקח בחלופת מעצר כלשהי.

2. לכאורה - כתוצאה מהירי ע"י המשיב, נגרמו לשריף שברים מרובים מרוסקים בפנים ובצקת מוחית, הוא איבד את הכרתו, הוא נזקק להנשמה, ואושפז בבית חולים למשך 12 ימים. עוצמת מסוכנותו של המשיב באה איפוא לידי ביטוי מעשי גם בנזקים הגופניים הקשים שגרם לשריף.

3. קצינת המבחן איננה ממליצה על שחרורו של המשיב, גם לא באיזוק אלקטרוני:

מתוך תסקיר שירות המבחן מיום 5.2.08 (להלן - התסקיר): המשיב שלל בעייתיות בהתנהגותו. המשיב ביטא קושי לשוחח בפתיחות ונמנע למסור פרטים אודותם נשאל ע"י קצינת המבחן (בעמ' 2, אמצע העמוד). התרשמות קצינת המבחן היא שהמשיב תופס עצמו כקורבן בסכסוך. הוא התקשה לתת אמון, נמנע מלדווח אודות שימושו בסמים (כעולה מחוו"ד הפסיכיאטרית מיום 14.11.07, בע' 2), ולמסור אינפורמציה ביחס לבעייתיות שבהתנהלותו מול אחי המתלונן. קצינת המבחן איננה יכולה להעריך הפחתה בסיכון במידה והמשיב ישוחרר ממעצר, וקצינת המבחן אינה ממליצה על שחרורו. נוכח האמור בתסקיר, והתרשמות קצינת המבחן מבעייתיות באמון ועקב חוסר ידיעה גם בתנאי הפיקוח הנדרשים עבור המשיב, קצינת המבחן אינה יכולה להמליץ גם על שחרור המשיב באיזוק אלקטרוני (בעמ' 3).

4. מתוך חוו"ד הפסיכיאטרית מיום 14.11.07: בבדיקות הקליניות שנערכו למשיב - הוא התלונן על התקפי זעם (בשעות הערב), ואמר שקשה לו לשלוט על זה ולכן לוקח טיפול הרגעתי (בעמ' 3, למטה). למשיב יש קווי אישיות אנטיסוציאלית (בעמ' 4 למטה). לדברי המשיב, בהיותו נתון במצב נפשי קשה, הוא נטל כמויות גדולות של טיפול תרופתי והרגעתי ( בתסקיר, בעמ' 2).

קיים יסוד סביר לחשש ממשי ששחרור המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט (לפי סע' 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996):

5. עובר למעצרו נראה המשיב בסוכנות נסיעות, כשלדבריו הוא רצה לנסוע לטיול עם הילדים ( אימרת המשיב מיום 2.8.07, שעה 18:14, בע' 1; דו"ח פעולה מהשוטר סדלה מיום 29.7.07, בעמ' 1; דו"חות פעולה מהשוטר אנג'ל מיום 29.7.07 ו-9.8.07). בנוסף: המשיב חש סכנה לחייו ולחיי בני משפחתו ולכן עזב את העיר לוד ועבר להתגורר בכפר זדידה ( בתסקיר,בע' 2).המשיב אמר שאם יצא עכשיו מבית הסוהר, המשפחה של שריף תרצח אותו, והוא, אשתו וחמשת ילדיו מפחדים שיפגעו בהם ( בחוו"ד הפסיכיאטרית מיום 14.11.07, בע' 4). זאת, בנוסף לאימת הענישה העתידית הלכאורית המרחפת מעל ראש המשיב לנוכח עצם העבירות החמורות שלכאורה ביצע, כאמור. הנסיבות דלעיל מבססות חשש סביר ממשי שהמשיב ימלט מן הדין אם ישוחרר לכל חלופת מעצר.

6. מעבר לדרוש, ובלי לגרוע מהאמור לעיל , מתוך התסקיר - המפקח המוצע על המשיב - ראוף - גיסו של המשיב, איננו מצוי בסכסוך שברקע הדברים, עובדה המצביעה על העדר פתיחות ביחסיו עם המשיב, ולכן קצינת המבחן ספקנית לגבי יכולת ראוף לתת מענה לסיכון האפשרי שמהווה, ולהיות מפקח מתאים עבור המשיב (בעמ' 3). כאמור, קצינת המבחן איננה ממליצה על שחרורו.

7. הסכסוך שברקע הדברים, לכאורה עדיין לא הסתיים; כאמור, המשיב עצמו מפחד שירצח ע"י משפחתו של שריף, וגם משפחתו מפחדת מהם ( בחוו"ד הפסיכיאטרית דלעיל, בעמ' 4). ישנו איפוא חשש ממשי, שאם ישוחרר המשיב, עלול הדבר להביא בעקבותיו מעשי אלימות נוספים. 

8. ב"כ המשיב ציין שבתיק העיקרי נקבעה תזכורת ב-4.3.08. אין בכך, ובחלוף הזמן ממעצרו, כדי לשנות מהעדר אפשרות להשיג את מטרת המעצר בענין המשיב בחלופת מעצר, כמפורט לעיל.

 (השווה ככלל בסוגיות דלעיל: בש"פ 3684/04 מלכה ; בש"פ 6321/07 יאסין ; בש"פ 8178/07 עבד אל-רחמן ; בש"פ 9437/07 אבו רמדאן ; בש"פ 511/08 מזעל ).