החלטה בתיק בש 92970/07

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות כדלקמן: אישום ראשון: (המתלונן עו"ד אורי גאון) סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, הצתה, היזק בחומר נפיץ, היזק בזדון והטרדה במתקן בזק. אישום שני (המתלונן אברהם ביריאן) סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, הצתה, היזק בחומר נפיץ, היזק בזדון, הטרדה באמצעות מתקן בזק. אישום שלישי (המתלונן עו"ד יאיר בן דוד) סחיטה באיומים והיזק בזדון. אישום רביעי (המתלונן יעקב אשל) איומים והטרדת עד.

המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (להלן - הבקשה).

בבקשהנטען (תמצית): אישום ראשון - משפחת המשיב יוצגה במשפט ע"י עו"ד, בליווי מתמחה שהיה מאז לעו"ד - הוא המתלונן. משפחת המשיב הפסידה במשפט. מאז החלה מסכת התנכלויות וסחיטה מצד המשיב כלפי המתלונן. אישום שני - המשיב השתמש בשירותיו של עמיל מכס - הוא המתלונן. רשויות המכס החליטו להחרים אחד ממשלוחי הסחורה של המשיב. המשיב החליט שהמתלונן שותף לכנופיה שהקים עורך הדין (המתלונן באישום ראשון) שחבריה מתנכלים למשיב. עורך הדין ועמיל המכס הפכו יעד למסכת סחיטה, איומים ומעשי אלימות קשים. לאורך שנים ועד למעצרו, התחקה המשיב אחרי מעשי שני המתלוננים ובני משפחתם, התנכל להם במשרדיהם, בביתם ובמקומות אחרים, סיכן את חייהם ופגע ברכושם, בדרך של ירי, ניקוב צמיגים, הצתת מכוניותיהם, זריקת רימוני הלם ורימוני עשן ליד ולתוך בתיהם, איומים והטרדות בטלפון. באישומים שלישי ורביעי, המתלוננים-עורך דין וחוקר פרטי לשעבר, נאלצו לסבול מהמשיב מעשי סחיטה, איומים והטרדה. מסוכנות המשיב קשה, ויש חשש שאם ישוחרר ישבש הליכי משפט.  

ב"כ המשיב לא חלק על הארועים שבכתב האישום אלא טען (תמצית העיקר): לא המשיב או מי מטעמו עשה זאת; הראיות הנסיבתיות לא מובילות למסקנה שלפיה לכאורה המשיב הוא שאשם בביצוע העבירות; יש ראיות לכאורה טכניות, אך יש בהן חולשה רבה;  הספקות בולטים; המשיב לא יודע מי ביצע את המעשים שבכתב האישום; המשיב עצור מיום 30.7.07. 

הבסיס המשפטי בסוגיית הראיות לכאורה :

א. נקודת המוצא בהכרעה בשאלת המעצר עד תום ההליכים (גם של המשיב) היא הסתכלות על חומר הראיות "על פניו", ללא הכרעה במהימנותם של עדים. ביהמ"ש יוצר לעצמו תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם (בש"פ 8087/95 זאדה ,פ"ד נ(2) 133, בס' 15 לפסה"ד). קיומה של אמרה המבססת את גירסת התביעה וקיומה של אמרה השוללת את גירסה זו,אין בהם להביא למסקנה שאין סיכוי סביר להרשעה.בשלב המעצר עד תום ההליכים אין השופט קובע ממצאים בטוחים. כל שבידו אינו אלא להעריך סיכויים סבירים (שם, בסע' 16 לפסה"ד).אפשר שבחומר החקירה יהיו עדויות סותרות.לא פעם תתעוררנה שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהן. אין בכל אלה כדי לשלול את ערכן כראיות לכאורה להוכחת האשמה. קיומו של ספק סביר עכשוי באשמת הנאשם אינו שולל מהראיות את אופיין הלכאורי. אם יש בהן פוטנציאל ראייתי כאמור, כי אז הן מהוות "ראיות לכאורה" (שם, בסע' 18 לפסה"ד).

ב. כשבראיות לכאורה נסיבתיות עסקינן - כבענייננו - הרי שהן עשויות להספיק לצורך הרשעה אם הן מובילות בהכרח למסקנה הגיונית אחת, כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום (בש"פ 10689/07 מטור , בסע' 6). מטבען של ראיות נסיבתיות, שהן אינן תומכות באופן ישיר בעובדות הנטענות, אלא שבית המשפט מסיק על יסודן, ועל בסיס ניסיון החיים, את התקיימותן של העובדות הנטענות (בש"פ 10158/07 סולטן ). אף כשמדובר בראיות לכאורה נסיבתיות שאינן נקיות מקשיים - מה שאין כן בענייננו - הרי כשהראיות הנסיבתיות הן בעלות פוטנציאל להרשעה, אין בקשיים כדי לפגוע במשקל הלכאורי של הראיות בשלב זה של ההליך,  והקשיים יבוררו בדיון בתיק העיקרי (השווה ככלל בסוגיה: בש"פ 11444/05 שרביט , בסע' 4).

עיקר הראיות לכאורה בתיק זה, הן: עדויות מתלוננים; אימרות של המשיב בפני מדובב; תמלילי שיחות ופגישות שהוקלטו בין מתלוננים למשיב; עדויות עדים, חוו"ד מז"פ, מזכרים; דימיון בין שיטות הפעולה, לרבות עיתוי הפעולות שנקט המשיב בעיקר כלפי המתלוננים שבאישומים 1 ו-2.

מסקנתי בסוגיית הראיות לכאורה , היא: לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קראתי את הראיות לכאורה ואת הטיעון בכתב של הצדדים, הרי שמסקנתי היא שיש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו, ודינן של טענות ההגנה, להידחות. מארג הראיות לכאורה לעיל ולהלן, לכאורה מוביל בהכרח למסקנה הגיונית אחת, שלפיה המשיב הוא שלכאורה ביצע, בעצמו או ע"י מי מטעמו, את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בחומר הראיות לכאורה בכלל, ובגירסת המשיב בפרט, לכאורה לא נמצא כל הסבר אלטרנטיבי אפשרי וסביר למסכת הראיות הנסיבתיות הלכאוריות העולה מחומר החקירה. בדבריו למדובב, ולמתלוננים, המשיב לכאורה חיבר בין הראיות לכאורה לגבי מעשי העבירה שבוצעו כלפי המתלוננים, לבינו, כמי שביצע בעצמו או ע"י אחרים, את המעשים. ודוק: למיקרא דברי המשיב למדובב, האפשרות שהמשיב לא הוא שאשם בביצוע העבירות היא לכאורה אפשרות דמיונית (בש"פ 5331/07 עבדאללה ); לכאורה מסקנה הגיונית יחידה היא, שרק מי שלכאורה ביצע את העבירות שבאישומים (בעצמו או ע"י מי מטעמו) - היינו המשיב - יאמר את הדברים שאמר המשיב למדובב בשיחותיו עימו ושאמר המשיב למתלוננים בשיחותיו עימם, כמפורט להלן. כל זאת בנוסף לשאר הראיות לכאורה שכנגד המשיב. מה גם שכאמור, מגירסת המשיב לכאורה לא עלה הסבר סביר שיכול היה להתיישב עם חפותו, וליתן מענה למסכת הראיות לכאורה שכנגדו. אם ייטען כי לחלק מהראיות לכאורה - לכל אחת מחלק זה בפני עצמה - יש כוח מחשיד בלבד, הרי שבשילוב הראיות זו בזו, יחדיו, יש כוח ראייתי לכאורי מספיק להרשעת המשיב. צירוף הראיות לכאורה שכנגד המשיב לכאורה לא יכול, הגיונית, להיות תמים ומקרי, ויש בו לכאורה כדי להוכיח את אשמתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום (ראה ככלל בסוגיה: בש"פ 9877/03 עקירו ;בש"פ 7149/05 ברקאי ; בש"פ 8208/04 חסיד ).

להלן יפורטו הראיות לכאורה, שלכאורה מוכיחות את אשמת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום (תמצית העיקר):

אישום ראשון :

הרקע לארועים: כמתמחה, עו"ד אורי גאון (להלן-המתלונן) היה מעורב בטיפול בתיק של המשיב במשרד עו"ד. תביעת המשיב נדחתה. לפני כ-20 שנה, המשיב עשה לו תנועה מאיימת ברחוב. לפני כ-10 שנים, ברחוב, המשיב סטר לו. הוגש נגדו אישום על תקיפה, והתיק הסתיים בהסדר טיעון.

( בעדות המתלונן מיום 27.5.07, בעמ' 2; גזר דין בת.פ. 3333/98 בבימ"ש שלום ת"א).

ניקוב צמיגי מכוניתו של המתלונן: ביום 5.12.05 שבו נפטר שותפו, נוקבו 3 גלגלי רכבו.

( בעדות המתלונן מיום 8.6.06, שעה 11:40, בעמ' 2; מזכר מיום 11.6.06 מפקד ניסים ברכה).

ארוע הירי: כשנסע ברכב, שמע בום מאחור, וראה קטנוע לידי השמשה הימנית אחורית של הרכב, והשמשה מנופצת. בחור (שעובד בשטיפת רכבים) אמר לו ששירו עליו שני כדורים. הבחור סיפר: הוא שמע שני בומים וראה חור בשמשה ימנית אחורית סדוקה ברכב וולבו לבן, וחור בדלת אחורית שמאלית. מיד אחרי הבומים הוא הבחין בקטנוע עם רוכב אחד, חולף במהירות.על הכביש מאחורי הרכב נתפסו שני תרמילים, שנורו מנשק אחד, חצי אוטומטי, וכך גם הקליע. המשיב שוחח עם מדובב: מדובב - "...בירי...אל תהרגו אותו." המשיב : "... זה לא פה צלפים, שיכולים לפגוע...ואם היה מקבל שלוש, ארבע כדורים ברגליים, אז מה?... לא מעניין אותי לראות אותו נכה...אני נותן לו צ'אנס לפתור את הבעיה..."לפגוע בו בכיס"...מה שהם עשו לי. הם פגעו בי בכיס...".

( בעדות המתלונן מיום 8.6.06, שעה 09:10, בעמ' 1, 2; בעדות המתלונן מיום 8.6.06, שעה 11:40; בעדות המתלונן מיום 27.5.07, בעמ' 3; עדות ישראל אביזמיל מיום 8.6.06; עדות ישראל אביזמיל מיום 13.6.06, בעמ' 1-2; דו"ח ביקור בזירה מיום 8.6.06, על נספחו - תמונות; חוו"ד מז"פ ממעבדת נשק, מיום 5.7.06, בעמ' 2-3; מ.ט. 385/07, בעמ' 28 בתמליל).

משלוח העציץ:בספטמבר-נובמבר 2006, בחגים, המתלונן (עו"ד גאון) קיבל לביתו שברחוב רופא המחתרות 34 בת"א עציץ מחנות "לופט" שבדיזנגוף. לא היו פרטי השולח. בכרטיס היה רשום "חג שמח". בעלת החנות אמרה בעדותה: בין 10-22 לספטמבר 2006, אדם שהזדהה כיוסי כהן הזמין שני עציצים לשתי כתובות.הנמען ברח' ויסברג (אשתו של עמיל המכס ביריאן) סירבה לקבל את העציץ כי לא מכירה את השולח. גם בכתובת שברח' רופא המחתרות (עו"ד גאון), הגברת לא הכירה את השולח. העציץ הושאר בכתובת. הם התקשרו לשולח והוא לא ענה. פעם בשבוע ניסו לאתרו, אך השולח לא ענה. לא קורה בכל יום שמישהו מזמין לשתי כתובות שונות ובשתיהן מסרבים לקבל והמזמין לא עונה. לפי הקול, האדם שביצע את ההזמנה הוא בין 40-50. מי שביצע את ההזמנה תיאר לה את שני הבתים במדוייק כאילו הוא עומד ממול ומסתכל.

( עדות המתלונן מיום 27.5.07, בעמ' 3; עדות בעלת חנות "לופט" מיום 30.5.07, בעמ' 1-2; מזכר מיום 30.5.07 מהשוטר סגל, ובו פתק ההזמנה מהחנות למתלונן).