החלטה בתיק בש 92965/05

בפני בקשה למתן צו זמני להמשך הקפאה של כספים בחשבונות בנק של המשיבים, או מי מהם,  לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "החוק"), המחיל את הוראות סעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 על חילוט רכוש לפי החוק. לפי הוראה זו לפקודת הסמים המסוכנים, רשאי בית המשפט המחוזי לתת צו כזה, בטרם הוגש כתב אישום, כדי להבטיח את מימוש החילוט בהמשך.  תוקפו של הצו יפקע אם לא הוגש כתב אישום  בתוך 90 ימים.

עוד התבקשתי לאשר את המשך קיומו של מנגנון שנקבע על-ידי בית משפט השלום בפתח- תקוה (סגן הנשיא כב' השופט א. גולדס) ביום 22.3.05, המאפשר למשיבים לבצע פעולות סבירות בחשבונות המוקפאים, באמצעות המדינה, על מנת לשמור על ערכם של הכספים ולצמצם את הפגיעה בזכויותיהם.

הבקשה בפני הוגשה, כדרישת החוק, בצירוף תצהיר של ממ"ש שלי נמרוד הרוש, חוקרת ביאחב"ל, לפיו מבסס חומר הראיות שנאסף, חשד לעבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק וכי קיים יסוד סביר להניח, כי הכספים, לגביהם מבוקש הצו, עלולים להעלם או שעלולים לעשות בהם פעולות שימנעו את האפשרות לממש את חילוטם בהמשך.

כספים אלה, בסכום של 6 מיליון אירו, המצויים בחשבונות בסניף בנק הפועלים 535 בתל אביב, מקורם בהעברות משנת 2002 על ידי משיב 1 מבנק הפועלים בלוקסמבורג.

בשנת 2003 נרשמו בחשבון המשיב 1 (שמשיבה 2, אשתו, נרשמה שם כמיופת כח) פרטי זיהוי חסרים, לעומת הנדרש בצו שהוצא מכח החוק.

בשנת 2004 נפתח בסניף 535 חשבון ע"ש משיבה 3, חברה פנמית, והכספים בחשבון משיב 1, הועברו אליו. כבעלת השליטה בחשבון המשיבה 3, נרשמה משיבה 2, בשם נעוריה.

הכספים הוקפאו בצו מיום 2.3.05, שניתן בבית משפט השלום בפתח-תקוה לפי סעיפים 32, 34 ו-43  לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשנ"ט-1969 למשך 6 חודשים. הצו ניתן על בסיס חקירה המנוהלת על-ידי משטרת ישראל, בגין חשד לביצוע עבירות בחשבונות הבנק של המשיבים, על פי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.

המשיבים הגישו בקשה לבית משפט השלום בפתח-תקוה לשחרור הרכוש בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי וזו נדחתה. על החלטה זו עררו המשיבים לבית משפט זה (כב' השופט ד. רוזן), אשר דחה את טענותיהם, למעט טענה על פגיעה בלתי-מידתית בזכויות הקניין שלהם, בגינה שיחרר בית המשפט מחצית הכספים שנתפסו.

בדיון כאן, טען בא-כוח המבקשת, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים, הגיש תמלולי הקלטות ודו"ח חקירה וטען, כי בכוונת המדינה להגיש כתב אישום בפרשה בתוך 90 יום. לטענתו, חבותו של הבנק בדין אינה מורידה מחבותם של המשיבים לעניין העדר דיווח וגם אם מטרת המשיבים העיקרית, כפי שטענו, הייתה להונות את שלטונות צרפת, הייתה להם מטרה משנית, למנוע דיווח לשלטונות בישראל, כדי למנוע אפשרות שיועבר מידע לשלטונות צרפת.

בא-כוח המשיבים טען, כי הפגיעה בזכויות מרשיו אינה מידתית, כי כל עניינם של המשיבים היה בהסתרת הכספים משלטונות המס בצרפת וכי העברת הכספים נעשתה בצורה שאינה מעידה על ניסיון להסתרה מפני הרשויות בישראל. לדבריו, פגיעה מידתית תהיה סכום שיכסה את סכום הקנס שיכול להיות מוטל על המשיבים. מעבר לכך, המדינה מנצלת לרעה את העובדה שקיימות שתי מערכות נורמטיביות לתפיסת רכוש בעניינים כמו זה שלפנינו, והתביעה פועלת, לסירוגין ועל פי נוחיותה, על פי שתי מערכות אלה.

כב' השופט רוזן כבר מצא בהחלטתו מיום 10.7.05, כי חומר הראיות, באותה עת, מגבש ראיות לכאורה לביצוע עבירות על פי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון. עיינתי, גם אני, בחומר החקירה שהוגש לי ואני סבור, כי אכן, קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות.

מתמלולי ההקלטות ומסיכום חקירתו של המשיב 1 במשטרה, עולה, במפורש, כוונה לטשטש את מקור הכספים ולהסתירו גם מעיני השלטונות בישראל, תוך התייחסות ספציפית לנושא האיסור על הלבנת הון. הדבר מבסס, לכאורה גם את היסוד הנפשי הנדרש לצורך עבירה של עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח, לפי סעיף 3(ב) לחוק. מעיון בדו"ח החקירה נראה, כי קיימות ראיות לכאורה גם ליסוד העובדתי של עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק: פתיחת חשבונות בנק עם פרטי זיהוי חסרים או מטעים, דרך חברת קש, תוך ניסיון לטשטש את מקור הכספים וזהות בעלי החשבון.

גם אם חובת הדיווח לפי סעיף 7 לחוק היא על הבנק, הרי שחומר החקירה מצביע, לכאורה, על כך שהמשיבים עשו יד אחת עם פקידים בבנק, כדי שלא יהיה דווח כאמור או כדי לגרום לדווח בלתי-נכון.

בנסיבות כאלה, המדובר בביצוע, לכאורה, של עבירות גם על ידי המשיבים או מקצתם.

            מידתיות הפגיעה בזכויות המשיבים, המגולמת בסעד המבוקש, נבחנה על ידי בית משפט זה לפני כחודשיים בלבד וכאמור התערב בית המשפט, בעניין זה, באופן ממשי. בשים לב לכך וכן לזה שהמדובר בענייננו בסעד זמני מוגבל באורכו, איני סבור, כי הפגיעה, לעת הזו, בזכות הקניין של המשיבים, הינה בלתי מידתית, כאשר מעמידים אותה מול אינטרס הציבור בחקירת החשדות האמורים והבטחת אפשרות של חילוט הכספים בעתיד.

            נראה, כי יש ממש בטענת באי-כוח המשיבים לפיה, המדינה מנצלת, לפי הצורך, את הדואליות הנורמטיבית הגלומה בקיומן של שתי מערכות דינים נפרדות, עם סעדים בעלי מאפיינים שונים, העוסקות בתפיסה,  קודם להגשת כתב אישום, של רכוש, שנעברו בו, לפי החשד, עבירות הלבנת הון. כך למשל, כפי שכבר הערתי בעניין אחר, אינה ברורה מסגרתו הנורמטיבית של הטופס המשטרתי הסטנדרטי של צו לתפיסת רכוש, אשר בכותרתו חמישה סעיפי חוק משני חוקים שונים והוא משתמש במינוח "הקפאה", שהשתרש בפרקטיקה המשפטית, למרות שאינו מופיע בחקיקה הרלוונטית.

            עם זאת, אי-אפשר להצביע, בהקשר זה, על פגם בדרך הליכה  זו - ואפילו הליכה לסירוגין - של המדינה, באחד משני המישורים הקיימים. לכל היותר מותר לדרוש ארגון טוב יותר של דרכי הפעולה, כולל, אולי, תיקוני חקיקה מתאימים.

            סיכומו של דבר, אני נותן בזה צו להקפאת הכספים (בפועל - המשך הקפאה) כפי שנתבקש. כמו כן אני מצווה לאפשר המשך קיומו של המנגנון לעשיית הפעולות בחשבונות, לצורך שמירת ערכם של הכספים.

הצדדים יוכלו לקבל עותקי החלטה זו באמצעות לשכתי.